הבלוג של אורי הייטנר

מחבל תופס מחסה מאחורי ילדה ומכוון את נשקו לעברי ילדיי. מה עליי לעשות?

ניתן לתת תשובות שונות לשאלה זו, אך יש רק תשובה מוסרית אחת – עליי לעשות הכל כדי להגן על ילדיי, ולשם כך עליי לנטרל את המחבל. כיוון שמדובר בחלקיקי שניה, עליי לירות בו מיד על מנת להרוג. אם כתוצאה מכך תפגע הילדה האומללה, שמאחוריה התחבא המחבל, זה מצער מאוד, אך זה הכרח בל יגונה. כל האשמה על מותה, היא על ראשו של המחבל.

התיאור הזה הוא מבצע "עופרת יצוקה" בקליפת אגוז. המחבלים שירו במשך 8 שנים במכוון לעבר אוכלוסיה אזרחית ישראלית, מתוך רצון להביא להרג ולהרס מירביים, עשו זאת מתוך אוכלוסיה אזרחית בתוכה הסתתרו. האפשרויות שניצבו בידינו, היו להסכין עם המשך הפשע המתמשך הזה נגד האנושות, או למלא את חובתה של המדינה לאזרחיה ולממש את זכות ההגנה העצמית שלנו, גם במחיר פגיעה מצערת באזרחים. מיעוט האזרחים שנהרגו, ביחס למספרי האזרחים ההרוגים בפעולה של כל צבא אחר, כולל צבאות מערביים כמו הצבא האמריקאי בעיראק ובאפגניסטן, צבאות נאט"ו בקוסובו וכו' (הרי לא נשווה עצמנו, חלילה, לתורכיה או למדינות ערביות), מעיד על כך שגם במצב הבלתי אפשרי הזה, צה"ל מוסרי יותר מכל צבא אחר, ומקפיד ככל הניתן על טוהר הנשק ומוסר הלחימה.

חריגות בודדות של חיילים יחידים היו מן הסתם, בניגוד מוחלט למדיניות צה"ל. צה"ל חוקר ובודק, והאחראים לבטח יעמדו לדין, כפי שהיה בעבר. עם זאת ברור, שאם יש מדינה בעולם ויש צבא בעולם, הרחוקים מהמושג "פשעי מלחמה", אלו מדינת ישראל וצה"ל.

איך זה, אם כן, שדווקא לצה"ל מודבקת התווית הזו? איך זה שדווקא ישראל נשפטת בקנה מידה ייחודי לה, השונה מכל קנה מידה שבה נשפטות שאר מדינות העולם? איך כל דבר שקר, הסתה והשמצה המוטח בישראל נשמע לגיטימי ורבים מקבלים אותו כ"עובדה"? הסיבה לכך היא מסע אנטי ישראלי מתוכנן, מתוזמר ועתיר ממון ומולו מחדל הסברה מתמשך של ישראל.

זכות ההגנה העצמית היא זכות מוקנית לכל מדינה ומדינה. אין מדינה ללא זכות להגנה עצמית. אין משמעות למושג מדינה, ללא זכות זו. מי ששולל את זכות ההגנה העצמית של מדינת ישראל, שולל למעשה, את זכות קיומה של מדינת ישראל. לא בכדי, תעמולת הזוועה ותעשיית השקר נגד מימוש זכות ההגנה העצמית של ישראל, הם חלק ממסע דה-לגיטימציה לקיומה של מדינת לאום יהודית. הא בהא תליא. עלינו להתייחס לשלילת זכות ההגנה של ישראל, כאל שלילת זכות קיומה. עלינו להיאבק במגמות הדה-לגיטימציה לזכות ההגנה של ישראל, כאל מאבק על קיום המדינה.

חוד החנית במערכה האנטי ישראלית הזו, היא דו"ח גולדסטון. גוף אנטי ישראלי קיצוני, הטיל על גולדסטון לכתוב דו"ח ש"יוכיח" שישראל ביצעה פשעה מלחמה. גולדסטון מילא היטב את התפקיד שיועד לו. הדו"ח שלו שקרי, נבזי, חד צדדי ומגמתי. משמעותו, היא שטרוריסטים המסתתרים בתוך אוכלוסיה אזרחית חסינים מפני תגובה. מאחר ואת המלחמה הנבזית נגד ישראל ואזרחיה מבצעים טרוריסטים המסתתרים בתוך אוכלוסיה אזרחית, משמעות הדו"ח היא שאסור לישראל להתגונן מפני הטרור הפוגע באזרחיה. משמעות הדבר היא נטילת זכות ההגנה מידי ישראל ובמילים אחרות – דה לגיטימציה לזכות קיומה של ישראל.

מי ששולל את זכות קיומה של מדינה אחת בלבד – המדינה היהודית, הוא אנטישמי. כן, גם אם הוא יהודי. ואכן, הדבר המזעזע ביותר בדו"ח גולדסטון, הוא העובדה שיהודי חתום עליו.

גולדסטון אינו לבד. חלק ניכר מה"חומר" עליו הוא ביסס את הדו"ח, נמסר לו מגורמים ישראליים. הגורמים הישראליים הללו - כמוהם כאותם ענפים שהתנדבו לשמש קתות לגרזן, שנועד לגדוע את העץ שצימח אותם.

מיהם אותם גורמים? הגורמים הללו הם גופים קיקיוניים של שמאל רדיקלי אנטי ציוני; קיקיוניים מבחינת מספר החברים בהם, אבל משומנים היטב בכסף. הרבה הרבה כסף. מהיכן הכסף?

תחקיר יסודי ומעמיק, שערכה תנועת "אם תרצו", מצא את התשובה לשאלה. 16 הארגונים שסיפקו 92% מה"הוכחות" עליהם התבסס דו"ח גולדסטון, ממומנים מאותו מקור – "הקרן החדשה לישראל".

על רשויות החוק לבדוק את חוקיות המימון הזה. אך חשוב יותר – על החברה הישראלית להוקיע ולהקיא את הקרן הזאת, את העומדים בראשה, את התורמים לה.

* NRG