הבלוג של אורי הייטנר

מלחמת לבנון השניה הייתה אחת התקופות הקשות בתולדות מדינת ישראל. כל האזור מחדרה וצפונה חי תחת מתחי טילים. אזורים שלמים היו משותקים, באופן מלא או חלקי, במשך יותר מחודש ימים. חיילים ואזרחים רבים נהרגו ונפצעו.

עם כל הביקורת על ניהול המלחמה ועל ניהול העורף – המלחמה התאפיינה בגילויים יפים של מחוייבות לאומית ומסירות נפש במלוא מובן המילה, מצד חיילי צה"ל ומצד אזרחים. ביחידות המילואים שיעור ההתייצבות היה למעלה מ-100%, כלומר גם חיילים שהשתחררו ממערך המילואים חזרו ליחידותיהם והתנדבו למלחמה. חיילי צה"ל גילו בלוחמה נחישות ודבקות במשימה. היו גילויים מעוררי השתאות והתפעלות של נכונות לסכן חיים, אם כביטוי לרעות ואחוות לוחמים ואם מתוך הדבקות במשימה, הנובעת מאמונה בצדקת הדרך. זכור במיוחד סיפורו של רס"ן רועי קליין, הסמג"ד שקפץ על רימון חי על מנת להציל את חייליו, כשקריאת שמע בפיו. היו גילויים יפים ורבים של התנדבות אזרחית למען תושבי הצפון, חרף סיכון החיים שבכך.

גם הגולן היה חלק מן המלחמה. 140 קטיושות נחתו על הגולן. בני הגולן נלחמו, בסדיר ובמילואים. קהילת הגולן שילמה מחיר כואב – הרוג ופצועים. תושבי הגולן נרתמו למבצע "מהגולן באהבה" ומאות מהם, מבוגרים ונוער, ירדו מידי יום להתנדבות בקריית שמונה, צפת וטבריה. בחלקה השני של המלחמה, תושבי הגולן ישבו שעות רבות, כמעט מידי יום, במרחבים המוגנים.

ובעצם אותם ימים יצאה קריאה לחיילי צה"ל לסרב להשתתף במערכה. האיש שיצא בקריאה הזאת נקרא מיכאל פואה. פואה כתב שצה"ל הוא "צבא הגירוש" (כלומר הצבא שעקר את יישובי גוש קטיף, שנה קודם לכן), ומי שמשתתף במלחמה משרת את הגירוש. לא יאומן.

יש בעברית מילה אחת לתיאור הסתה לעריקה ממלחמה. טוב, לא אכתוב אותה... זה לא פוליטיקלי קורקט. ברור שכל ציוני פטריוט, הנאמן למולדתו, לעמו ולמדינתו, חייב להוקיע את המסית.

בשבוע שעבר קיבלנו מכתב מאותו מסית. בגיליון האחרון של "שישי בגולן". פואה, מנכ"ל חטיבת "מנהיגות יהודית" בליכוד, וחברו / שותפו משה פייגלין, פנו אלינו, תושבי הגולן, על מנת שנצטרף אליהם ונתפקד דרכם לליכוד.

קראתי את מכתבם, ויכולתי להסכים עם חלק ניכר מן הדברים. כפוליטיקאים ממולחים וציניים, הם לא פנו אלינו במסרים של עריקה ממלחמה, למשל. הם פנוי אלינו במסרים שנאהב, מסרים גולניים מאוד, של הבטחת עתיד הגולן ומחוייבות לכך שהגולן יהיה ישראלי.

האם אלה השותפים שלנו לשמירה על הגולן? האם זאת מנהיגות בעבורנו?! האם זו מנהיגות יהודית בעבורנו?!

עלינו לגולן ויישבנו אותו כדי שהגולן יהיה ישראלי. זו המטרה, זו התכלית של מפעלנו. אין דבר הסותר יותר את תכלית מפעלנו, מלעומתיות כלפי מדינת ישראל, כלפי הממלכתיות הישראלית. מה שמייצגים פייגלין ופואה הוא בעיטה בממלכתיות הישראלית, בה הם מואסים וממנה הם סולדים. מה לנו ולהם?

באותו שבוע, שבו התפרסם מכתבם של פואה ופייגלין, התפרסמה ב"ישראל היום" כתבה גדולה תחת הכותרת "גולני שלי", המפארת ומרוממת את רמת ההתנדבות של בני הנוער הדתי בגולן לשרות הקרבי המשמעותי ביותר. ניתן היה לכתוב כתבה דומה על כלל הנוער בגולן, ללא הבדל מגזר. זו התגלמות הגולניות האמיתית. הקהילה הגולנית היא קהילה ציונית, פטריוטית, לאומית, ממלכתית. מה לנו ולזרם אנטי ממלכתי ובלתי פטריוטי כמו של מי שמסית את חיילי צה"ל לערוק בעיצומה של מלחמה קשה?

עלינו לדחות את פנייתם אלינו של פואה ופייגלין בשאט נפש.

* "שישי בגולן"