הבלוג של אורי הייטנר

הגישה הליברלית שוללת בעיקרון ענישה קולקטיבית. כל אדם הוא אינדבדואל בפני עצמו. אם חטא – ייענש. אם לא חטא – לא ייענש.

הגישה הזאת היא נכונה, אך אינה מוחלטת. מאחר ואין רק פרט, אלא גם קבוצה, קהילה, ציבור, יש מקום להתייחסות גם לקבוצות בציבור ולא רק לאנשים הבודדים.

גם הגישה של השלטון – המרכזי והמקומי, אינה חייבת להיות רק אל האזרחים כאינדבדואלים אלא בהחלט להכיר בקיומן של קבוצות וקהילות. לרוב, הצורך להכיר בקבוצות הוא בפן החיובי – ביטוי תרבותי ואף מו"מ עם נציגות של קהילה. אך הצד השני של המטבע, הוא שבהחלט יש מקרים שבהם מוצדקת ענישה קולקטיבית.

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת מכחיש בתוקף, ושב ומכחיש, שהחלטתו לא להכניס את שירותי העירייה לשכונות מאה שערים וגאולה עד שוך הסערה, מהווה ענישה קולקטיבית. ההחלטה נועדה להגן על עובדי העירייה. אך בעיניי, תושבי השכונות הללו ראויים לענישה קולקטיבית כזו.

כאשר ציבור שלם, שאינו סופר את המדינה, את חוקיה, את בית המשפט, את המשטרה, את העירייה – במצוות מנהיגיו מתפרע ומשתולל באלימות כה חמורה, יש להגיב כלפיו כציבור (מעבר לכך שיש לעצור כמה שיותר פורעים ולשפוט אותם כבודדים). אי מתן שירותים עירוניים למי ששורפים ומשחיתים את ציוד העירייה, הופכים את חיי תושבי העיר לבלתי נסבלים ומסכנים את חייהם, הוא עונש קולקטיבי רך וסמלי, אך ראוי גם ראוי.

אירועי הימים האחרונים בירושלים מעידים על מהותה של העדה החרדית המיליטנטית. אין ספק שהציבור הזה אינו תומך בהרעבת ילדים בידי אמהותיהם. אולם הרבה יותר חשובה בעיניו התבדלותו מן החברה הישראלית וממדינת ישראל. כאשר "הם", השלטון הזר, עוצרים מישהי "משלנו" – זאת מלחמה. וגם אם צריך להגן על אם שמרעיבה את בנה – במלחמה כמו במלחמה.

ציבור נורמטיבי היוצא להפגין, אינו רואה בשוטרים אויב לכן הוא לא ירגום אותם בסלעים ואבנים, לא יסכן את חייהם ולא ישליך לעברם חיתולים צואים. רק מי שרואה בשוטרים אויב, בהיותם נציגיה של מדינת ישראל, ינהג כך. ואכן, רק במגזר הערבי, בימין ובשמאל הרדיקליים ואצל החרדים המיליטנטים דברים כאלה קורים. חשוב להבהיר – מי שמתייחס למדינה ולכוחות הביטחון שלה כאל אויב, יש להתייחס אליו כאל אוייב, בלי כפפות.

אבל לא רק במשטרה, נציגת הממסד, הם פוגעים. יידוי אבנים על מכוניות של אזרחים שלווים – גם היא חלק משיטות הלחימה שלהם. גם מעשה זה הוא אמירה כלפי החברה הישראלית – אתם האויב.

כאשר קולקטיב מאוחד, מוסת ומשולהב בידי מנהיגיו הדתיים שהוא מחוייב לשמוע להם, פורע, והורס בגילויי אלימות קשה, יש לפגוע בקולקטיב הזה. כן, בענישה קולקטיבית כלפי הקסבה של מאה שערים.

****

הציפיה מן העירייה לספק שירותים למי שמשחיתים את ציודה בעלות של יותר ממיליון שקל, מזכירה לי את אוהדי בית"ר במערכון "שירים ושערים" של "הגשש", שאחרי ששרפו את המועדון דרשו מועדון חדש "כדי שיהיה לנו מה לשרוף".

אמנם אנו מדינה המספקת חשמל למי שמשגרים טילים לעבר תחנת הכוח, ובכל זאת – הגיע הזמן שנפסיק להיות פראיירים.

****

רבנית דמגוגית שהתרוצצה בשבוע שעבר מתחנת רדיו לתחנת טלוויזיה, ניסתה להפיץ את השקרים והעלילות נגד בית החולים "הדסה" בפני כל מצלמה ומיקרופון אפשריים. לפעמים קשה לי להבין אדם שבלי למצמץ משקר, שקרים גסים ביותר, דקה לפני שהגורמים המוסמכים יפריכו אותם. הרי כאשר אותה דמגוגית סיפרה בקול בוכים על האמא הצדיקה שמטפלת במסירות נפש בבנה חולה הסרטן שכבר כמה חודשים מקבל טיפול כימותרפי, היא ידעה שכעבור דקה יעלה לשידור מנהל בית החולים ויבהיר באופן הבהיר ביותר שלילד אין ולא היה סרטן והוא לא עבר מעולם טיפול כימותרפי. למה בכל זאת היא אמרה זאת? מעבר לרצון לערער את ביטחון הציבור, כדרכה של כל תאוריית קונספירציה, היא יודעת שהציבור שלה, המאזין לרדיו, יקבל כל דבר שקר שתאמר, ולא יאמין להכחשות של "הציוינים".

"איך אפשר להעליל כזה דבר על אמא יהודיה? אמא יהודיה תעשה דבר כזה לילד שלה?! איך אשר להכניס לכלא אמא יהודיה" אי אפשר לטעות במהות צווחותיה של הרבנית הדמגוגית: אתם, הישראלים, לא מבינים מה זה "אמא יהודיה". זה הקוד התרבותי שלהם – קוד של כת מתבדלת.

****

לסיום, חשוב להבהיר שהפורעים בירושלים אינם מייצגים את המגזר החרדי בישראל ואף לא בירושלים, אלא הם מיעוט קטן בתוכו. המגזר החרדי הוא גדול מאוד ומגוון מאוד. הקבוצות המיליטנטיות של נטורי קרתא, העדה החרדית, חסידי סאטמר, ישיבת "תולדות אהרון" הם כת של עוכרי ישראל, שמרוכזת בעיקר בשכונת מאה שערים בירושלים ובבית שמש. חשוב לדעת להפריד בינם לבין כלל המגזר החרדי.

* הפורטל לצדק חברתי bsh, "חדשות בן עזר"