הבלוג של אורי הייטנר

רוב המדינות הדמוקרטיות בעולם מאפשרות לאזרחיהן החיים בחו"ל להשתתף בבחירות. כאשר מתקיימות בחירות בארה"ב, ישראלים רבים, שהינם בעלי אזרחות אמריקאית, מצביעים בישראל. הוא הדין בישראלים בעלי אזרחות צרפתית. כאשר מתקיימות בחירות ברוסיה, מנהלות המפלגות הרוסיות קמפיין בחירות משמעותי בישראל, בכלי התקשורת ברוסית. כך מקובל במדינות העולם כולו.

מדוע בישראל הזכות הזאת אינה קיימת? הסיבה לכך היא פטריוטיות ציונית. מדינת ישראל לא העניקה זכות זו לאזרחיה, בראותה עצמה כמדינה בהקמה, הנלחמת על עצמאותה; כמדינה אידיאולוגית בעלת יעוד – הגשמת הציונות, שמשמעותה תביעה מהיהודים לעלות לא"י ולחיות בה. מדינת ישראל לא התייחסה לאזרחיה שהיגרו לחו"ל כאל אזרחים שבחרו בחירה לגיטימית לקבוע את מקומם במקור אחר בעולם, אלא כאל מי שנטשו את הספינה ונהגו בניגוד לציפיה הפטריוטית מהם. אותם ישראלים כונו בשם הגנאי יורדים, ושלילת זכות ההצבעה מהם היא חלק מתפיסה של הענשתם על ירידתם.

היום, 62 שנים אחרי הקמת המדינה, מתקיים פולמוס ציבורי סביב הצעות לאפשר לישראלים החיים בחו"ל להשתתף בבחירות בישראל. דיון ענייני בהצעה זו, הוא מחלוקת בין גישה אזרחית ליברלית החותרת לנורמליזציה מירבית של מדינת ישראל, לבין גישה ציונית פטריוטית המעמידה שיקולים פטריוטיים במקום גבוה יותר בסולם הערכים מערכים ליברליים אזרחיים, והנורמליזציה של מדינת ישראל אינה עומדת בראש מעייניה.

על פי הגישה האזרחית ליברלית – האזרחות הינה זכות מוקנית שאינה מותנית בחובות, במחוייבות כלשהי; אינה מותנית בדבר ואינה ניתנת להפקעה. על פי גישה זאת, מדינת ישראל שייכת לכל אזרחיה, והעובדה שאזרח בחר לחיות במקום אחר על פני הגלובוס אינה מעלה ואינה מורידה דבר מזכויותיו כאזרח. זכות ההצבעה היא זכות יסוד בחברה אזרחית, דמוקרטית וליברלית, ועל המדינה לתת לכל אזרח באשר הוא את הכלים לממשה. הגיעה השעה שישראל תחדל לנהוג כמדינה מגוייסת ולאומנית ועליה לנהוג כמו כל מדינה דמוקרטית ליברלית. שם הקוד – בזכות הנורמליות.

על פי הגישה הפטריוטית – מדינת ישראל אינה מדינה נורמלית. היא מדינה שייעודה וצדקת קיומה היא הגשמת הציונות. כמדינה ציונית, אין תפקידה רק להעניק לאזרח את זכויותיו, אלא עליה לתבוע מהם מחוייבות, מאמץ, תשלום מחיר. מדינת ישראל נלחמת עדיין על עצמאותה. המדינה תובעת מאזרחיה נכונות להקריב את חייהם למען קיומה; קל וחומר שהיא תתבע מהם לחיות בה. מי שבחר לרדת מן הארץ, אינו ראוי לזכות ההצבעה. שם הקוד – בלי נאמנות אין אזרחות.

אם הדיון הציבורי בנושא היה אמיתי, סביר היה להניח, שמפלגות השמאל, המדברות בשם הליברליות וזכויות הפרט, היו עומדות בראש המאבק למען שינוי החוק ומתן זכות לאזרחים בחו"ל להשתתף בבחירות. לעומתן, מפלגות הימין, המדברות בשם הלאומיות והפטריוטיות, היו עומדות על הרגליים האחוריות ונאבקות נגד החוק.

והנה, אצלנו התהפכו היוצרות – דווקא הימין מציע את ההצעה והשמאל מתנגד לה בכל כוחו. השמאל משתמש ברטוריקה סופר פטריוטית להצדקת דרכו והימין ברטוריקה סופר ליברלית להצדקת עמדתו.

איך זה קורה? התשובה פשוטה – אלה ואלה משקרים. הוויכוח האידיאולוגי הוא כיסוי לוויכוח אינטרסנטי פוליטי ציני. זהו פולמוס שכולו צביעות.

האמת היא, שמתן זכות הצבעה ליורדים, תגדיל במאות אלפים את מספר היהודים שישתתפו בבחירות. בכך יגדל באופן משמעותי משקלו של הקול היהודי. מאחר ובקרב הציבור היהודי אחוז התמיכה במפלגות הימין גדול הרבה יותר מאשר בכלל הציבור, כיוון שבקרב הציבור הערבי התמיכה במפלגות הימין שואפת לאפס, הגדלת שיעור המצביעים היהודיים תחזק את הימין בבחירות.

זה סדר היום הסמוי המכתיב למפלגות השונות את עמדתן האמיתית, המוסווית ברטוריקה שקרית. השמאל הליברלי מתנגד להצעה שתפגע בכוחו האלקטורלי, והוא מסווה את עמדתו ברטוריקה ימנית מובהקת. הימין הלאומי תומך בהצעה שתחזק את כוחו האלקטורלי והוא מסווה את עמדתו ברטוריקה שמאלנית מובהקת. זאת האמת.

ומה עמדתי בנדון?

למרות שיש הרבה צדק והגיון בעיקרון הדמוקרטי ליברלי, אני דוחה אותו בפני הרעיון הציוני פטריוטי. בעיניי, הירידה מן הארץ היא תופעה שלילית שיש להיאבק בה. מתן זכות הצבעה ליורדים מעניקה לה לגיטימציה. בעיניי, מי שבחר לרדת מן הארץ אינו ראוי להצביע בבחירות.

מה שמטריד אותי יותר מכל, מעורר בי בושה וכלימה, ומחייב חשבון נפש חינוכי של החברה היהודית ישראלית, הוא עצם העובדה שבעוד ערביי ישראל מגלים "צומוד" מרשים, מיליון יהודים ישראלים ירדו מן הארץ. מתן זכות הצבעה ליורדים היא ההיפך מעשיית חשבון הנפש הזה.

* "ישראל היום"