הבלוג של אורי הייטנר

תגובה לעוזי אורנן – "פרשנות אחרת של מגילת העצמאות: הלאום הישראלי מול העם היהודי", גיליון 20

אחרי מותו של הסופר אהרון אמיר, נשאר פרופ' עוזי אורנן, אחיו של אוריאל שלח ("יונתן רטוש") – מייסד הכנענים [1], המוהיקני האחרון של הזרם הכנעני בציבוריות הישראלית. יתכחש אורנן ככל שירצה ליהדותו – אף חברותא של בני ישיבה שתשב על דף גמרא, לא תצליח לשבור את שיאי הפלפול אליו הגיע, במדרש היצירתי שחיבר למגילת העצמאות [2] ברוח כנענית. דומני שאם היה מנסה לדרוש את סידור התפילה כמסמך כנעני, היה יכול לעשות זאת ביתר קלות מאשר במגילת העצמאות של מדינת העם היהודי.

טיעוניו המרכזיים של אורנן, הם שיש להפריד בין שני חלקי המגילה – המבוא, המבטא הלכי רוח ומאוויים של החותמים עליו, לחלק האופרטיבי, שהוא עיקרו של המסמך. טענה שניה – השם "מדינה יהודית" שניתן למדינה במגילה, מתייחס להחלטת עצרת האו"ם שהציעה לחלק את הארץ בין שתי הקהילות שבה, ואלמלא כן היה השימוש במונח מדינה עברית, שהיא כביכול העבריות לפי הנוסח הכנעני – גט כריתות לעם היהודי. הטענה השלישית, שהשימוש במושג העם היהודי, כוונתו רק ליהודים החיים בארץ ואין שום קשר ליהודים הנמצאים בגולה. הטענה הרביעית, שמאחר והמגילה מדברת על שוויון זכויות לאזרחים ללא הבדל דת גזע ומין, ומאחר ואין קריאה ליהודי העולם להיות שותפים בבניית המדינה כפי שיש קריאה כזו לערביי הארץ, ברור שהכוונה היא ליצור לאום ישראלי חדש, הלאום של בני הארץ.

החודש ימלאו 70 שנה לצאתו של מאניפסט היסוד של התנועה הכנענית "כתב אל הנוער העברי". מסמך זה, אותו חיבר רטוש, שולל לחלוטין קשר כלשהו בין האומה העברית והעם היהודי. יש בו בוז עמוק ליהדות, התנגדות מוחלטת לציונות וקריאה לנוער העברי להתנתק מן הציונות. מדוע הניתוק מהציונות? כיוון שהציונות שללה מכל וכל כל מחשבה אודות הקמת אומה חדשה, אלא היא נועדה לגאול את העם היהודי, להעלותו לארץ ישראל ולהקים בה את "מדינת היהודים", כלשונו של הרצל, מייסד התנועה.

בשנת 39' כבר עמד דוד בן גוריון בראש הסוכנות היהודית, כך שעיקר השנאה והבוז של הכנענים כלפי הציונות, כוונה כלפיו. והנה, כעבור 70 מנסה אורנן, באקרובטיקה פלפולית, לכנענן את ב"ג רטרואקטיבית, כמי שניסח, כביכול, מגילת עצמאות כנענית.

כל טענותיו של אורנן, אחת לאחת, מופרכות מן היסוד. ראשית, ההפרדה המלאכותית בין חלקי המסמך. אם המבוא אינו חשוב, מדוע הוא נכתב? מדוע עמד ב"ג וקרא אותו? הרי ניתן היה לגשת ישר לעיקר, ולוותר על המשחק המקדים הזה? אומר אורנן שהמבוא מבטא את הלכי הנפש והמאוויים של כותביו. אמת ויציב. מגילת העצמאות מגשימה, הלכה למעשה, את הלכי הנפש והמאוויים שבמבוא. דווקא לכן, אין כל אפשרות להפריד בין החלקים. החלק הראשון בונה את הקונסטרוקציה הערכית, האידיאולוגית, שאותה פורט החלק השני להתחייבות משפטית מעשית.

אילו כוונות מנסחי המגילה היו ליצור אומה ישראלית חדשה, כטענת אורנן, הם היו מנסחים מבוא ברוח זו. לא בכדי נפתחת המגילה באמירה שבא"י קם העם היהודי. כבר המשפט הראשון נפתח בתיאור הזיקה בין העם היהודי למולדתו, מאחר ואחת משתי הזכויות עליהן הושתתה ההכרזה היא הזכות ההיסטורית של העם היהודי על א"י (לצד זכותו הטבעית לעצמאות מדינית, ככל עם ועם). אך אם טוען אורנן שהכוונה היא רק ליהודים החיים בארץ, מבהירה המגילה באופן שאינו משתמע לשני פנים, שהכוונה היא לעם היהודי על כל פזוריו. לכן הסעיפים הבאים מדברים על כך ש"העם הוגלה מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית". כלומר, המדינה היא הגשמת התקוות והתפילה של העם ששמר לה אמונים בגולה. המגילה מזכירה את חתירת היהודים "לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה" ומעלה על נס את היהודים ששבו לארצם בהמונים. המגילה מזכירה את הקונגרס הציוני הראשון שהכריז על "זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו". והרי ברור, שהקונגרס, שחבריו היו יהודים שחיו בגולה, התכוון לעם היהודי בפזוריו.

המגילה מזכירה גם את "השואה שנתחוללה על עם ישראל", כהוכחה בעליל להכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות ע"י חידוש המדינה היהודית בא"י. הזרם הכנעני התנכר לעם היהודי גם בתקופת השואה ואחריה. כשרטוש נשאל בראיון טלוויזיוני בערוב ימיו על הניכור לאחיו שנספו בשואה הוא שב והתנער מהם: "אם אדרס על ידי מכונית, האם אעשה על ידי כך לאחיך?" [3]כלומר, רצח היהודים לא הפכם לעברים, בני אומתו של רטוש. מגילת העצמאות גורסת את ההיפך הגמור.

מאחר וגם יכולת הפלפול של אורנן אינה בלתי מוגבלת, ואין ביכולתו לדרוש את הפתיח הפרוגרמטי של המגילה בפרשנות כנענית, כמבוא להקמת מדינת לאום של העם הישראלי החדש, הוא מצא את הפטנט המקורי – לומר שבעצם הפתיח אינו חשוב. נו, באמת...

שנית, הטענה שהשימוש במונח "מדינה יהודית" היא הענות להחלטת האו"ם. בניגוד לכנענים, ולזרמים הקרובים לכנענות כמו קבוצתו של אורי אבנרי שנודעה בכינוי "במאבק" על שם כתב העת המחתרתי שהוציאה, לא היה כל הבדל, בעיני הישוב, בין עברי ליהודי. לעתים דובר על "היישוב היהודי בא"י" ולעתים על "היישוב העברי". וכך, גם במגילה עצמה, בד"כ השימוש הוא במונח "יהודי" ולעתים "עברי", ואי אפשר למצוא רצף הגיוני בשימוש במונח זה או אחר. אחת הדוגמאות של אורנן לשימוש הרווח במונח "עברי" היא הסיסמה "מדינה עברית! עליה חופשית!". עליה של מי? של עברים, ילידים? עליה של היהודים מן התפוצות, שהכנענים כה התנגדו לה.

גם הטענה שהשימוש של החלטת האו"ם במושג מדינה יהודית, הוא ביטוי טכני לחלוקה על פי החוק המנדטורי לעדות דתיות, אינה נכונה. החלטת החלוקה נבעה מהכרה שמדובר במאבק בין שני לאומים על ארץ אחת. נציגי היישוב היהודי שהעידו בפני ועדת החקירה של האו"ם, הציגו עצמם כנציגי העם היהודי התובע את עצמאותו. כך, למשל, אמר ב"ג בעדותו: ""לפני כשלוש מאות שנה, הפליגה לעולם החדש אוניה ושמה "מייפלאואר". היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אוניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת? היודעים הם כמה אנשים היו באותה אוניה? ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם? והנה , לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת "מייפלאואר", יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן; באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השתה עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים". 

הנה כי כן, ב"ג דיבר כבא כוחו של העם היהודי היושב באמריקה וברוסיה ומה שביניהם, ובשמו הוא דרש הקמת מדינת לאום יהודית. איך אפשר לטעון כלפיו, שחצי שנה לאחר מכן, התכחש ללאומיותו היהודית וניסה ליצור לאום ישראלי חדש?

גם הטענה שהשימוש במונח "העם היהודי" מתכוון רק ליהודים היושבים בארץ, מופרך בעיקרו. די בהוכחות מתוך חלקו הראשון של המסמך כדי להפריכה מכל וכל. אך גם בחלק האופרטיבי מדובר על כך ש"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות". עליה של מי, אם לא של יהודי העולם? קיבוצם של אילו גלויות, אם לא הגלויות היהודיות בעולם?

גם הטענה, שההצהרות על שוויון זכויות ללא הבדל דת גזע ומין והקריאה לתושבים הערביים להיות שותפים בבניין הארץ, מעידות על כוונה להקים עם ישראלי אחד של כל אזרחי המדינה, אין לה על מה להתבסס. משמעות ההצהרות הללו, הן שהמדינה היהודית, מדינתו של העם היהודי, תעניק זכויות שוות לכל תושביה ואזרחיה, גם אלה שאינם שייכים ללאום היהודי, אלא למיעוט לאומי. הקריאה לערבים להיות שותפים בבניין המדינה, אינה קריאה להיות שותפים בבניית עם חדש, אלא פניה אליהם, בתור מי שאינם חלק מן הלאום, וכמי שלחמו נגד הקמת המדינה, להכיר במציאות ולהיות שותפים, כמיעוט, בהקמת המדינה.

צודק אורנן, כאשר הוא טוען שאין במגילה הכרזה על מדינה של הדת היהודית. אולם צדקתו נובעת מגישתו לפיה היהדות היא רק דת ולא לאום. אבל היהדות היא גם דת וגם לאום, והמדינה היא מדינת הלאום של העם היהודי. האם ראוי להפריד בין דת למדינה? האם נכון להחיל על המדינה חוקים דתיים אלה או אחרים? אלו שאלות חשובות ומעניינות, אבל אינן רלוונטיות לטענתו של אורנן, מאחר ומנסחי המגילה לא ראו את היהדות כדת בלבד, וכאשר הכריזו על הקמת מדינה יהודית, התכוונו להקמת מדינה ללאום היהודי.

מדינת ישראל היא הגשמת הציונות שנועדה להבטיח לעד את המשך קיומו של העם היהודי. הניסיון לטעון שמדינת ישראל ניסתה לברוא עם אחר במקום העם היהודי, כגולם הקם על יוצרו, פשוט מגוחך.

רוצה אורנן להמשיך ולדבוק בפאתטיות אופיינית בתיאוריות הכנעניות? זכותו. אבל לגייס לשם כך את... דוד בן גוריון ואת ... מגילת העצמאות?! יש גבול גם לפלפול.

הערות

[1] הכינוי "כנענים" הוא כינוי גנאי שהודבק לקבוצה, שקראה לייסוד אומה עברית חדשה, בידי המשורר אברהם שלונסקי.

[2] שם המסמך הוא "הכרזה על הקמת מדינת ישראל", אך את השם הבלתי רשמי "מגילת העצמאות" נתן לו בן גוריון, מתוך רצון לשוות לו מימד של קדושה; מעין המגילה השישית בנוסף לחמש המגילות שבתנ"ך.

[3] יהושע פורת, "שלח ועט בידו" – סיפור חייו של אוריאל שלח (יונתן רטוש); הוצאת מחברות לספרות; ישראל; תשמ"ט 1989; ע' 307.

* "כיוונים חדשים"