הבלוג של אורי הייטנר

            ז. בין "ניגון הלב" ל"בני ישורון"

בפרקים הקודמים נחשפנו לקושי של ציבור חילוני להתחבר לריטואלים רליגיוזיים כמו תפילה. קושי זה נובע מהדיכוטומיה בין חילוניות ודתיות הקיימת בחברה הישראלית. דיכוטומיה זו אינה מוחלטת, מאחר וציבור רחב בישראל מגדיר עצמו כמסורתי. אך בדרך כלל, המסורתיות הזו, בעיקר המסורתיות המזרחית, מתייחסת ליהדות האורתודוכסית – אימוץ חלקי של מסורות והשתתפות חלקי בריטואלים של בית הכנסת האורתודוכסי. לעומת זאת, ציבור בעל הכרה חילונית שעיצב ריטואלים יהודיים, כמו למשל החגים בתנועה הקיבוצית, נמנע מהתחברות לריטואלים רליגיוזיים. הרתיעה הזו הייתה ועודה אחד המוקשים העיקריים בעיצוב התרבות של קהילת "ניגון הלב".

המחסום הזה הקשה גם על מחוללי הקהילה. מה שאפשר להם לשבור את המחסום הזה, היה המפגש עם קהילות יהודיות בארה"ב ובראשן – קהילת "בני ישורון".

ביהדות ארה"ב הדיכוטומיה בין חילונים ודתיים הרבה פחות מובהקת מאשר בישראל. יהדות ארה"ב מאוגדת בקהילות הקשורות לזרמים הדתיים שונים. הזרמים הגדולים בארה"ב הם הרפורמי והקונסרבטיבי. הזרם האורתודוכסי הוא השלישי בגודלו. במרכזה של קהילה יהודית – בית כנסת. בית הכנסת פתוח מאוד וגם חברי הקהילה החילונים מוצאים בו את ביתם. בית הכנסת מהווה שילוב של בית תפילה ומתנ"ס. כתוצאה מכך, הריטואל היהודי הדתי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים היהודיים, וגם יהודי חילוני חש בנוח בבית הכנסת. הניכור של היהודי החילוני בישראל כלפי בית הכנסת, הרבה יותר נמוך בארה"ב.

המפגש של אנשי המדרשה עם קהילת "בני ישורון", הוא אירוע מכונן בחייהם, וניתן לראות בו את המפץ הגדול שהכשיר את הלבבות להקמת "ניגון הלב". קשה להגזים בתיאור עוצמת המפגש וההשפעה המאירה שלו על תודעתם ועל חייהם של אנשי המדרשה.

גם קבוצות הלימוד בעמק, המקור השני של מייסדי "ניגון הלב", קמו בעקבות מפגש מכונן מסוג זה עם קהילות יהודיות בארה"ב. "בשנת 96' השתתפתי במשלחת מטעם שותפות 2000 של הגליל המרכזי למישיגן. עד אז לא היה לנו שום קשר לזהות היהודית. יאיר, בן זוגי, הוא טייס, מושבניק מנהלל. גם כשהיה בחו"ל, לא הלך למשפחות בשבת. גם אני גדלתי במשפחה חילונית לחלוטין בחיפה. כילדה רציתי ללכת לבית הכנסת ביום הכיפורים, והוריי אסרו זאת עליי, בטענה שהליכה של חילונים לבית הכנסת היא צביעות.

במישיגן פגשנו לראשונה את כל הזרמים. השיא היה קבלת שבת של 3,000 יהודים ומאה ישראלים בוושינגטון. יחד עם שותפינו במישיגן נסענו יחד לכנס הגדול, סמינר דו יומי, שלומדים בו על נושאים יהודיים ואח"כ הולכים לקונגרס, לפעולת שדולה על עניינים ישראליים. בערב שבת פעלו במקביל כעשרה מנייני קבלת שבת, ממניינים אורתודוכסים עד הומניסטים, דרך כל מה שבאמצע. אנו, הישראלים, הוזמנו לעבור בין כולם ולהתרשם". המפגש הזה הכה את רעות ויאיר בתדהמה. "כשחזרנו ידענו שאנו חיים החמצה גדולה של חלק מהתרבות והזהות שלנו והחלטנו שעלינו לעשות עם זה משהו, מבחינת ידע ומבחינת הטקס והחוויות הרוחניות. ידענו מה חסר לנו, אפילו לא ידענו איך להגדיר את החסר" [1]. המפגש הזה שינה את חייה של רעות, שהיום היא מוסמכת לרבנות וקהילת "ניגון הלב" היא מרכז חייה.

מצבם התודעתי של אנשי המדרשה במפגשם עם "בני ישורון" היה שונה לחלוטין. המפגש מצא אותם מצויים עמוק בהוויה יהודית ובהיכרות עם היהדות, כאשר היהדות היא בעלת משמעות קיומית בעבור כל אחד מהם, אך בתחושת חסר וצמא באשר לשלב הבא, לעליית המדרגה שהם חיפשו. אנשי המדרשה היו בשלים להיכרות עם הדפוס הקהילתי של "בני ישורון", שהגדיר להם במה הם יכולים למלא את תחושת החסר שלהם.

החשיפה של אנשי המדרשה ל"בני ישורון" הייתה בביקור בארה"ב ב-1996. "המפגש עם 'בני ישורון' היה משמעותי מאוד בעבורנו, והשפעתו עלינו הייתה חזקה. החוויה השירית חזקה אצל הישראלים. המפגש עם תפילה שירית, לא 'למהר כדי לגמור' הייתה חזקה מאוד. מצד שני, לא ידענו מה לעשות שם. למדנו הרבה על התפילה, אך לא היינו בני בית בה. היינו עסוקים בטקסט ולא יכולנו להתפלל בטקסט שהוא קשה לנו, כמי שהגדרנו עצמנו כחילונים. המוסיקה תפסה אותנו, אך הטקסט היה קשה. כשחזרנו הביתה, הייתה לנו תחושה שחווינו חוויה מאוד חזקה ושאנו רוצים משהו כזה בחיים שלנו. חלפו עוד שנתיים שלוש, שבהם המשכנו את הקשר עם 'בני ישורון' והביקורים אצלם, ואז החלטנו שאנו רוצים להקים בית כנסת שלנו" [2]. "לאורך שנים במדרשה, עסקנו בלימוד, 'למדנו על' והגענו לרגע שאנחנו רוצים לא רק 'לדבר על' אלא 'לעשות את'. זו אמירה כללית וגם נכונה, אבל מעבר לזה, נוצרה 'אצלנו' הרגשה שאנחנו רוצים להתקרב לזה גם מהצד של הקרבה הממשית של לגעת בדברים ולחוות ואותם ולא רק לעסוק בדברים על יד. אין ספק שהדרייב הגדול, שעשה את הפריצה היה 'בני ישורון' בניו יורק. היינו שם בביקורים של המדרשה, יצירת קשר – רצון שלהם ללמוד על ישראל ושלנו ללמוד על קהילה יהודית. הדבר החשוב ביותר שקרה לנו במפגש איתם, היה שיש עוד דרכים לעשות טקס יהודי. בתור מי שגדלו בישראל, במערכת שיש בה או יהדות אורתודוכסית או חילוניות, הטקס צריך להיות או של האורתודוכסיה, על כל מה שאומר ביהכ"נ האורתודוכסי, או לחפש את המימדים החילונים של החיים. התחושה שלי, מה שעבד עליי – מה ש'בני ישורון' הראו לנו, בלי לומר דבר, הוא שאפשר לעשות זאת אחרת, בדרך שמתאימה לנו, שמדברת אלינו, נכונה לנו, לא מפחידה אותנו ואנו יכולים להתחבר אליה. הבנו שניתן לקחת את הטקס המסורתי ולתת לו את הלבושים והאופנים שיכולים להיות נכונים לנו" [3]. "קהילת 'בני ישורון' לימדה אותנו שיש משהו בתוך המרחק הבלתי גשיר, כביכול, בין השירה בציבור של העמק לבין התפילה בבית הכנסת. למדנו מהם שאפשר לעשות זאת, וזה דבר נפלא, קרוב, שאפשר להתאימו למקום שבו אנו נמצאים" [4].

חוליית הקשר החזקה ביותר בין הנהגת "ניגון הלב" ל"בני ישורון" היא חן צפוני, גם באופן מעשי וגם באופן התודעתי. גישתה של חן קרובה לגישת "בני ישורון" יותר מגישותיהם של חבריה, הן באשר למהות התרבותית והרוחנית של הקהילה ובעיקר בתפיסתה את תפקיד ההנהגה הרוחנית. הדבר בא לידי ביטוי גם בטרמינולוגיה שבה היא משתמשת, שהיא הרבה יותר דתית משל חבריה. "נסעתי לראשונה, עם המשלחת הראשונה ב-96'. בעשור שלאחר מכן הייתי שם כעשר פעמים. זאת הייתה חוויה חזקה מאוד. פגשנו אנשים שונים מאיתנו , אך דומים לנו מאוד באורח חייהם . בישראל היינו מכנים אותם 'חילונים', אך יש להם רובד של תפילה וחיי רוח. בעוד אנו ראינו עצמנו עד אז כאוונגרד בתחום ההתחדשות היהודית. פתאום ראינו איזה חופש יש להם בהובלת יהדותם". גולת הכותרת של הקשר של חן לקהילה, היו שלוש השנים שבהן חיה בתוכה, בתכנית העמיתים לרבנים. "החופש הכי גדול שהיה לי להיות מה שאני, היה בארה"ב ולא כאן. החיים כאן מאוד קשים מבחינה זאת. אתה חייב להזדהות עם משהו חד מימדי. שם מרחב האפשרויות הרבה יותר גדול. אין צורך להצהיר על השתייכות דתית על פי צבע הכיפה על הראש. אפשר להתפלל בשבת ואח"כ ללכת למסעדה" [5].

ביקשתי מחן לתאר את המהות של "בני ישורון", שגרם לה להתחבר אל הקהילה באופן כה חזק. "4 דברים מרכזיים בקהילה תפסו אותי: א. המרכזיות של חוויית האל. השיחה עם האלוהים. ב. הציפיה להשתתפות חברי הקהילה בתפילה, בהתנדבות, בלימוד. קהילה מאוד פעילה המקיפה את חיי האנשים. ג. שימוש בפרקטיקה יהודית ישנה ליצירה יהודית חדשנית. ד. מבנה ארגוני שבמרכזו ההנהגה הרבנית. ה. אחד הדברים החזקים הוא המוסיקה. מי שבא לשם מצטרף לחוויה מוסיקלית רוחנית" [6].

הקשר בין שתי הקהילות עמוק מאוד, רצוף וכולל ביקורים הדדיים. קהילת "בני ישורון" תרמה את ספר התורה ל"ניגון הלב". היה זה אירוע משמעותי לא רק ל"ניגון הלב", אלא גם ל"בני ישורון". משלחת גדולה של "בני ישורון" הגיעה עם ספר התורה, והשתתפה בשמחת הכנסת ספר התורה לקהילה. גם החזקתם בשכר של מנהלת הקהילה ומובילי התפילה ממומנת בידי "בני ישורון". בקרב בני שיחי, ובעיקר ביני, הבחנתי באי נחת מהתלות הכספית הזאת, ורצון למצוא אפיקי מימון נוספים. ביני מציין כדברים מרכזיים שהם למדו מ"בני ישורון" לאו דווקא את הצדדים התרבותיים, אלא בעיקר את הצדדים הקהילתיים: "יש שם חברה קדישא, חבורת ביקור חולים, חבורה שמובילה את השבעה והאבלות, חבורה העוסקת בהומלסים. הם עובדים פנימה לתוך הקהילה והחוצה. זה עמד לנגד עינינו כל הזמן" [7]. גם ה"אתנחתא" מבוססת על רעיון שנלמד בקהילת "בני ישורון".

ב-2009 יצאו שי זרחי וביני תלמי לביקור שארך כמה שבועות בקהילת "בני ישורון". "הנסיעה הייתה ללימוד מנהיגות קהילתית בניו יורק וסביבתה. 'בני ישורון' ארחו אותנו והיו בסיס הלימוד שלנו. הביקור נתן לנו: א. הכשרה מוסיקלית חשובה נוספת, תיאורטית ומעשית.

ב. היכרות עם דילמות של רבנים, שדומות לשלנו, ושיחות שמבהירות את הדמיון והשוני בין הקהילות. ג. למדנו פרקטיקה של הובלת תפילה, של דיבור המנחה עם קהילתו בתוך הריטואל, והיינו חשופים ליצירתיות מדהימה בכל התחומים הללו. הביקור הזה הוא בעבורנו העצמה בלתי רגילה, שמאפשרת לנו להמשיך ולהעיז. בדרך, שאינה ברורה לי עד הסוף, הם מאפשרים לנו להעיז, גם במקומות שנראים מלכתחילה קשים מאד" [8].

יש לציין שבנוסף לקשר עם "בני ישורון", הקהילה מקיימת קשרים גם עם קהילות נוספות בארה"ב. חן מציינת כאחד האירועים המכוננים בראשית קהילת "ניגון הלב" נסיעה של ארבעת המובילים לדנוור, לרב זלמן שכטר שלומי, מהזרם הרה-קונסטרוקציוניסטי, לסמינר בנושא התפילה. בביקורם האחרון של שי וביני בארה"ב, הם נפגשו עם הרבה קהילות ורבני קהילות, עם בתי מדרש להכשרת מנהיגות ורבנים ועם הובלת יהדות בבתי ספר יהודיים.

חרף ההשפעה של "בני ישורון" על "ניגון הלב", חשוב מאוד להבהיר, שאין כאן חיקוי, אלא השראה ליצירה מקורית, ישראלית מאוד ומחוברת מאוד להוויית העמק. ישראלים המתקשים להתחבר להוויה האנגלוסקסית של בתי הכנסת הרפורמים והקונסרבטיבים בישראלי, יתחברו ביתר קלות ל"ניגון הלב". אני חש, שלהבדיל מהיחס העויין של הציבור הדתי לזרמים הליברליים ביהדות, קיים יחס הרבה יותר חיובי לגל של קהילות התפילה בישראל. יתכן שהסיבה לכך היא שמדובר בתופעה חדשה שניתן להתייחס אליה בפתיחות, בניתוק מהעויינות הוותיקה בת 250 השנים לרפורמים, שכבר מזמן אבד טעמה. סיבה אפשרית נוספת, היא שתופעת "ניגון הלב" נתפסת כמרד בחילוניות, להבדיל מהרפורמה שבמקורה הייתה מרד ביהדות המסורתית.

            ח. "ניגון הלב" ובנותיה

המדרשה ב"אורנים" מגדירה עצמה "מרכז חינוכי להתחדשות החיים היהודיים בישראל". בהקמת "ניגון הלב" ראו אנשי המדרשה פתרון רוחני לעצמם ולאנשים שיצטרפו לקהילתם. בפרק זה ניווכח, שדווקא "ניגון הלב" הציתה לבבות, ופתחה פתח להקמת קהילות רבות בעקבותיה וברוחה, כמהלך אוטנטי של התחדשות החיים היהודיים בישראל. אף שזו לא הייתה הכוונה של מייסדי הקהילה, הם רואים היום בהקמת קהילות תפילה נוספות יעד מרכזי שהם מציבים לעצמם.

חלק מן הקהילות מונהגות בידי אנשים מתוך "ניגון הלב", רובם אנשי המדרשה, כמו מנהל המדרשה מוטי זעירא שהקים קהילה בקיבוצו גבעת חיים איחוד, משהל'ה יצחקי שהוא ממובילי קהילת "מול תבור" בעין דור, איתמר לפיד שהקים את הקהילה בשמשית, אליהו שחף בקיבוץ כפר מסאריק, רן והדס רון מיפעת, דפנה הרדוף קרטס בטבעון ואחרים. בחלק מן הקהילות קבלות השבת אינן מתקיימות מידי שבוע, ומוביליהן, שצמחו ב"ניגון הלב", ממשיכים להשתתף לסרוגין בקבלות השבת של "ניגון הלב".

הקהילה הראשונה שהוקמה בעקבות "ניגון הלב" הייתה בשמשית. שמשית היא יישוב קהילתי גדול המונה למעלה מ-600 משפחות. איתמר לפיד, תושב שמשית ואיש המדרשה ב"אורנים", היה חבר קהילת "ניגון הלב" בראשיתה ועמו תושבים נוספים משמשית. בהדרגה, התבשלה בתוכם ההכרה שבכוחם להקים קהילה בתוך יישובם. הקהילה בשמשית התפתחה סביב מקרה קשה של ילד שחלה בסרטן. כל הקהילה עסקה בפעילות למענו, בגיוס כסף לניתוח ולאחר מותו – באבל. מתוך הפעילות הזאת, צמחה הקהילה. קהילות נוספות הוקמו ביישובים סמוכים, בידי אנשי "ניגון הלב" ומתוך למידה מ"ניגון הלב", כמו בבית לחם הגלילית, בעין דור, באלוני אבא, בקיבוץ מזרע ועוד. הקמת הקהילות החדשות יוצרת הזדמנות לאנשים מתוך "ניגון הלב", הרואים עצמם כמנהיגים ומובילים, לבטא את עצמם ביישוביהם באופן שלא יכלו להתבטא ב"ניגון הלב".

"כמעט בכל שבת מגיעים אלינו אנשים לקבל השראה", מדווח שי זרחי [1]. כתוצאה מן הביקורים האלה קמו קהילות במקומות שונים, כמו "בית תפילה ישראלי" הפועל במדרשת "עלמא" בת"א, במגדל העמק, ברם און, בעמק חפר, בשער העמקים, במשמר העמק ובמקומות נוספים.

המתכונת של פעולת הקהילות שונה ממקום למקום. בחלק מן המקומות, כמו למשל בתוך הקיבוצים, מדובר בעיקר בקיום קבלות שבת [2].

בשנת 2008, כשהתפרסם המחקר של אזולאי ותבורי, נמנו 30 קהילות תפילה. טבלה המוצגת במחקר, מתארת את הגידול מקהילה אחת ב-2001, שתי קהילות ב-2002 והתפתחות הולכת ומואצת עד 2008. בין הקהילות המוזכרות במחקר – "חכמת הלב" ברמת השרון, "עולמות" בנצרת עלית, "שבת אחים" ביקנעם, רקפת, עין השופט, איילת השחר, גן יבנה ועוד. אני יודע על קהילות נוספות הפועלות היום ואינן מוזכרות במחקר, כך שבוודאות המספר היום גדול יותר, והמגמה הזאת נמשכת. "ניגון הלב" אינו רק החלוץ לפני המחנה, אלא גם ספינת הדגל של המגמה, שהייתה למעין תנועה תרבותית כלל ישראלית.

קהילת "ניגון הלב" מעורבת, ברמות מעורבות שונות, בהקמת הקהילות. בחלק מן הקהילות מדובר בהדרכה אקטיבית של אנשי "ניגון הלב". גם המדרשה עוסקת בכך, כמו למשל בפורום שהיא מקיימת למובילי קבלות שבת, זו השנה השלישית. בעקבות זאת, נפתחות גם במקומות אחרים סדנאות דומות, כמו במרכז "יובלים" ליהדות פלורליסטית בגליל העליון.

עידית שגב רואה במעורבות "ניגון הלב" בהקמת קהילות נוספות, בעיקר בעמק, מטרה מרכזית בהתפתחות הקהילה, ומבקרת את הקהילה על שאינה עושה די בנושא. "קהילת 'ניגון הלב' צריכה להיות הרבה יותר מעורבת אקטיבית בהקמה וטיפוח של קהילות אחרות. הקיום שלנו בלבד אינו מהווה תחליף לדיכוטומיה בין חילונים ודתיים. 90% מהציבור בעמק אינו מודע לקהילה. צריכות להיות הרבה יותר קהילות, וכך הכוח של התנועה הזאת יהיה יותר חזק. השאלה האם המועצה האזורית תאמץ אותנו, גם היא תלויה בגודל. הגודל יוצר את הכוח מול המועצה. ביום ש'ניגון הלב' ובנותיה תמנה 1,000 איש, זה יהיה משמעותי. מה ש'ניגון הלב' ובנותיה לא עשו, זה להסדיר עם עצמן ומול עצמן את השפה. איננו יודעים מספיק טוב להגדיר את עצמנו, ועד שלא נדע – לא נוכל להסביר לאחרים מי אנחנו ומה אנחנו. כדי להביא את האנשים, צריך לדעת לדבר על מה שאנו עושים. טרם המצאנו לזה שפה, הגדרות מספיק ברורות למכירת המסר. אנשי 'ניגון הלב' חוששים מההסתכלות המסחרית, השיווקית. אבל הכי חשוב לשווק את הרעיון הזה. הייתה לנו ישיבה מיוחדת על הנושא של הצוות המרכזי. רציתי להביא רעיונות מספר העוסקים בשיווק רעיוני. לא נתנו לי פתחון פה בנושא. זה בא ממקום של חוסר ביטחון במשהו, איני יודעת להגדיר במה" [3].

גם שי וביני רואים בהקמת קהילות יעד חשוב של "ניגון הלב". ביני מציין שגם במקומות שבהם קהילת "ניגון הלב" אינה מעורבת ישירות, אנשים מתוכה מעורבים ביצירת הקהילות וקבלות השבת. "אני רואה את 'ניגון הלב' כדבר שהוא יותר מאשר קהילה. חלק מהייעוד שלנו הוא יצירת קהילות נוספות. גם בקהילות שאין כל כך זיקה בינינו לבינן, בלי 'ניגון הלב' זה לא היה קורה. עובדה – זה קרה במקומות שיש בהם אנשים מ'ניגון הלב'. המחיר הוא אובדן של אנשים מאוד מרכזיים. אני חושב שהמחיר הזה כדאי, למרות שקשה לי הפרידה מכל אחד כזה. אבל אני שמח, שבמובן הזה, מה ש'בני ישורון' עשו לנו, אנו עושים לאחרים. הוכחנו שיש דרך לעשות את זה. 'ניגון הלב' הוא מבוע היוצר משהו בתרבות הישראלית" [4].

הקשר בין "ניגון הלב" לקהילות אחרות מתבטא לעתים במפגשים משותפים דו קהילתיים, כולל אירוחים של שבת שלמה, עם לינה, כפי שהיה באירוח של "ניגון הלב" בבית תפילה ישראלי בת"א, ואירוח קהילות אחרות ב"ניגון הלב".

ב-2008 החלה לפעול רשת בתי הקהילות, המאגדת את הקהילות. הכוונה היא להקים עמותה, שתוכל לגייס כספים לפעילות הקהילות. בשלב זה הרשת פועלת במסגרת עמותת "פנים", וקיבלה תרומה נאה מהפדרציה של סאן-פרנציסקו. הרשת קיימה ארבעה מפגשים פתוחים בהם השתתפו רבים מאוד מחברי הקהילות. המפגש הראשון נערך במתנ"ס "עמישב" בפ"ת. חלקו הראשון של המפגש נערך במתכונת "המרחב הפתוח" המאפשר לכל המשתתפים להעלות לדיון כל נושא ובהם נערכים דיונים, עם יכולת ממשית לכל משתתף להשפיע. חלקה שני הוקדש לסדנאות מובנות של חברי הקהילות, ששיתפו ביוזמות המתקיימות בהן. המפגש החל והסתיים במליאות מוסיקליות של כל המשתתפים. הכנס השני נערך בנהלל ערב חגי תשרי תשס"ט, השלישי – בירושלים במאי והוקדש לקבלות השבת והרביעי, ערב חגי תשרי תש"ע בעמק יזרעאל. כל המפגשים הללו נפתחים ומסתיימים במליאות שירה ותפילה בהנחיית מובילי הקהילות, ובהם מובילי "ניגון הלב" [5] ושני סבבים של סדנאות שונות שהמשתתפים נוטלים בהם חלק על פי בחירתם [6].

קהילת "ניגון הלב" פעילה מאוד בעמותה ובכנסים. רבים מאנשים משתתפים בהם, חלקם כמנחים. רעות המר ארגנה והובילה את שני הכנסים בעמק, לקראת חגי תשרי.

            ט. סיכום

בשנים האחרונות מתחולל מהלך משמעותי ביותר בחברה הישראלית, של התחדשות יהודית וחזרה של ציבור חילוני גדול למקורותיו היהודיים, מבלי שהדבר יהיה חלק ממהלך של "חזרה בתשובה".

יש לכך ביטויים שונים, כמו הגל הגואה של מוסיקה יהודית – מוסיקה ממקורות ישראל ומוסיקה העוסקת בזיקה ליהדות [1]. בתי המדרש הפלורליסטיים והחזרה ל"ארון הספרים היהודי" הם ביטוי נוסף לאותה מגמה.

בתי הקהילה, קבוצות התפילה, קבלות השבת והיוזמות מסוג זה, הם שלב נוסף וחשוב, ההולך וגדל ולהערכתי בשנים הקרובות הוא יתפוס מקום מרכזי יותר ויותר בהוויה התרבותית הישראלית.

קהילת "ניגון הלב" היא הראשונה שהחלה לפעול במתכונת זו בחברה הישראלית, והיא זו שחוללה את המהלך. בראש הקהילה עומדת הנהגה בעלת עוצמה מנהיגותית, תרבותית ורוחנית, המובילה ביד רמה את הקהילה עצמה, ואף את התנועה הארצית.

בעבודה זו חקרתי את הקמתה ואת דרכה של הקהילה, תוך התמקדות במנהיגותה. מחקר זה מתאר את צמיחתה של מגמה צעירה בחברה הישראלית, שעדיין נמצאת בראשיתה, ולהערכתי, היא רק בראשית השפעתה.

"קהילת 'ניגון הלב' היא חלום שהתגשם. היא מאפשרת לנו לחוות את היהדות שלנו בדרכים של יצירה, שמחה, לימוד וחברותא. היא נותנת משמעות חדשה למושגים יהודיים כמו תפילה, ברכה, ניגון, חסד, צדקה וגמילות חסדים. ניגון הלב מאפשרת ופתוחה. יש בה קשב לקולות של יחידים ומשפחות, לצרכים ולרצונות, לשאיפות, תקוות וייחולים" [2].

י. הערות

פרק א'

[1] נעמה אזולאי ואפרים תבורי; מבית מדרש לבית תפילה: התפתחויות תרבותיות – דתיות במרחב החילוני בישראל; סוגיות חברתיות בישראל, גיליון 6, 2008. עמ' 121-156. להלן – אזולאי.

פרק ב'

[1] הרחבה על הקשר עם קהילות בחו"ל בפרק ז'.

[2] ראיון עם שי זרחי. להלן – שי.

[3] שי זרחי, רונן אחיטוב, איילת לין, ביני תלמי, מיכל שפירא, צוות חגים של המדרשה ב"אורנים"; הצעה לסדר – הגדה של פסח, מסורת וחידוש; סדרת "יהדות כאן ועכשיו"; "ידיעות אחרונות", ספרי חמד, המדרשה ב"אורנים"; ישראל; תשס"א 2001. 144 עמ'.

[4] ראיון עם ביני תלמי. להלן – ביני.

[5] אזולאי; ע' 127.

[6] שם; ע' 130.

[7] ראיון עם רעות המר. להלן – רעות.

[8] רעות.

[9] ביני.

[10] שי.

[11] ראיון עם חן צפוני. להלן – חן.

[12] רעות המר; קהילת ניגון הלב חוגגת תשע בחנוכה תש"ע; עלון הכפר; נהלל; אלול תשס"ט אוגוסט 2009. להלן – עלון.

[13] שי.

[14] רעות.

[15] ב-2007 יצאה טללית, תושבת טבעון, ללימודי רבנות. היא האישה השלישית בקהילה, אחרי חן ורעות, היוצאת ללימודי רבנות. טלילה עובדת ב"שותפות אלפיים" כמנהלת פדגוגית.

[16] שי.

[17] ביני.

[18] עלון.

[19] שם.

[20] שם.

[21] ראיון עם עידית שגב. להלן – עידית.

[22] ביני.

[23] שי.

פרק ג'

[1] שי.

[2] ביני. הראיון עמו נערך טרם חזרתה של חן צפוני לארץ.

[3] חן

[4] שם.

[5] שי.

[6] שם.

[7] ביני.

[8] רעות.

[9] שם.

[10] שם.

[11] ביני.

[12] שי.

[13] עידית.

[14] שי.

[15] עידית.

[16] חן.

[17] שי.

[18] חן.

[19] ביני.

[20] שי.

[21] אזולאי; ע' 131.

[22] שם; ע' 144.

פרק ד'

[1] שי זרחי, הרצאת שי זרחי וביני תלמי בכנס רשת בתי קהילה, ירושלים, 15.5.09. להלן – הרצאה.

[2] ביני תלמי, תפילת הגשם, נוסח "ניגון הלב". 

[3] שי, הרצאה.

[4] ביני.

[5] שי.

[6] רעות.

[7] חן.

[8] עלון.

[9] רעות.

[10] שם.

פרק ה'

[1] שי.

[2] שם.

[3] הרצאה.

[4] ביני.

[5] הרצאה.

[6] חן.

[7] שי.

[8] חן.

[9] ביני. 

[10] שי.

[11] רעות.

[12] חן.

[13] רעות.

[14] שי.

[15] אזולאי 128-9.

פרק ו'

[1] תלמוד בבלי; מסכת קידושין דף מ' ע"ב.

[2] שי.

[3] שם.

[4] חן.

[5] שי.

פרק ז'

[1] רעות.

[2] חן.

[3] ביני.

[4] ביני - הרצאה.

[5] חן.

[6] חן.

[7] ביני.

[8] שי.

פרק ח'

[1] שי.

[2] גם בקיבוצי, אורטל, ובקיבוץ השכן – מרום גולן, מתקיימות קבלות שבת החל ב-2008.

[3] עידית.

[4] ביני.

[5] במסגרת זו, בכנס חגי תשרי במכללת עמק יזרעאל, שוב ישבו יחד שי וביני עם משהל'ה בהובלת תפילה.

[6] גילוי נאות – אני הנחיתי סדנאות בשני הכנסים של חגי תשרי בעמק.

פרק ט'

[1] בין האמנים הנ"ל – אהוד בנאי, מאיר בנאי, אביתר בנאי, אמיר בניון, שולי רנד, אתי אנקרי, ברי סחרוף, חנן יובל, מיכה שטרית, שלמה גרוניך, דוד ד'אור, האחים אריאל, שלמה חממה, אחינועם ניני, ארקדי דוכין, קובי אוז, ששי קשת, עוזי חיטמן ז"ל.

[2] רעות.

            י"א. רשימה ביבליוגרפית

ספר

זרחי שי, אחיטוב רונן, לין איילת, תלמי ביני, שפירא מיכל, צוות חגים של המדרשה ב"אורנים"; הצעה לסדר – הגדה של פסח, מסורת וחידוש; סדרת "יהדות כאן ועכשיו"; "ידיעות אחרונות", ספרי חמד, המדרשה ב"אורנים"; ישראל; תשס"א 2001. 144 עמ'.

מאמרים

1. אזולאי נעמה ותבורי אפרים; מבית מדרש לבית תפילה: התפתחויות תרבותיות – דתיות במרחב החילוני בישראל; סוגיות חברתיות בישראל, גיליון 6, 2008. עמ' 121-156.

2. המר רעות; קהילת ניגון הלב חוגגת תשע בחנוכה תש"ע; עלון הכפר; נהלל; אלול תשס"ט אוגוסט 2009.

הרצאה

זרחי שי ותלמי ביני; הרצאה בכנס רשת בתי קהילה, ירושלים, 15.5.09.

ראיונות

המר רעות.

זרחי שי.

צפוני חן.

שגב עידית.

תלמי ביני.