הבלוג של אורי הייטנר

דברי פרידה בוועידה הכלל גולנית לחינוך הבלתי פורמלי 23.12.09

מה הסיבה לכך, שזו הפעם הרביעית, שבה מתכנס כאן פורום כל כך גדול, כל כך משמעותי, המייצג מגוון רב כל כך של יישובים; פורום מתנדב, של אנשים המקדישים מזמנם הפרטי ערב שלם לעיסוק בסוגיות החינוך הבלתי פורמלי בגולן?

הסיבה העיקרית לכך, היא חשיבות הנושא. אנשים אינם מתנדבים ואינם משקיעים מזמנם לנושא שאינו חשוב להם. אולם יש נושאים חשובים רבים, ולא בכל נושא חשוב מתכנס פורום כזה. יתר על כן, לא אחת קרה שהמועצה קראה לדגל, בנושאים חשובים ומרכזיים ולא הייתה הענות כזאת. מה הגורם להבדל?

הוועידות אינן פועלות בחלל ריק. הן חלק בלתי נפרד מהפעילות הנערכת לאורך השנה. ההשתתפות של היישובים היא ביטוי למקום המרכזי שבו תופס הציבור בגולן את מחלקת החינוך הבלתי פורמלי במתנ"ס, כאוטוריטה חינוכית – מבחינה מקצועית וארגונית כאחד. היא משקפת את הקשר היומיומי הרצוף בין המתנ"ס לבין השטח, היישובים.

הקשר הזה הוא הביטוי לתפיסה הקהילתית שלנו כמרכז קהילתי. אין זה קשר שבין ספק ללקוחות, בין נותני שירות לצורכי שרות אלא קשר בין שותפים, החולקים יחד אחריות כבדה והמושכים יחד את עגלת החינוך הבלתי פורמלי. מרכז קהילתי נבחן בהתאמתו לאופי הייחודי של הקהילה. הגולן הוא קהילה של קהילות, ותפקידו של המרכז הוא להיות רלוונטי לכל קהילה – לכל יישוב, לכל גוש יישובים, לכל מגזר בחברה. תפקיד המרכז הקהילתי הוא לתת את המענה הראוי לכל קהילה בנפרד, ובמקביל לבנות את היחד, על בסיס המשותף הרב שבין הקהילות. כך אנו עושים בכל תחומי החיים, ובראש ובראשונה בתחום החינוך הבלתי פורמלי.

הקמת היחידה לחינוך בלתי פורמלי במתנ"ס, היא המשך ישיר ומתבקש של העשיה הזאת; נדבך נוסף על הנדבכים הרבים שהקמנו בשנים האחרונות.

בימים אלה אני מסיים את תפקידי כמנהל המתנ"ס בתום מסע ארוך של תשע שנים נפלאות, שבהן הענקתי הרבה, אך קיבלתי לא פחות. לאורך כל התקופה, עמדו הנוער והחינוך הבלתי פורמלי בראש מעייניי. זה היה מרכז עשייתי, זו ציפור הנפש שלי. בשנים הללו בנינו צעד אחרי צעד, נדבך על גבי נדבך, את מערכת החינוך הבלתי פורמלי – קודם את מחלקת הנוער, את הקשר בין המחלקה ליישובים, את ההכשרה והליווי של המד"בים, את מעגל המד"בים, את העבודה עם ועדות הנוער – הליווי וההכשרה שלהן. השלב השני היה אמנת הנוער, שעיצבה, מיסדה וניסחה את מהות האחריות של המועצה, המתנ"ס והיישובים על החינוך הבלתי פורמלי ואת המחוייבות של כל שותף באמנה לחלקו. האמנה הציבה את הנוער במרכז, והעמידה את החינוך הבלתי פורמלי כשווה ערך בחשיבותו לחינוך הפורמלי, מהלך שאין לו אח ורע באף מקום אחר בארץ. לצד אמנת הנוער הוצאנו את ספר היסוד ובו תורת החינוך הבלתי פורמלי, מותאמת לצרכים הייחודיים שלנו, קהילת הגולן. אמנת הנוער הביאה ועדיין מביאה לתוספת משמעותית בתקציב הנוער. ממחלקה שתקציבה כיסה כמעט רק את שכר העובדים, הפכנו למחלקה שיש ברשותה משאבים רבים לעשיה ולפעילות, והמחלקה השכילה ומשכילה למנף זאת לעשייה חינוכית עשירה ומוצלחת ביותר.

השלב הבא היה התמודדות עם סוגיית תנועת הנוער, שלתחושתנו נשארה קצת מאחור ולא עמדה בציפיותנו מן התחום החשוב הזה. אנו עדיין בעיצומו של המהלך להעצמת התנועה, אך אנו כבר רואים הישגים ושיפור ניכר. הקמנו את המוסד הקהילתי של הוועידה הגולנית – שהינו מופת של דמוקרטיה קהילתית השתתפותית. מתוך הוועידה ועל סמך רצון השותפים כפי שעלה בדיוניה, שינינו את סדרי העדיפויות ושמנו דגש הרבה יותר חזק ומשמעותי על ליווי ועדות הנוער, מתוך רצון להעצים את המנהיגות החינוכית בכל יישוב ויישוב, כביטוי לתפיסה הקהילתית שלנו.

לאורך השנים, ראינו חשיבות מיוחדת בהעמדת נושא הזהות היהודית – ציונית – ישראלית בלב העשיה החינוכית. עשינו זאת בתכניות חינוכיות שונות, כמו תכנית "מתבגרים לחיים" ולאחרונה הכנסת בנות השירות להדרכה ביישובים כחלק ממחלקת החינוך הבלתי פורמלי של המתנ"ס. כמובן שהטיולים בגולן ובארץ ישראל כולה הם מרכיב חשוב ביותר במגמה זו.

נושא נוסף שהצבנו לנו כדגל הוא העצמת מנהיגות הנוער, הן במסגרת תנועת הנוער והן במסגרות אחרות. במיוחד אציין את תכנית של"ג ואת המיזם של יום חילופי השלטון במועצה.

לפני כחמש שנים, לקראת פרסום דו"ח דוברת, הקמנו מטה הערכות לקראת הדו"ח ועיצבנו בו תכנית עבודה למתנ"ס ליישום המלצותיו. מאחר ואחת ההמלצות הייתה מעבר לשבוע לימודים בן חמישה ימים, יצרנו את תכנית "הבית שלנו" – תכנית הפעילות לילדי א'-ד' ביום ו' בתוך היישובים, שמטרותיה העיקריות הן עיצוב חברת ילדים ביישוב וחיזוק הקשר בין הילדים לבין יישובם ובינם לבין הגולן.

התכנית הזו, שהייתה הצלחה גדולה, יחד עם הקייטנות בקיץ, הייתה המסד להקמתה של יחידת הילדים במתנ"ס, הנותנת מענה חינוכי קהילתי לילדי א'-ו'. את היחידה הקמנו על פי המתכונת המוצלחת של מחלקת הנוער – מדלי"ק בכל יישוב, ליווי והנחיה מרכזית של המדלי"ק בידי המחלקה, מעגל מדלי"קים ועבודה עם ועדות החינוך ביישובים.

הצעד הבא במסע הזה, הוא הקמת המחלקה לחינוך בלתי פורמלי במתנ"ס; מחלקה המאגדת תחת קורת גג אחת וסביב תפיסה חינוכית אחידה את הילדים והנוער מכיתה א' עד י"ב ובהמשך – גם את המשרתים בשנות שירות ובצה"ל, עד תום השירות הסדיר. מחלקה שתעניק הנחיה וליווי כולל לכל יישוב, על כל הגורמים בתוכו העוסקים בחינוך בלתי פורמלי, בידי כתובת מקצועית אחת. לא ארחיב בנושא, שכן בו יעסוק המושב הזה מכיוונים שונים. אומר רק שהשינוי הזה הוא המשכו הטבעי של המסע החינוכי שלנו ואני מאמין בו מאוד.

בטקס חג המעלות האחרון, הבוגרים – חניכי י"ב, היו הילדים שנכנסו לתנועה בכיתה ד', בטקס הראשון בתפקידי. זה, בעבורי, סמל וסגירת מעגל של עבודה חינוכית עם דור של בני נוער. אני מביט בסיפוק ובגאווה על העשיה הרבה שעשינו בשנים הללו. אני מודה לכל השותפים הרבים להצלחה – לנוער הגולני על פעיליו ובמיוחד המד"צים של תנועות הנוער, למד"בים הרבים שפעלו בכל אותן שנים, לחברים בעשרת גרעיני "עודד" ולקומונריות של "בני עקיבא", לחברי מחלקת הנוער לאורך השנים ולכם, הפעילים והמתנדבים חברי ההנהגות החינוכיות של היישובים. תודה מיוחדת לשותפות המרכזיות שלי במסע הזה – מנהלות מחלקת הנוער והילדים – לאיילת אחישחר, אותה הכנסתי לעבודה פחות מחצי שנה לאחר תחילת תפקידי ויחד חוללנו את המפנה והתחלנו את המסע, לליאת, לרותי לבנון ולמיכל כהן.

מחלקת הנוער היא מודל למצויינות ואף הוכרה רשמית כמחלקה מצטיינת והייתה לשם דבר בכל הארץ; מוקד לעליה לרגל ומודל לחיקוי.

כידוע לכם, התפטרותי מן התפקיד נובעת ישירות מתחושת האחריות שלי לתחום החינוך הבלתי פורמלי, ומהרצון שהמסע הזה ימשך. אני רוצה להאמין, שהצעד בו נקטתי, שבעטיו אני אישית עוזב את המסע, השפיעה ותשפיע על כך שהמסע ימשיך במסלולו הטבעי והנכון.

לסיום, אקריא שיר יפה של המשוררת רבקה מרים. אקרא אותו כלשונו, אך במקום בו היא אומרת "האדם" ו"האיש", הדהדו בראשכם את המילה – "המחנך".

בראשית / רבקה מרים

בראשית ברא אלוהים

את השמים שבעצם אינם

ואת האדמה שרוצה בם לגעת,

בראשית ברא אלוהים חוטים מתוחים ביניהם

בין השמים שבעצם אינם

ובין האדמה המשוועת,

ואת האדם הוא יצר

שהאיש הוא תפילה והוא חוט נוגע במה שאיננו

במגע של רוך ודקות.