חמאס לא איים מעולם על מצרים. חמאס אינו דוגל באידיאולוגיה של השמדת מצרים ובאסטרטגיה של ניסיון לקדם מטרה נעלה זו. מצרים לא חוותה פיגועי תופת של מתאבדים פלשתינאים שמטרתם זריעת מוות המוני ככל הניתן ברחובותיה. ערי מצרים לא היו מטרה לירי טילים יומיומי לאורך שנים.
אך מצרים מרשה לעצמה לנקוט יד קשה ביותר כלפי שלטון חמאס בעזה. מצרים יוצרת למעשה מצור על עזה. והעולם אינו מעמיד אותה על ספסל הנאשמים, כפי שהוא מעמיד את ישראל. וכאשר גורמים מתסיסים מאירופה מפגינים במצרים, מצרים אינה מהססת לגרש אותם מיידית ולצמיתות, על חשבונם, ומי שאין לו כסף לממן כרטיס – על חשבון שגרירות ארצו במצרים. הכל מהיר, חד וחלק.
על פי הכלל המוכר והידוע ש"אויבו של אויבי הוא ידידי", מפתה אותנו - הישראלים, מאוד, לצדד במצרים בעימות עם שלטון חמאס ברצועת עזה. עזה העצמאית היא אויב מר של ישראל. מצרים היא מדינה הנמצאת עמנו ביחסי שלום (גם אם רחוק מהשלום שאנו מצפים). עוד יותר מפתה לתמוך במצרים, כאשר הם מתעמתים עם פעילי ה"שלום" ו"זכויות האדם" באירופה, שאנו כה מכירים אותם כגורמים אנטי ישראליים ואנטישמים קיצונים, התומכים אוטומטית בטרור ובמשטרים הרודניים החשוכים ביותר.
אולם על אף הנטיה הטבעית הזאת, אין לנו מה להתלהב מן העימות המצרי פלשתינאי ומעמדת מצרים. לא בכל מקרה אויבו של אויבי משרת את האינטרס שלי. במקרה זה, העמדה המצרית מנוגדת לאינטרס הישראלי ואף לצדק הטבעי.
לפני ארבע שנים וחצי, התנתקה ישראל מרצועת עזה. היה זה צעד קשה וכואב, שבו עקרנו חבל התיישבות משגשג, גירשנו אלפי אזרחים ישראלים מביתם, החרבנו את מפעל חייהם ויצרנו קרע קשה וכואב בחברה הישראלית, שעוד רחוק מלהתאחות. כל זאת על מנת לשים קץ לאחריותנו על עזה, להשתחרר משליטתנו ברצועת עזה, לבטל כל עילה לאלימות ולטרור נגדנו בשם המאבק בכיבוש ולקבל לגיטימציה למימוש תקיף של זכות ההגנה העצמית שלנו אם הטרור ימשך.
הטרור נמשך ואף גבר. כאשר הפעלנו ב"עופרת יצוקה" את זכות ההגנה העצמית שלנו, קיבלנו בתמורה את גולדסטון. נשארה עוד תמורה אפשרית אחת – התנתקות.
הטענה שישראל מטילה מצור על עזה מגוחכת. ישראל אינה אחראית על עזה ואין זה מתפקידה להעביר לרצועה סחורות, מזון, חשמל וכו'. ישראל תשמח, כמובן, לסייע לשכנים אם יגלו שכנות טובה. אולם כאשר הם יורים טילים על אוכלוסיה אזרחית ישראלית ומחזיקים בידיהם למעלה משלוש שנים וחצי חייל ישראלי, ודאי שאין כל סיבה שנסייע להם במשהו.
אך רצועת עזה אינה יכולה להיות מנותקת מכל הכיוונים. האינטרס הישראלי המובהק, הוא שהגבול של מצרים עם רצועת עזה יהיה גבול פתוח ככל הניתן, למעבר אנשים וסחורות. אם הגבול הזה יהיה סגור, יגבר הלחץ הבינלאומי עלינו לפתוח את גבולנו עם הרצועה, בניגוד מוחלט לאינטרס הישראלי.
אין זה רק אינטרס ישראלי, אלא גם ביטוי לצדק הטבעי. מצרים היא מדינה ערבית, היא מנהיגת העולם הערבי, היא הפטרון של העולם הערבי בכלל ושל הפלשתינאים בפרט. אין כל הצדקה לכך, שפטרונותה זו תתבטא רק בהיותה חוד החנית של כל יוזמה מדינית נגד ישראל, ובהפעלת לחץ על ישראל לוותר על האינטרסים הלאומיים שלה. מן הראוי שפטרונות זו תתבטא סוף סוף גם בסיוע ממשי לפלשתינאים, אם בפתרון בעיית הפליטים ואם בסיוע לאזרחי עזה. האם זו ציפיה מוגזמת מאחים?
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
