הבלוג של אורי הייטנר

את הצעתי הנ"ל הצעתי לראשונה לפני 12 שנים. היא נדחתה אז ומאז. היום, כך נראה לי, אנו בשלים לקבלה.

****

מהי תכליתו והצדקת קיומו של חדר האוכל?

תשובה אפשרית אחת – לספק מזון לחברי אורטל. בעיניי, אין זו תשובה נכונה. חברי אורטל יודעים היטב לאכול לבד ולהאכיל את ילדיהם בכוחות עצמם,  ולשם כך אין צורך בחדר האוכל. התשובה הנכונה לשאלה זו, היא להיות מרכז חברתי של הקהילה הקיבוצית, ההופך אותה למעין משפחה מורחבת.

לפני כעשור וחצי מיינו את תקציבי הקהילה לשלוש קבוצות: א. צריכה לצורכי הפרט. ב. פעילות לטובת הכלל וחיזוק היחד. ג. ערבות הדדית.

קבוצה ב' היא החינוך המשותף, התרבות, הקליטה, הנוי וכו'. קבוצה ג' היא הבריאות, הרווחה, החינוך המיוחד. את קבוצה א' החלטנו, עקרונית, להפריט. אילו מטרת חד"א הייתה להאכיל את החברים, היינו מפריטים אותו כמו את החשמל, הניידות, הכביסה ועוד. לא בכדי, ביטלנו את "המוצרים החופשיים" בחד"א, שנועדו להאכיל את הפרט, והעברנו אותם למכירה בכלבו. את חד"א השארנו כחלק מן המערכת השיתופית, כיוון שראינו בו מוסד חברתי קהילתי חשוב.

****

חדר האוכל אינו מתנהל באופן יעיל, והביקורת על כך מוצדקת. לדעתי, הסיבה העיקרית לכך היא לקיחת האוכל לבתי החברים. כאשר חבר לוקח אוכל הביתה, הוא מעמיס כמויות גדולות באופן משמעותי יותר מאשר הוא לוקח לאכילה בחד"א. למה? מה זה חשוב? מה שחשוב – שזו עובדה. כל תורן מודע לכך. וכל תורן מודע לכך שחברים רבים לוקחים אוכל מחד"א הביתה. ושיא האבסורד, הוא שרבים מהם לוקחים את האוכל בחמגשיות קל-קר יקרות, המזהמות את הסביבה כיוון שאין הן מתכלות לעולם, על חשבון הקיבוץ. מה הפלא שהבזבוז וחוסר היעילות גדולים?

הצעתי הוותיקה נועדה להתמודד עם המצב בדרך זו: על חד"א למלא שתי פונקציות – מקום מפגש חברתי לאכילה משותפת, ומקום המספק ארוחות לחברים המעוניינים לאכול בבית.

אספקת המזון אל מחוץ לחד"א תהיה במחיר מלא. מותר לקחת אוכל, ככל שהחבר רוצה, אך האוכל מתומחר, והחבר ישלם את מלוא המחיר על המזון שלקח (אבל לא על החמגשיות, שאותן יש לסלק. חבר יקח את האוכל בכליו הפרטיים).

לעומת זאת, הארוחה בחדר האוכל תהיה ללא תשלום. חדר האוכל הוא מעין מסעדה, שהקהילה מסבסדת את האכילה בו 100% סבסוד, בשל הפונקציה החברתית שהוא ממלא. אין כל פסול באכילה בבית, אך אין היא ממלאת את הפונקציה החברתית, ולכן אין סיבה שהקהילה תסבסד אותה.

צעד כזה יביא לחיסכון גדול בעלויות חדר האוכל. גם אם יהיה צורך להעסיק אדם במשרה חלקית לביצוע המעקב ולחיוב החברים (ואיני בטוח שיש צורך בכך) - גם אז החיסכון יהיה משמעותי. את הכסף שיחסך ניתן להעביר לתקציב החברים.

****

ולעניין קרוב – כאשר החלטנו, לפני שנים רבות מאוד, על הפרטת החשמל, החלטנו באופן עקרוני גם על הפרטת המים. הסיבה לכך שלא קיבלנו החלטה מעשית על כך, הייתה שהתקנת שעוני מים לכל הדירות התבררה כהשקעה גדולה מאוד, שסדר העדיפויות שלנו בהשקעות באותה תקופה לא הצדיק אותה.

כעת, עם מס הבצורת וכל הכרוך בכך, דומני שהגיעה השעה לעשות כן.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל