הבלוג של אורי הייטנר

אחד הסיפורים המיתולוגיים של "ילקוט הכזבים", מספר על מורדוך הדייג, שלקח פעם את חבריו לשיט לילי בכינרת. הם התחילו לצחוק עליו ואמרו ''אתה לא גבר, נראה אותך זורק את פנס הלוקס שלך למים''. מורדוך סירב תחילה, אולם לאחר שחבריו לעגו לו זמן רב התעצבן, וכדי להוכיח להם, זרק לבסוף את הלוקס למים. "נו, מי לא גבר?" שאל. השיבו לו החבר'ה: ''אתה לא גבר, כל אחד יכול להשפיע עליך".

הלוקס של נתניהו הוא המע"מ על הפירות והירקות. "תהיה גבר", סנטה בו ראש האופוזיציה, "תתקפל". ומרבית התקשורת חברה לקריאות האופוזיציה לסגת מן ההצעה להטיל מע"מ על פירות וירקות. משקיבל את הדרישה, תקפו אותו האופוזיציה והתקשורת באותה חריפות – אתה לא גבר, אתה סמרטוט, אתה מזגזג, כל אחד יכול להשפיע עליך.

משל זה לא נועד לצאת נגד נתניהו, אלא נגד אותם מבקרים כרוניים. אני סולד מחסידים שוטים של מנהיגים. מיהו חסיד שוטה? מי שמריע לאריק שרון כאשר הוא מקים התנחלויות וכשהוא עוקר אותן. תמונת הראי של החסיד השוטה היא המתנגד הכרוני – זה שתמיד יתנגד לצעדיו של מנהיג, גם כאשר יעשה דבר וגם כאשר יעשה את היפוכו.

הגישה הראויה כלפי מנהיג ופוליטיקאי היא "מעשיך יקרבוך, מעשיך ירחיקוך". תפעל בדרך שאני מאמין בה, תקבל החלטה שאני תומך בה – אברך אותך. תפעל בדרך שאני שולל אותה, תקבל החלטה שאני מתנגד לה – אגנה אותך. יותר משהתנגדות כרונית מעידה על נשוא ההתנגדות, היא מעידה על המתנגד. ואין היא מעידה על עודף יושרה.

מי שתקפו את נתניהו על הכוונה להטיל מע"מ ולאחר מכן תקפו אותו על ביטול ההחלטה, לא נהגו ביושרה. אילו דבק נתניהו בכוונתו, הם היו תוקפים אותו על חוסר גמישותו ועל הליכתו עם הראש בקיר. משגילה גמישות וויתר, הם תוקפים אותו על העדר חוט שדרה. כיוון שעמדתם אינה נוגעת לעניין אלא לאיש, דווקא הם חסרי חוט שדרה.

לפני שבועות אחדים פרסמתי בטור זה את המאמר "מס רגרסיבי", בו תקפתי בחריפות את הכוונה להטיל מע"מ על פירות וירקות וקראתי לבטל את רוע הגזירה. אילו דבק רוה"מ ברעיון, הייתי מתנגד להחלטתו. משחזר בו – הוא ראוי בעיניי לשבח ולברכה.

יש לא מעט התחסדות בביקורת על לחיצותו, סחיטותו וקמיטותו של נתניהו. המבנה הקואליציוני של המערכת הפוליטית הישראלית מחייב את ראש הממשלה לפשרות ולהליכה לקראת שותפותיו הקואליציוניות המעוניינות לקדם את הדרך שבשמה ביקשו וקיבלו מנדט מן הציבור. גם אם נתניהו סבור שהמע"מ על פירות וירקות נחוץ, יש היגיון בהחלטתו לא לסכן בשל סיבה זו את יציבות ממשלתו.

הבעיה האמיתית, בעיניי, היא דבקותו של נתניהו באידיאולוגיה הניאו ליברלית, גם אחרי המשבר הכלכלי והחברתי שהיא המיטה על העולם. דרכו האמיתית היא הספר השחור של הגזירות האכזריות שהוציאו פקידי האוצר, היא מסים עקיפים, רגרסיביים, כמו המע"מ, היא קיצוצים בחינוך וברווחה, היא ביטול מענקי האיזון של הרשויות המקומיות (צעד שעלול היה להמיט נזק חברתי נורא, הגדלת פערים דרסטית בין תושבי הרשויות החזקות לתושבי הרשויות החלשות) ומעל הכל היא הכוונה להפריט את קרקעות הלאום, צעד שעלול להביא להשתלטות קומץ כרישי נדל"ן על הנכס הלאומי החשוב ביותר.

כדי למנוע זאת, יש להפעיל כוח פוליטי נגד כוונותיו. הפעלת כוח זה הביאה להישגים גדולים, שהחשוב בהם הוא עסקת החבילה במשק ובתוכה החקיקה המחזקת את זכויות העובד ואת העבודה המאורגנת, ביטול הקיצוץ בחינוך, ביטול הכוונה לבטל את מענקי האיזון וביטול ההצעה להטיל מע"מ על פירות וירקות ובמקביל להוריד את מס ההכנסה. יש לקוות, שהפעלת כוח ציבורי ופוליטי יסכל גם את הפרטת הקרקעות. 

* הפורטל לצדק חברתי bsh