הבלוג של אורי הייטנר

בית המשפט אישר את מימוש הבעלות של יהודים על בתים בשייך ג'ראח. אם כן, מתברר שמדובר במעשה חוקי. תפקידו של בית המשפט מתמצה בהכרעה אודות חוקיותה של פעולה, והוא ראוי לשבח על שלא נקט הפעם באקטיביזם ולא חרג מתפקידו.

אולם לא כל דבר שהינו חוקי - ראוי. לא כל דבר שאינו עבירה – נכון לעשותו. החוק והמשפט אינם חזות הכל, יש שיקולים נוספים המדריכים חברה ומדינה, חשובים לא פחות. בית המשפט הכשיר את חוקיות הכניסה לבית, אך אין זו הכשרה מוסרית ואין זו הכשרה של צדקת המעשה.

למה?! לשם מה?! למה להידחף דווקא לתוככי שכונה ערבית? למה דווקא, להכעיס, להתחכך במקום ובזמן הכי פחות ראויים לחיכוך? למה להשליך גפרור בוער אל תוך חבית אבק שריפה? זה מה שחסר היום למדינת ישראל – חדירה יהודית לתוך שייך ג'ראח? איזה אינטרס ישראלי, יהודי, ציוני משרתת הפרובוקציה המיותרת והמזיקה הזאת?

בעצם, למה לא? מה רע בדו קיום? עקרונית, אין רע בדו קיום, ואין סיבה שיהודים וערבים לא יוכלו לחיות יחד, זה לצד זה, באותה שכונה. במצב היחסים הנוכחי זה לא מעשי. אף צד אינו מעוניין בכך. יש דברים שראוי לדחותם לאחרית הימים.

אולם במקרה זה, אין זו מוטיבציה של דו קיום, אלא של דחיקת רגלי הערבים. שונאי הערבים שנכנסו לשייך ג'ראח אינם שליחים של רצון טוב ואינם בעלי כוונות טובות. מי שסיסמתם היא "מוות לערבים" – אינם פרטנרים לשכנות טובה. עצם העובדה שהסיסמה הנוראית הזו, שאין כל הבדל בינה לבין קריאות "מוות ליהודים" מפי פוגרומיסטים ואנטישמים, נשמעת מפי יהודים, היא קלון לחברה הישראלית כולה. כאשר אנשים שזו סיסמתם תוקעים עצמם בתוך שכונה ערבית – ברור שמטרתם היא להצית אש. האנשים האלה רוקדים "ברוך גולדשטיין אין כמוך בעולם, אוהבים אותך כולם". ברוך גולדשטיין, המחבל המתועב, רצח עשרות ערבים שכל חטאם הוא היותם ערבים. מעריציו סוגדים לו בשל העובדה שרצח עשרות ערבים. אילו רצח מאות, הם היו מעריצים אותו שבעתיים. אלה אנשים, שהפילוסופיה שלהם היא של רצח עם. איזה פוטנציאל הרס טמון במגורים של אנשים כאלה בתוך שכונה של מושאי שנאתם.  

מי שצריך לצאת נגד החבורה הזאת, אלה בראש ובראשונה מנהיגי הימין, ראשי יש"ע, ראשי המחנה הלאומי. למה להשאיר את המחאה נגדם לשמאל הרדיקאלי, המנצל את המצב כדי לחמם את האווירה, להתסיס את הערבים ולהסית נגד המדינה, ונוקט בקיצוניות מקוממת כל כך? מן הראוי שיקום "פורום תקנה" שייצא נגד ההרסנות הזאת.

למה זה לא קורה? למה הימין נגרר אחרי הפנאטים הללו? למה התגובה הפאבלובית, של הימנעות מכיבוס הכביסה בחוץ, של התייצבות אוטומטית לצד מי שהשמאל מפגין נגדו? מניין הפחדנות הציבורית הזו? ההיגררות הזאת היא בראש ובראשונה ביטוי לחוסר מנהיגות. ובאין מנהיגות, איש הישר בעיניו (והעקום בעיני החברה) יעשה. ובאין מנהיגות, הזנב הפנאטי מכשכש בכלב.

* "מקור ראשון", "חדשות בן עזר"