לפני שנים אחדות ערכתי ביקור תנחומים אצל חברה בצוות המתנ"ס שישבה שבעה. היא הציגה אותי בפני אמה: "זה המנהל שלי". האם סקרה אותי בעיניים בוחנות והפטירה: "אבל הוא בכלל לא נראה כמו מנהל..."
דבריה גרמו למבוכה בקרב בני המשפחה, אבל אני קיבלתי אותם כמחמאה. אכן, איני נראה כמו מנהל. מתוך בחירה, איני נראה כמו מנהל. ג'ינס וטריקו, סנדלי "שורש", סווצ'רט בחורף, מכנסיים קצרים בקיץ. לא רק (גם) כיוון שאלה הבגדים שהכי נוח לי בהם, אלא הם גם מסר. איני רוצה להיראות מנהל. הביגוד הוא רק ביטוי אחד, לסלידתי מכל גינוני השררה. שיטת הניהול שלי – כולה סלידה מאותם גינונים.
יש מנהלים, שכל הזמן צריכים להזכיר לעובדיהם מי הבוס. בעיניי, נוהג כך מי שצריך להזכיר זאת לעצמו. זה ביטוי לחוסר ביטחון.
מנהל נבחן באישיותו, ביכולתו להוביל אנשים ולהשפיע עליהם, ביכולתו לקבל החלטות ובעיקר בתוצאות העשיה וההחלטות שלו. לשם כך אין צורך בגינונים פלצניים למיניהם. להיפך, הם מפריעים.
שיטת הניהול שלי, יוצאת מתוך נקודת הנחה שהאנשים העובדים במתנ"ס הם בעלי מוטיבציה, מאמינים בדרך, אוהבים את הקהילה ורוצים להצטיין ולהצליח. לכן, אין הם זקוקים לסמכות הפורמלית שלי, כאמצעי להרתעה ואין הם זקוקים ליראה כדי לעבוד ולהצליח.
תפקידי כמנהל הוא להעצים כל אחד ואחד מהם, לאפשר לו ביטוי מכסימלי בעבודתו, לתת לו להציע רעיונות ולאפשר לו לממש חלומות. דלתי פתוחה תמיד לכל חבר בצוות המתנ"ס, אני מעודד דיון חופשי ובעיקר, מעודד מאוד ביקורת, גם ביקורת עליי ועל החלטותיי, גם השמעת דעות מנוגדות לשלי הן בארבע עיניים והן בישיבות צוות (לצערי, קשה לי לומר שזאת התרבות הארגונית המקובלת במועצה).
גם הטרמינולוגיה שלי נובעת מאותה גישה: איני מדבר על "עובדים" אלא על "חברי צוות". מיד עם כניסתי לתפקיד שיניתי את הגדרת רכזי השלוחות והמחלקות למנהלי שלוחות ומחלקות – מתוך רצון להעצים אותם בעיני עצמם ובעיני הצוותים ובעיני הקהילה, ובעיקר, כיוון שהם האנשים עמם אני עובד ישירות, ולא רציתי את החיץ של מנהל אחד ומתחתיו עשרה רכזים, אלא העדפתי את המסר של ראשון בין שווים.
בימים אלה אני מסיים את תפקידי כמנהל מתנ"ס הגולן, אחרי תשע שנים. מן ההספדים הרבים ומן התגובות הרבות מן הקהילה, אני מסיק שכנראה לא הייתי כישלון חרוץ. מסתבר, שאפשר להצליח בשיטת ניהול כזו. אולי קל יותר להצליח כך, מאשר כ"בוס" הבונה את מנהיגותו על ההיררכיה הפורמלית של הארגון.
****
את שיטת הניהול שלי אני מגדיר כ"ניהול קיבוצי". לא כל מנהל קיבוצניק וגם לא כל מנהל בקיבוץ פועל כך, אבל אין ספק שדרך כזו מקובלת יותר בקיבוצים ובעיקר, שהדרך הזו מבטאת את ערכי הקיבוץ ואורח החיים הקיבוצי. זהו ניהול המבוסס על ערכים של שוויון ערך האדם, דמוקרטיה, סולידריות ו"הצנע לכת".
את ניסיוני הניהולי, עמו הגעתי לתפקיד, רכשתי באורטל, ואת הרוח האורטלית הזאת לקחתי איתי למתנ"ס, ואקח אותה אתי לכל תפקיד שאעשה בעתיד.
אני מאמין, שזו אינה רק דרך ראויה יותר לניהול, אלא גם דרך יעילה יותר להשגת המטרות והיעדים.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
