הבלוג של אורי הייטנר

ב-16.10 נערכה באורטל מסיבת השקה לספר "שלושים שנים וסיפורים – אורטל 1978-2008", ספר הסיפורים של חברי אורטל, שאותו ערכתי. בימים הקרובים אפרסם בכל יום סיפור מהסיפורים שאני כתבתי לספר.

****

בעשור הראשון לאורטל, אחת החוויות המרכזיות בחיינו היתה משלוח העופות בלול. על פי תורנות, יצאנו לעבודת לילה קשה (ומסריחה), שבה אספנו את התרנגולות בידינו והעמסנו לכלובים.

לאחר שנים לא מעטות, הגיע גואל ושמו קומביין. יש פטנט חדש, קומביין, האוסף בעצמו את העופות. אבל לא ברור עד כמה הוא אמין, ולכן החברים המשיכו להיות משובצים ככוננות, למקרה של תקלה בקומביין.

אחרי כמה משלוחים, שבהם לא הוקפצה "כיתת הכוננות", ירדה גם הכוננות, והתייחסנו אליה כאל משימה על הנייר בלבד.

היה זה בשנת 1989. היתה לי חברה חדשה, שקראו לה... יעל (לא יעל אשתי). אחרי מספר פגישות, היא הגיעה לראשונה לביקור באורטל. לילה ראשון באורטל, במיטתי.

אני הייתי בכיתת הכוננות, אך כאמור לא ייחסתי לכך כל חשיבות, עד שכלל לא זכרתי לספר על כך לחברתי. הגיע הזמן להכנס למיטה. כאמור... בפעם הראשונה בביתי.

רק נכנסנו ו... הטלפון מטרטר. לא טעיתם, מרפי על הקו – הקומביין התקלקל וכיתת הכוננות הוקפצה.

מיותר לתאר את גודל הפאדיחה. יעל נשארה לבד במיטה, ואני ביליתי עם מאות פרגיות מסריחות כל אותו הלילה.

המזל היחיד שלי, שלא בעירניקית עסקינן, אלא בבת מושבה, בת למשפחה חקלאית, שמבינה דבר. ובכל זאת – הפאדיחה היא פאדיחה.