הבלוג של אורי הייטנר

דן מרידור הוא מותג של תקינות פוליטית, של פוליטיקה נקיה, של יושרה. האם יש כיסוי למותג הזה?

התנהגותו בפרשת חוק משאל עם, מעוררת ספקות כבדים באשר ליושרתו.

בשנת 1999, לפני למעלה מעשר שנים, חוקקה הכנסת את החוק הידוע בכינויו "שריון חוק הגולן". על פי חוק זה, כל נסיגה משטח שעליו חלה הריבונות הישראלית, מחייבת תמיכה של רוב חברי הכנסת ומשאל עם. יש לציין, שהחוק אינו ספציפי לגולן, אלא חל על כל שטח ריבוני של המדינה, כולל ת"א, חיפה, הגליל והנגב. מעמדם החוקי של ירושלים והגולן, עליהם הוחלה הריבונות, זהה למעמדו של כל שטח ריבוני אחר במדינה. על פי החוק שהתקבל, אי אפשר להעביר בכנסת במחטף, ברוב מקרי, החלטה על חלוקת ירושלים, על נסיגה מהגולן, על נסיגה משטחים בנגב או בואדי ערה במסגרת "חילופי שטחים". נסיגה משטחים כאלה, לא תוכל להיעשות, אלא בתמיכת 61 ח"כים לפחות ומשאל עם. אולם יש בחוק בעיה קטנה - מאחר ואין בישראל חוק המסדיר את כללי משאל העם, נקבע שהסעיף הנוגע למשאל עם, יכנס לתוקף רק לאחר שהכנסת תחוקק חוק משאל עם.

במדינה מתוקנת, בבוקר שלמחרת קבלת החוק – תומכי החוק ומתנגדיו היו משתפים פעולה בחקיקת חוק משאל העם, כדי לתת תוקף לחוק הכנסת ולא להפכו למילה ריקה. אבל בישראל, עשר שנים לאחר קבלת החוק, טרם הוסדר העניין, מאחר וכל הממשלות וכל ראשי הממשלות מזמזו את התהליך. זוהי תעודת עניות לדמוקרטיה הישראלית ולכנסת ישראל.

בכנסת הקודמת, עברה הצעת החוק המסדירה את משאל העם בקריאה ראשונה ברוב גדול, בתמיכת הליכוד ומפלגת העבודה ורבים מחברי "קדימה". הקדמת הבחירות ופיזור הכנסת עצרה את התהליך טרם ההצבעה בקריאה שניה ושלישית. על מנת להמשיך את תהליך החקיקה בכנסת החדשה, על הכנסת להחיל עליה רציפות. ואכן, הממשלה החליטה לתמוך ברציפות. מי שעצר את המהלך היה דן מרידור, שערער על החלטת הממשלה.

למה הוא עשה זאת? איזו סיבה יש למי שמתיימר לייצג את הפוליטיקה הנקיה, לבלום תהליך שנועד לאפשר מימושו של חוק בישראל, עשר שנים אחרי שחוקק? איזו סיבה יש למי שמתהדר בנוצות היושרה הפוליטית, למנוע את ההמשך הטבעי של תהליך חקיקה, שזכה לתמיכת רוב מאסיבי של חברי הכנסת?

החוק התובע משאל עם במקרה של נסיגה משטח ריבוני הוא הדמוקרטיה בהתגלמותה. כל מדינות האיחוד האירופי, קיימו סדרה של משאלי עם לאישור כל צעד בדרך להקמת האיחוד. במדינה דמוקרטית מתוקנת - אזרחי המדינה, שהם הריבון, הם המחליטים על שינוי מצב הריבונות. קבלת חוקת האיחוד האירופי או החלת היורו כמטבע לאומית, הן פגיעה זניחה בריבונות לעומת ויתור על שטח ריבוני ומסירתו לריבונות אחרת. כנראה שמה שמובן מאליו בכל דמוקרטיה מערבית מתוקנת, אינו תקף בישראל.

אצלנו, מי שפוחדים מהבוחר, אינם בוחלים בכל תרגיל כדי למנוע מהעם את זכותו להכריע. כנראה שבעיני מרידור, סביר שממשלות שנבחרו על בסיס התחייבות לשמור על הגולן, כמו ממשלת נתניהו ששריה ובראשם נתניהו חתמו ערב הבחירות על אמנה בה הם מתחייבים לשמור על הגולן – יפרו את התחייבותם מבלי שיידרשו לקבל את אישור העם. דן מרידור, מסתבר, סבור שניצול ציני של קוניוקטורות פוליטיות חולפות, ראוי להיות תחליף להכרעה דמוקרטית הוגנת בסוגיה מכרעת כמו נסיגה משטח ריבוני.

דן מרידור היה מזכיר הממשלה שהחילה את ריבונות ישראל על הגולן לפני 28 שנים. הוא שינה את דעתו, וזו זכותו. אין זו זכותו, לנסות לפגוע בתקינות הדמוקרטית והפרלמנטרית כשהן מפריעות למימוש דרכו החדשה. בהתנהגותו, הורס מרידור במו ידיו את המוניטין שרכש כפוליטיקאי אמין, ומצטייר כאחרון העסקנים.

* "חדשות בן עזר", "שישי בגולן"