הבלוג של אורי הייטנר

"הכי קל לפגוע קודם כל בתקציב האישי", נאמר בדיון על תכנית 2010, בנוגע להצעת המזכירות להקפיא את הצמדת התקציב האישי למדד.

כל מי שמילא תפקיד ציבורי באורטל, יודע שאלה דברי הבל. אין קל יותר מלפגוע בתקציבים ציבוריים. הכי קשה לנגוע בתקציבים האישיים של החברים.

בעיניי, בעצם ההחלטה של מזל ושל המזכירות להציע הצעה כזו, הם עמדו במבחן המנהיגות, ובוודאי בכך שהם העבירו את ההחלטה הזו באסיפה.

כלל ידוע הוא, שאי אפשר להביא למשאל עם העלאת מס הכנסה. אבל בקיבוץ נהוגה דמוקרטיה ישירה והכל מגיע ל"משאל עם" (בשל האופציה הניתנת לכל חבר לעלות לאסיפה, גם אם הוא בחר להישאר בבית), כולל פגיעה בתקציב האישי. העובדה שהאסיפה קיבלה את ההחלטה הזו, היא אות כבוד לקהילה.

****

רמת החיים שלנו גבוהה מאוד (אף שיש בתוכנו כמה שיאנים בספורט הקיטורים). גם הכסף הפנוי שבידינו רב, שהרי מדובר בשכר נטו שבנטו שבנטו, אחרי הורדת ההוצאות הכבדות ביותר למשפחה – חינוך, בריאות ומזון (העובדה שרובנו בוחרים לאכול חלק ניכר מארוחותינו בבית היא בחירה שלנו. הקיבוץ נותן את האופציה לכמעט 100% אכילה בחד"א). זה מצויין, ועלינו לשאוף תמיד לעליה הדרגתית ברמת החיים. אולם עלינו לחיות על פי האפשרויות הריאליות שלנו.

המגמה שמובילה המזכירות, לצמצם את שיעור הסבסוד של העסקים את הקהילה, נכונה ומבורכת. היא נכונה הן לעסק והן לקהילה. כמובן שהדרך הטובה ביותר לכך היא הגדלת ההכנסות מעבודה. אולם אם יש לקצץ, השאלה היא מהיכן.

כקיבוץ שיתופי, עמדנו במבחן כאשר העדפנו שהצמצום לא יהיה בחינוך, בתרבות או בקליטה, אלא בתקציב האישי שלנו.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל