"מעשי אבות – סימן לבנים". רבים ממעשי אבותינו ומנהיגי ישראל המקראיים הם אכן מופת לחינוך ולחיקוי. אך התנ"ך, המציג את אבותינו כבני אדם, על חולשות האנוש שבהם, אינו מכחד מאיתנו גם את הסיפורים הפחות סימפטיים, הפחות נעימים. ומה אז? האם גם אז – מעשי האבות הם סימן לבנים?
על פי גישת "כל האומר דוד חטא, אינו אלא טועה", אין לנו הזכות לבקר את האבות ואת גדולי האומה. אם מעשיהם נראים כשגויים, כחטאים, כבלתי מוסריים, סימן שלא הבנו אותם. גישה זו מתרצת כל עוול וכל חטא. בעיניי, גישה זו היא החמצה גדולה. היא החמצה, כיוון שהיא מונעת מאיתנו את ההתמודדות האמיתית עם סיפורי התנ"ך, ובעיקר כיוון שהיא מונעת מאיתנו את היכולת להפיק מהם את הלקח הראוי; את המופת החינוכי.
סיפורי יעקב אבינו, אותם אנו קוראים בשבועות אלה, בפרשות "תולדות", "ויצא" ו"וישלח", הם דוגמה טובה לכך. מה אנו יכולים ללמוד ולהסיק מסיפור חייו המרתק של יעקב ומהדרך בה זכה להיות נושא הבשורה וממשיך השושלת של אבותיו, אברהם ויצחק? איזה מסר חינוכי אנו יכולים להפיק מסיפורים אלה?
דמותו של יעקב בפרשת "תולדות", אותה קראנו בשבת שעברה, אינה בדיוק מופת חינוכי, אינה מודל לחיקוי. קניית הבכורה מעשו, ששב עייף ורצוץ מעמל יומו, בנזיד עדשים, ויותר מכך, גניבת ברכתו של יצחק לעשו במרמה, תוך ניצול בריאותו הרופפת ועיוורונו של יצחק, אינם בדיוק המודל הראוי להגיע למנהיגות, לזכות בבכורה. מה עושים עם סיפור כזה? איך מתמודדים עמו?
דרך ההתמודדות של הדחקה ותירוץ, ההסברים הדחוקים לפיהם בעצם יעקב לא רימה והוא לא באמת גזל, אינה רצינית. יש גבול ליכולת שלנו להתחכם עם הפשט, שבמקרה זה הוא כל כך ברור וחד משמעי. דרך ההתמודדות של הצדקת המעשים הללו, בדרכים נפתלות והסברים לפיהם לא הייתה ליעקב ברירה, אף הם אינם יכולים להשיג מטרה חינוכית. מצד שני, הסתפקות בגינויו של יעקב ובגינוי מעשיו אלה, היא חסרת תוחלת. איזו תובנה חיובית יכולה לצאת מגינוי כזה? מה ניתן להפיק ממנו?
אני רוצה להציע דרך אחרת להתמודד עם הפרשה. המסד להתמודדות זו, היא התובנה שהמסר העיקרי של היהדות הוא הבחירה החופשית – היכולת שלנו בכל עת ובכל מצב לבחור בין טוב ורע. סיפורי יעקב, בעיניי, הם סיפורי הבחירה בין טוב ורע בדרך להשגת הבכורה והמנהיגות.
עוד טרם הולדת יעקב ועשו, מתגלה אלוהים לאמם ההרה, רבקה, ומודיע לה שהתאומים יהיו אבות לשני לאומים נפרדים ושיעקב הוא ממשיך שושלת אברהם, אף שעשו הוא הבכור – "ורב יעבוד צעיר". לכאורה, אלוהים לא הותיר כל בחירה. מראש הוא קבע שהמקל יעבור לידיו של יעקב, ומכאן שיעקב יהיה זכאי לבכורה ללא קשר למעשיו. מן הסתם, רבקה שיתפה את יעקב במידע הזה מינקות, וטיפחה את המודעות שלו למעמדו הבכיר. הוא לא ראה לנכון לצאת לעבודה ולהיות שותף בפרנסת משפחתו, כי הרי הוא נועד לגדולה. לא זו בלבד – אצה לו ולאמו הדרך, וכדי להגשים את ההבטחה, אין הם בוחלים בדרכים בלתי כשרות, בדרכי קומבינה ומרמה, כפי שנוכחנו בקניית הבכורה ובגניבת הברכה.
המסר החשוב של הסיפור, הוא סופו. אחרי הקניה והגניבה, "רב לא עובד צעיר", אין כל משמעות לבכורה ואין הברכה שורה על ראשו של יעקב. ההיפך הוא הנכון. יעקב נאלץ לברוח מבית אביו, לצאת כקין לנדודים. יעקב יוצא חסר כל לגלות ארוכה וקשה, פוחד מנקמת אחיו. במערכה הזאת, בה נהג יעקב כפי שנהג, הוא יצא – וידו על התחתונה. נכון, הוא נבחר מראש, אך אף שהכל צפוי – הרשות נתונה. הוא בחר בדרך הרעה, ואיבד את עולמו.
מרגע הבריחה – כאילו נולד יעקב מחדש. הוא מבין שטעה, הוא מודע לכך שחטא, הוא מקבל עליו את העונש הכבד בהכנעה ובהשלמה ופותח דף חדש. יעקב החדש הוא איש של חסד (גלילת האבן מעל פי הבאר), איש של יושר, של מוסר, של עבודה קשה, של אהבה גדולה. בעשרים שנות גלות הוא בונה את עצמו מחדש, כאיש גדול, הראוי לתפקיד שהוא נועד לו מקטנות. דרך הקומבינות, התכמנות, הדילים ורשימות החיסול לא צלחה. להיפך, היא המיטה עליו אסון. כשהלך בדרך הישר, הלך מחיל אל חיל עד שחזר לארץ ברכוש גדול, בשל וראוי להיות אבי האומה.
בדרך נתנסה בשני ניסיונות נוספים. הניסיון הראשון הוא מאבקו, לילה שלם, עם איש האלוהים במעבר יבוק. במאבק פנים אל פנים הוכיח יעקב החדש אומץ וגבורה וכושר עמידה, להבדיל מדרכי המרמה מאחורי הגב שאיפיינו את יעקב הישן. המילה עקבה היא מרמה – לאחר שעמד בניסיון, שונה שמו מיעקב לישראל "כי שרית עם אלוהים ואנשים ותוכל".
המבחן השני היה בפגישתו עם עשו. פסגת הפגישה הזאת, בעיניי, היא אמירתו של ישראל לעשו: "קח נא את ברכתי, אשר הובאת לך, כי חנני אלוהים וכי יש לי כל". באקט סמלי, מחזיר ישראל לעשו את הברכה שלקח במרמה. הוא מסתפק במה שהרוויח ביושר ובכבוד, במה שאלוהים חנן אותו בזכות. ורק משעשו נעתר להפצרותיו ומוכן לקחת חזרה את הברכה, יכול ישראל לחזור לארץ ישראל כאבי האומה.
מעשה אבות – סימן לבנים. בפני יעקב, כמו בפני כל אחד מאיתנו, ניתנת הבחירה בין טוב ורע. כאשר בחר ברע, לא נמצא ראוי ונענש. כאשר בחר בטוב, נמצא ראוי והיה לאבי האומה. אם כך כאשר מדובר במי שנבחר מלידה, בידי האלוהים, לעמוד בראש, קל וחומר כשמדובר בנו. זה המסר של סיפורי יעקב – הדרך הראויה למנהיגות, היא דרך היושר, היא דרך העשיה, היא דרך המעשה הטוב, היא דרך הפוליטיקה הנקיה.
* "שישי בגולן", "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
