הבלוג של אורי הייטנר

במאמרו "הערבים שלנו" ("הארץ" 14.3.10) כותב גדעון לוי,  שאחד מעולי הגרדום "ירה על אוטובוס והרג כמה מנוסעיו". כוונתו של לוי לשלמה בן יוסף, שיחד עם שניים מחבריו תקף אוטובוס ערבי. אלא מה? שבהתקפה לא נפגע אף נוסע. איש לא נהרג, איש לא נפצע ואיש לא נשרט.

"העיקר הכוונה", ניתן להשיב על כך. הרי תקיפת האוטובוס לא נועדה שלא לפגוע ומי שהשליך רימון התכוון שהרימון יתפוצץ. יתכן. אבל המעניין כאן, הוא כיצד פועל גדעון לוי.

גדעון לוי כותב באזור הדמדומים שליד העובדות – מקפיד תמיד לא לכתוב את האמת, לא לדייק, לזייף, לסלף, להחטיא. כל עובדה הוא יציג באופן מעוות, שישחיר פני יהודים וישראלים ויטהר מעשי פלשתינאים. הרי לא יתכן שערבים יבצעו פיגוע ללא נפגעים וגדעון לוי יכתוב שהיו בו הרוגים. הרי אם מהירי של שלמה בן יוסף היו נהרגים ערבים, לא יכול להיות שלוי היה מפספס את העובדה הזאת.

ומעניין, האם גדעון לוי, שלעולם לא ימצא מילה בגנות הטרור הפלשתינאי, ימצא איזו מילת הבנה לפעולת הנקם של שלמה בן יוסף, בעיצומם של מאורעות 36-39 (כדי להסיר ספק, בעיניי אין הצדקה למעשה טרור שכוון כלפי אזרחים, גם במקרה של בן יוסף).

* "הארץ", "חדשות בן עזר"