הבלוג של אורי הייטנר

ח"כ יריב לוין (הליכוד) הגיש הצעת חוק תמימה מאוד, לכאורה, שלא זכתה לשום חשיפה, ולא במקרה. על פי הצעת החוק, דירקטוריון חברת החדשות של הערוץ השני יוכל לבחור ולפטר את מנכ"ל החברה, ברוב רגיל, ולא ברוב של 75%, כפי שהחוק דורש היום.

תמים מאוד. וגם הגיוני מאוד. למה לסרבל כל כך את המערכת? למה להפוך אותה לבלתי יעילה כל כך? למה להערים קשיים? למה לא לאפשר לרוב לבחור, כמקובל בכל דירקטוריון נורמלי של חברה עסקית? כל כך טריוויאלי החוק הזה, ממש משעמם. פלא שהוא מוצנע כל כך?

דירקטוריון חברת החדשות מורכב מעשרה נציגים: שלושה נציגים של "רשת", שלושה נציגים של "קשת" וארבעה נציגי הציבור. "רשת" ו"קשת" נשלטות בידי הטייקונים, אנשי ההון הענק השולטים במשק הישראלי, ובהם קבוצות תשובה, ורטהיים, אלכס גלעדי ("קשת"), עופר ורקנטי ("רשת"). חלק מאותם בעלי השליטה, הם גם הבעלים של העיתונים הגדולים בישראל ואתרי החדשות הגדולים הקשורים אליהם. חברת החדשות היא מקור המידע החדשותי הגדול ביותר ובעל הרייטינג הגבוה ביותר במדינה. לא זו בלבד שאותם טייקונים הם הבעלים של רשתות התקשורת, הם גם גדולי המפרסמים במדינה וככאלה הם גם המפרנסים הגדולים של הרשתות.

החוק הקיים נועד להבטיח שמנכ"ל חברת החדשות, שהוא העורך הראשי שלה, לא יהיה תלוי בהון, כדי ליצור הפרדה מסויימת בין הון ועיתון. החוק הקיים מבטיח, שגם בהתאגדות של כל נציגי ההון בדירקטוריון, לא יהיה די כדי לבחור את המנכ"ל, והוא יהיה חייב לקבל את תמיכתם של לפחות מחצית נציגי הציבור. דרך זו נועדה להגן על האינטרס הציבורי ולצמצם ככל הניתן את תלותו של העורך ושל הכפופים לו בבעלי ההון. הדבר חיוני כדי להגדיל את הסיכוי שחברת החדשות תסקר באופן הוגן ואמין גם את העסקים של בעלי השליטה ושל המפרסמים הגדולים, גם אם אין אלו ידיעות מחמיאות, גם אם אלה תחקירים מביכים. הדבר חיוני גם כדי לאפשר דיון הוגן בנושאי כלכלה וחברה, ומתן ביטוי גם להשקפות שאינן משרתות את האינטרס של ההון הגדול.

חברי הכנסת אמורים להיות נציגיו של הציבור ובתור שכאלה – לייצג את האינטרס הציבורי. אין ספק, שהחוק המחייב רוב מיוחד משרת את האינטרס הציבורי אל מול האינטרס של הטייקונים. מה מניע, אם כן, את ח"כ לוין להגיש הצעת חוק זו, המנוגדת לאינטרס עליו הוא אמור להגן?

ההתמודדות בפריימריס עולה כסף רב, ואותם בעלי הון הם התורמים הגדולים למתמודדים. מה האינטרס של בעל הון לתרום לפוליטיקאי? אין זו תרומה, אלא השקעה. אני תורם לך היום, ואתה תחוקק למעני מחר. אתה תחוקק למעני מחר, אני אתרום לך בפריימריס הבאים.

טייקון המשקיע בח"כ שיבטיח את שליטתו על עורך החדשות החשוב במדינה, ובכך מונע את חשיפתו לתחקירים מזן "שיטת השקשוקה", עושה עסקה מצויינת. כנראה שהיא מצויינת גם לח"כ, שמלבד התרומה לפריימריס, הוא מצפה גם לנתח ראוי של סיקור אוהד בכלי התקשורת, הנשלטים בידי אלה שסייע להם בחקיקה.

הצעת החוק של ח"כ לוין נועדה לשרת את השקשוקה הזאת. יד רוחצת יד רוחצת יד – הון, שלטון, עיתון.

לא כל השלטון מושחת. לא כל ההון מושחת. לא כל העיתון מושחת. אני מאמין שרוב הפוליטיקאים, רוב בעלי ההון ורוב העיתונאים אינם מושחתים. לכן, גם איני חושב שכל קשר בין הון ושלטון, הון ועיתון או שלטון ועיתון הוא בהכרח מושחת. אבל פוטנציאל השחיתות של הקשר הזה עצום, ולכן האינטרס הציבורי הוא לרסן אותו.

זו תכלית הרוב המיוחד הנדרש לבחירת המנכ"ל. ח"כ לוין המנסה לשנות זאת, פועל בעליל נגד האינטרס הציבורי. ולא בכדי, הצעתו מוצנעת, אם לא מושתקת; כדי למנוע דיון ציבורי. הס פן תעיר.

* BSH