דבריו של ראש הממשלה, על נוכחות ישראלית לאורך הירדן, כדי למנוע מעבר טילים למדינה הפלשתינאית, עוררו ביקורת חריפה. נתניהו הוצג כעוכר השלום, בשל דברים אלה. ומי הם המבקרים? אלה הנשבעים בשמו של יצחק רבין ובשם מורשתו – מורשת השלום.
מה הייתה מורשת השלום של רבין? בנאומו האחרון בכנסת, חודש טרם הירצחו, הציג רבין את תכנית הסדר הקבע שלו. המסר שלו היה ברור – לא תהיה נסיגה לקווי 67'. דבריו על בקעת הירדן היו חד משמעיים: "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה". זאת הייתה דרכו של רבין. בשמה הוא חתם על הסכם אוסלו. עליה הוא נרצח.
כשרבין אמר את הדברים, דבריו על הבקעה לא עוררו מחלוקת. דבריו אלה ביטאו קונסנזוס לאומי רחב מאוד – תומכי שלמות הארץ ותומכי הפשרה הטריטוריאלית היו שותפים לעמדה זו. רק השמאל הרדיקאלי, הסהרורי, תמך בנסיגה מבקעת הירדן.
דבריו של נתניהו ראויים לביקורת, אך לביקורת אחרת לגמרי. הם ראויים לביקורת, כיוון שניתן להסיק מהם שהוא מסתפק במעין "ציר פילדלפי" לאורך הגבול עם ירדן. לא היו בו העוז, המנהיגות והמדינאות לומר את הדברים הברורים שאמר רבין: בקעת הירדן בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. הפירוש הנרחב ביותר, הוא השטח שבין הירדן לכביש אלון, החוצה את המורדות המזרחיים של הרי יהודה והשומרון.
אכן, לקחי ההתנתקות מעידים על הצורך בנוכחות ישראלית שתמנע העברת טילים ליו"ש, אך אין די בכך כדי להסביר את חשיבות ישיבתנו בבקעת הירדן. בקעת הירדן היא חבל בארץ ישראל, שאין לפקפק בזכותנו עליו, כי מי שמפקפק בזכותנו על חלק כלשהו בא"י, מפקפק בעצם זכותנו בכל מקום אחר בארץ. בקעת הירדן היא שטח שנכבש בידי צה"ל במלחמת מגן שאין צודקת ממנה, ולכן יש לישראל זכות מוסרית מובהקת לריבונות עליו ולהתיישבות בו. בניגוד לאזורים אחרים ביו"ש, שאף הם שטחי א"י ששוחררו במלחמת מגן – בקעת הירדן אינה עתירה באוכלוסיה פלשתינאית צפופה, והריבונות עליה אינה מסכנת את צביונה היהודי והדמוקרטי של המדינה. לכן, דווקא מי שמבין שאין מנוס מפשרה טריטוריאלית, ובנסיגה משטחי א"י המהווים סכנה דמוגרפית למדינת ישראל, צריך לצדד בריבונות ישראלית על בקעת הירדן "בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה", כדברי רבין.
דווקא ההבנה בכורח לסגת מחלק משטחי יהודה ושומרון, מחייב חיץ משמעותי של ריבונות והתיישבות ישראלית, בין המדינה הפלשתינאית לבין ירדן, כדי למנוע רצף טריטוריאלי עויין מקלקיליה וטול כרם ועד איראן.
מדינת ישראל כשלה עד היום בפיתוח בקעת הירדן ובאיכלוסה ביהודים רבים, כדי לממש את הקונסנזוס הלאומי בנושא. מבחנו של נתניהו אינו בהכרזות אלא במעשים. החלת ההקפאה על בקעת הירדן, היא שערוריה לאומית. מן הראוי לטפח את בקעת הירדן, כדי ליצור רצף טריטוריאלי והתיישבותי לאורך השדרה המזרחית של מדינת ישראל, מן החרמון ועד אילת.
* "ישראל היום"