הבלוג של אורי הייטנר

תגובה ל"בביתו במדבר", כתבת דיוקן על עמרם מצנע, מוסף "הארץ" 17.7.09

יש לי הערכה עצומה לעמרם מצנע, על עצם בחירתו להתגייס למספר שנים לשיקומה של ירוחם ולעשיה הברוכה שלו במקום (אליה נחשפתי לא רק באמצעות הכתבה במוסף). זו הציונות במיטבה.

אולם אמירה מחפירה בראיון איתו קוממה אותי מאוד – ביקורתו על שר החוץ אביגדור ליברמן. אילו תקף את עמדותיו, מעשיו, התבטאויותיו והתנהגותו של ליברמן, הדבר היה לגיטימי לחלוטין. אך הוא ביכר לתקוף אותו על מוצאו וויתקו בארץ: "הוא לא היה כאן, הוא לא ינק את הארץ ולא חווה את החוויות שלה. פתאום בא אדם מבחוץ, מאקלים תרבותי אחר ותפיסת עולם כוחנית ומגיע לדרגת שר חוץ". זו אמירה גזענית ואנטי ציונית.

אביגדור ליברמן עלה לישראל בגיל 20 לפני 31 שנים. למעלה משני שליש מחייו הוא חי בישראל. עד מתי הוא יחשב בעיני מצנע כזר, כפסול לכהן בתפקידים ציבוריים?

אמירה זו אינה פוסלת רק את ליברמן האיש, אלא למעלה ממיליון אזרחים ישראליים שעלו מחבר העמים אחריו.

לשיטתו של מצנע, ניתן לפסול רטרואקטיבית את לגיטימיות מנהיגותם של כמה מהחשובים במנהיגי ישראל שאף הם לא היו כאן, לא ינקו את הארץ ולא חוו את החוויות שלה, שבאו מבחוץ, מאקלים תרבותי אחר. דוד בן גוריון שעלה לארץ בגיל 20, משה שרת שעלה בגיל 12, לוי אשכול שעלה בגיל 19, גולדה מאיר שעלתה בגיל 23, בגין שעלה בגיל 29, יצחק שמיר שעלה בגיל 20, חיים ויצמן שעלה בגיל 34, יצחק בן צבי שעלה בגיל 23, זלמן שז"ר שעלה בגיל 35 ועוד רבים וטובים.

בנוסף לכך, ברצוני לתקן שגיאה עובדתית: אשכול לא השתמש לראשונה בביטוי "הפנקס פתוח והיד רושמת", כאיום על האויב הערבי, בביקור ביחידתו של מצנע בתקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים, אלא 8 חודשים קודם לכן, באוקטובר 1966, לאחר שמחבלי פת"ח הניחו מטעני חבלה ליד בתי מגורים בשכונת רוממה בירושלים, ובהם ביתו של בני בגין. יש לציין, שהביטוי עצמו לקוח ממאמרו של רבי עקיבא במשנה, פרקי אבות, פרק ג' משנה ט"ז: "הכול נתון בעירבון, והמצודה פרוסה על כל החיים. והחנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת; וכל הרוצה ללוות בא ולווה. והגבאין מחזרין תמיד בכל יום, ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת; והכול מתוקן לסעודה". ובגרסת "הגשש החיוור": "היד פתוח והפנקס רושמת" ("גבעת חלפון אינה עונה").

* "הארץ"