הבלוג של אורי הייטנר

מאמרו של צבי לוז "'דמה בדמי זורם' – תשתיות מקראיות בשירת רחל" מרתק, מעשיר ומלמד.

ראוי להסב את תשומת לבו של הקורא לשגגה שגורה ומקובלת, שגם לוז חזר עליה. בניקוד שירה של רחל "כנרת" הופיעה המילה משואות, בשורה "והיה הלב למשואות זרים", מנוקדת בשי"ן שמאלית. זאת טעות. הניקוד הנכון הוא משואה, בשי"ן ימנית. כך ניקדה רחל את שירה.

משואה, בשי"ן שמאלית, היא לפיד. אין שום היגיון לשרבוב מילה זו בשיר:

"גם כי איוורש ואהלך שחוח / והיה הלב למשואות זרים / האוכל לבגוד בך / האוכל לשכוח חסד נעורים". האם היה הלב ללפידים של זרים? בניקוד זה אין למילה כל משמעות רלוונטית.

מה פירוש המילה משואות, בשי"ן ימנית?

בבראשית ג' י"ג, מתרצת חווה באוזני האלוהים את מעשה – האכילה מפרי עץ הדעת: "הנחש השיאני ואוכל". השיאני – בשי"ן ימנית. מה פירוש השיאני? פיתה אותי.

גם אם היה הלב למשואות זרים, לפיתויים אחרים, מבטיחה רחל, היא לא תבגוד בכינרת ולא תשכח לה חסד נעורים.

* "עיין ערך שירה"