הבלוג של אורי הייטנר

ב-1975 פרש ח"כ אריה לובה אליאב ממפלגת העבודה והקים את סיעת היחיד "יעד". הסיבה – מחלוקת מדינית קשה עם הנהגת המדינה, הנהגת מפלגתו, שסירבה לקבל את רעיונותיו, אותם ביטא בספרו "ארץ הצבי" – נסיגה מכל השטחים והכרה באש"ף.

ב-1979 פרשה ח"כ גאולה כהן מתנועת החירות והליכוד והייתה בין מקימי בנא"י – ברית נאמני ארץ ישראל, ששינתה אח"כ את שמה ל"התחיה". הסיבה – התנגדותה הנחרצת להסכמי קמפ-דיוויד, הנסיגה מכל סיני, עקירת יישובי סיני והאוטונומיה לפלשתינאים.

ב-1984 פרש ח"כ יוסי שריד ממפלגת העבודה ועבר לר"צ, בשל התנגדותו הנחרצת להקמת ממשלת אחדות עם הליכוד, בניגוד להתחייבות מפלגת העבודה ערב הבחירות לא לעשות כן.

ב-1995 פרש ח"כ אביגדור קהלני ממפלגת העבודה והיה בין מייסדי "הדרך השלישית". הסיבה – התנגדותו החריפה לקו היוני אותו אימצה מפלגת העבודה, הנכונות לסגת מהגולן והסכם אוסלו ב'.

המשותף לארבעת הפורשים הללו, היא המניע האידיאולוגי שעמד מאחורי פרישתם. ארבעתם היו מנהיגים בולטים במפלגתם שכל הדלתות היו פתוחות בפניהם לקידום הקריירה הפוליטית שלהם, אך הם העדיפו נאמנות לצו מצפונם, תוך נכונות לשלם מחיר אישי ופוליטי.

ארבע הדוגמאות הללו מעידות על כך שפרישה ממפלגה אינה בהכרח מעשה שלילי. נהפוך הוא, לעתים דווקא השארות במפלגה היא מעשה אופורטוניסטי ודווקא הפרישה ממנה היא המעשה הראוי.

אולם לצד המורדים הללו, הפוליטיקה הישראלית ידעה גם עריקים. במשך עשרות שנים, אחד המונחים המגונים ביותר בפוליטיקה הישראלית היה "כלנתריזם". רחמים כלנתר, חבר מועצת העיר ירושלים מטעם המפד"ל, נטש את מפלגתו ב-1956, כשזו פרשה מהקואליציה העירונית במחאה על מתן אישור להקמת בית כנסת רפורמי, ונשאר בקואליציה כסיעת יחיד, תמורת מינויו לסגן ראש העיריה, ובכך הבטיח את הרוב הקואליציוני במועצה. מאז הפך ה"כלנתריזם" לשם תואר כללי לעריקה ממפלגה תמורת קידום הקריירה האישית.

המונח "כלנתריזם" עבר מן העולם, מאחר ובשנות ה-80 וה-90 מעשהו נראה תמים לעומת הנורמות של הפוליטיקה הארצית. השפל החמור ביותר היה בתרגיל המסריח. במרץ 1990 יצר מ"מ ראש הממשלה ושר האוצר שמעון פרס משבר ממשלתי פיקטיבי, סביב סוגיה מדינית כביכול, במטרה לפרק את ממשלת האחדות בראשות יצחק שמיר. הסיבה למעשה – הוא ושליחיו חיים רמון ויוסי ביילין רקחו עם אריה דרעי וש"ס קנוניה להפלת הממשלה והקמת ממשלת "העבודה" עם החרדים בראשות פרס. פרס שחתר בכל כוחו לראשות הממשלה, לא יכול להתאפק. בסופו של דבר החרדים הבריזו לפרס והוא עבר לשיטות אחרות – הוא שיחד ח"כים מן הליכוד לערוק ממפלגתם תמורת הבטחות לתפקידי שרים. כך ערקו מן הליכוד ח"כים כמו אברהם שריר, יצחק מודעי, פנחס גולדשטיין. מנגד, הליכוד שיחד את ח"כ אפרים גור מהעבודה לערוק לליכוד תמורת תפקיד סגן שר.

זו פרישה וזו פרישה, אך איזה הבדל! כדי להקשות על עריקת ח"כים ממפלגותיהם תמורת שוחד פוליטי, חוקקה הכנסת את החוק לפיו פרישה של פחות משליש סיעה, אינה מאפשרת הכרה בפורשים כסיעה עצמאית. כמובן שח"כ יכול לפרוש, אך לא יהיו לו פריבילגיות של סיעה, לא יהיה לו מימון מפלגות, הפורש לא יוכל להתמנות לתפקיד שר ועוד.

החוק הזה אינו בולם לחלוטין את מגמות השחיתות הפוליטית. עובדה, ב-1994 ערק סוחר הסמים גונן שגב מ"צומת" עם שני חבריו אסתר סלמוביץ' ואלכס גולדפרב. כיוון שהיו יותר משליש הסיעה, הם הוכרו כסיעת "יעוד". סוחר הסמים התמנה לשר בממשלת רבין, אלכס גולדפרב התמנה לסגן שר (ופעמיים, לפני הצבעות גורליות – על שריון חוק הגולן ועל אוסלו ב', קיבל תמורת תמיכתו בממשלה סמכויות ותקציבים לרשותו).

אבל עצם קיומו של החוק, מקטין באופן משמעותי את היכולת לשחד ח"כים בודדים ואת כושר הסחיטה של אותם ח"כים. מותר לח"כ לפרוש ממפלגתו, כמובן, אך הוא לא יוכל להרוויח מכך.

"חוק מופז" – אותו יזם נתניהו וכפה על הקואליציה, לפיו אם פרשו 7 ח"כים ממפלגה ניתן להכיר בהם כסיעה, יוצר מסלול ירוק לשחיתות הפוליטית. נתניהו מתהדר בחיזוק היציבות הממשלתית, כמניע ליוזמה, אך כמובן שחוק כזה אינו מייצב את המערכת אלא מזעזע ומערער אותה. הסיבה היחידה של החוק, הוא רצונו לפורר את "קדימה", מתוך הכרתו את הנפשות הפועלות בה והערכתו שמדובר בעריקים אופורטוניסטים כרונים, שישובו וינהגו כפי שנהגו בהקמת "קדימה" וימצאו 7 ח"כים שיחברו אליו, אל ממשלתו ואולי גם לליכוד.

מדוע אני משתמש במילה הקשה "שחיתות"? האם מדובר בעבירה על החוק. אחת הרעות החולות של המשפטיזציה והפליליזציה של החברה הישראלית, היא החלפת המבחן המוסרי של נבחרי הציבור במבחן הפלילי. במקום הצבת רף מוסרי גבוה לנבחרים, אנו מסתפקים בסף נמוך מאוד – העבירה הפלילית. פוליטיקאי שסרח, אך בית המשפט לא מצא די ראיות להרשעתו, חוזר כגיבור וכצדיק לפוליטיקה. פוליטיקאי שהורשע, אך בית המשפט קבע שאין במעשהו קלון (למה גם הגדרת הקלון היא משפטית, בידי בית המשפט?) – שודרג למחרת שודרג לתפקיד המשנה לראש הממשלה.

אל לנו להסתפק במבחן הפלילי. מבחינה ציבורית, יש מעשים הנחשבים מושחתים גם אם אינם עבירה פלילית. איני רואה עריקה ממפלגה תמורת מינוי לתפקיד פוליטי עבירה פלילית, אך זו שחיתות לכל דבר.

הצעתו של נתניהו מעודדת שחיתות. לכן זו הצעה מושחתת, שאסור לקבלה. העובדה שראש הממשלה עצמו הוא היוזם והדוחף לקבלת חוק זה היא ביזיון לאומי. ואגב, נתניהו מסתכל על הטווח הקצר בלבד. הוא מאמין שהחוק יביא לפרישת רבים מחברי "קדימה" ועל אמונה זו ביסס את החוק, אך מחר הוא עלול לפגוע בליכוד באותה מידה. אבל לנתניהו, כנראה אין מחר.

בושה!

* הפורטל לצדק חברתי bsh