הבלוג של אורי הייטנר

הנתק בין המחנה החרדי בא"י לבין היישוב הציוני המאורגן, התחולל ב-1920. הרקע לנתק, היה מתן זכות בחירה לנשים בבחירות לכנסת ישראל, המוסד העליון של היישוב היהודי בא"י המנדטורית. בעבור החרדים זה היה יהרג ובל יעבור.

והנה, כעבור 28 שנים קמה מדינת ישראל, כמובן שזכות הבחירה בה היא לכל, ולא זו בלבד שהחרדים משתתפים בבחירות, אלא אחוז הנשים המשתתפות בהן עולה לעתים על 100%, שהרי לא זו בלבד שכל הנשים החיות הולכות לקלפי, אלא יש מי שקופצות לביקור מעולם האמת כדי לקיים את המצווה החשובה הזו. מסתבר, שההלכה יודעת לעתים להתגמש. ומה שלפני 90 שנה היה איסור הלכתי גמור, הוא כבר לא איסור כל כך גמור. מה שהיה "יהרג ובל יעבור" – יעבור גם יעבור.

לא רק החרדים התנגדו למתן זכות הצבעה לנשים. גם הרב קוק התנגד לכך ונאבק נגד זכות זו (אם כי לא העלה על דעתו להחרים את המוסד, משדעתו לא נתקבלה, ואף הקים מטעם כנסת ישראל את הרבנות הראשית). הרב קוק?! הרב הגדול של הציונות הדתית? מי שקיבל וחיבק את החילונים, ראה בהם מקדשי שם שמים וגילוי של האלוהות באופן שאינו נופל משל שומרי תורה ומצוות – הוא התנגד לזכות הצבעה לנשים? מסתבר שכן.

לפני שנקפוץ ונגנה אותו רטרואקטיבית כחשוך וקנאי – שיעור קצר בהיסטוריה. המאבק שניהל הרב קוק נגד זכות הבחירה לנשים התקיים ב-1918. בכמה מדינות בעולם כבר הייתה לנשים זכות בחירה? שבע מדינות בדיוק. בשנה זו הצטרפו אליהן עוד 8 מדינות. מתי בריטניה העניקה זכות בחירה לנשים? באותה שנה, ב-1918. ארה"ב העניקה זכות בחירה לנשים רק שנתיים מאוחר יותר, ב-1920. צרפת – רק ב-1944. שוויץ – רק ב-1968. כן, באותה שנה בה התנגד הרב קוק למתן זכות בחירה לנשים, ברוב העולם הדמוקרטי לא הייתה קיימת זכות כזו. (יש לציין לשבח את התנועה הציונית, שמיד עם הקמתה העניקה זכות בחירה לנשים, כאשר זכות זו הייתה קיימת במדינה אחת בלבד בעולם – ניו זילנד).

מה הייתה דעתו בנדון של הרב קוק היום? תשובה לשאלות של "מה היה אילו" היא תמיד ספקולציה. ובכל זאת, מתוך היכרותי הצנועה עם גישתו, אני מניח שדעתו הייתה שונה לחלוטין. אני אפילו מעיז להעריך שגישתו לפמיניזם הייתה חיובית, כפי שהייתה בזמנו גישתו לציונות החילונית.

איך זה יכול להיות? הרי ההלכה היא אותה הלכה. ואם זכות בחירה לנשים מנוגדת להלכה, מה הן 90 שנה שישנו זאת? ומה הקשר בין זכות הבחירה בארה"ב ובצרפת לבין ההלכה?

יש להניח שההלכה אינה מתייחסת לבחירות דמוקרטיות, כיוון שכאשר היא נכתבה עוד לא המציאו את הבחירות הדמוקרטיות. הפרשנות לפיה זכות הבחירה לנשים אסורה, היא תוצר של שמרנות האופיינית לדת, לדבקות במסורת שבה מקומה של האישה היה בבית ויציאה מן הבית נחשבה כפריצת גדר וכחוסר צניעות. ב-90 השנים הללו חלה מהפיכה אדירה במעמד האישה, וההלכה אינה יכולה שלא להתאים עצמה לכך.

העיסוק האובססיבי בענייני "צניעות", האופייני לגורמים חרדים ולצערי גם לגורמים מתחרדים בקרב הציבור הדתי לאומי, אינו אלא מלחמת מאסף נגד חדירת המודרנה, שאחד ממרכיביה המרכזיים היא שוויון האישה, לחיינו. כדרכה של מלחמת מאסף, היא באה לידי ביטוי ברגרסיה, אך היא תיכשל.

בילדותי, חיו לידינו דתיים. כשהם הלכו לים, הם הלכו לחוף שאנו התרחצנו בו. הם לא העלו על דעתם להתרחץ בחוף של החרדים. מהו החוף של החרדים? החוף הנפרד, שבו גברים ונשים אינם מתרחצים יחד. והיום, בקרב הציבור הדתי לאומי, לא זו בלבד שרבים מאוד מקפידים על שחיה נפרדת בים ובבריכה, אלא אפילו על איסור נגיעה ואפילו על אי שמיעת שירת נשים, כיוון ש"קול באישה ערווה", לא עלינו.

זוהי רגרסיה זמנית. אי אפשר יהיה להדיר את האישה מהחיים, אי אפשר יהיה להדיר את האישה משירה בציבור, כל גדרי הגדרות הללו של ה"צניעות", הן שלב בדרך לשוויון לנשים, גם בחברה הדתית. במקביל לרגרסיה הזאת, מתקיימת היום בציבור הדתי האורתודוכסי מהפכה פמיניסטית – נשים לומדות תורה וגמרא, נשים קוראות את מגילת אסתר בציבור, נשים עולות לתורה, נשים אומרות קדיש. את התהליך הזה אי אפשר לעצור, ולא רחוק היום שגם הזרם האורתודוכסי יעניק לנשים שוויון זכויות דתי מלא.

כל תופעת הרגרסיה המתחרדת שאנו נתקלים בה, כמו החרמת טקס לזכר שיירת הל"ה בידי "בני עקיבא" בשל הופעת להקה צבאית שחיילות שרות בה, כמו ההפרדה בין גברים ונשים בהלוויות, וכמו המוטציה החרדית של השלכת נשים לשורות האחרונות באוטובוס, היא תופעה זמנית, מלחמת מאסף חסרת סיכוי של המפחדים מן השינוי שאין מנוס ממנו.

בעידן הפטריאכלי שבו בכל העולם האישה הייתה רכושו של הגבר ואסור היה לה לצאת מן הבית, אישה ששרה בציבור נחשבה כמעט לפרוצה. בימינו, "קול באישה ערווה" – זו שטות אנכרוניסטית שאין כדוגמתה. בעוד שנים לא רבות, גם הדתיים יגחכו כשמישהו יזכיר להם שפעם היה דבר כזה, או שפעם היה איזה איסור נגיעה...

****

לקראת כניסתם של בני ישראל לא"י, פנו חמש בנות צלפחד למשה, וטענו שעליהן לקבל נחלה בארץ, אף שהחוק המקראי מתיר רק לבן לרשת את נחלת אבותיו, כיוון שלאביהן לא היו בנים. משה פנה אל האלוהים שהצדיק את טענתן "כן, בנות צלפחד דוברות – נתון תתן להם אחוזת נחלה, בתוך אחי אביהם; והעברת את נחלת אביהן להן" (במדבר כ"ז).

מה המסר של פרשת בנות צלפחד לדורנו? דרך אחת להשיב על השאלה, היא התייחסות שמרנית לכתוב כפשוטו. רק הבן ראוי לרשת את נחלת אביו, ורק במקרה שאין בן, יש לחלק את הנחלה בין הבנות. דרך אחרת, היא לומר שאם בתקופה שבה בכל העולם האישה הייתה רכוש בעלה, ואי אפשר היה להעלות על הדעת מתן נחלה לאישה, התורה ראתה באישה כמי שראויה לרשת נחלה, המסר של התורה הוא שהאישה שווה לגבר ויש לפרוץ דרך בהכרה בשוויון ערך זה, הרבה לפני המקובל בעולם.

בעידן שבו אנו חיים, מן הראוי שהיהדות על כל זרמיה תכיר בכך, תעניק לנשים שוויון מלא, כולל בחיי הדת, ולא תדיר עוד את האישה והבת בשם ההלכה ובתירוץ ה"צניעות".  

*"חדשות בן עזר", BSH