הבלוג של אורי הייטנר

הציונות הינה תנועה קולוניאליסטית, חלק מהפרויקט הקולוניאליסטי האירופי באסיה ואפריקה. כבר ב-1799 יצא נפוליאון בתוכנית להקמת מדינה יהודית בפלשתין, כשביקש להטות את היהודים לטובתו והבטיח להקים את בית המקדש, במהלך המצור על עכו. ארבעים שנה אח"כ החלה בריטניה לעודד התיישבות יהודית בפלשתין, שתהווה מכשול בפני היווצרות אחדות מדינית של האזורים הערביים. הציונות קמה כפתרון יסודי עולמי, על ידי הפיכת הדת היהודית לזיקה לאומית, שתבוא לידי ביטוי במולדת יהודית ובמדינה יהודית. גורם נוסף שלאורו נוסדה והתפתחה התנועה הציונית, היו האינטרסים המתעצמים והתחרותיים של הקולוניאליזם האירופאי באפריקה, ושל הציונות בפלשתין. המפגש ביניהם, הוא שהוביל להצהרת בלפור ב-1917 – נקודת שיא של התכנית הבריטית, שבסיסה גזל ארצו ואוצרותיו של עם אחר ומחיקת זהותו, תוך דגש על תוקפנות, התפשטות ודיכוי כל מגמה של שחרור. וכך,  1917 היא חלק משורה של תאריכים שנושאים בחובם טרגדיות, מלחמות, הרג, הרס, פליטות ואסונות שחוו הפלשתינאים.

מהיכן שאבתי את הסיפור הזה? היכן מופיע תיאור כזה של ראשית הציונות? מתכנית לימודים של הרשות הפלשתינאית? אולי מחוברת הסברה של תנועת פת"ח? לא. מדובר בספר לימוד, המיועד להילמד בבתי ספר בישראל. לא רק בישראל, גם בבתי ספר פלשתינאים. כתב אותו דן בר-און. לא לבד, חתום עליו גם סמי עדוואן. מדובר בפרוייקט משותף, של קבוצת מורים להיסטוריה, יהודים ופלשתינאים, "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר". הספר מתאר את ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי ערבי, באופן שבו יקבל התלמיד שתי זוויות מבט. כל עמוד מחולק לשניים – בחציו מסופר הנרטיב הישראלי ובחציו האחר הנרטיב הפלשתינאי. לצד הנרטיב הפלשתינאי לראשית הציונות, אותו הצגתי, יופיע גם הנרטיב הישראלי. וכך, מראשית הסכסוך ועד שנות התשעים, על כל נושא – שני סיפורים, שתי נקודות מבט.

נפלא! כך נעשיר באמת את התלמיד, נעניק לו את מיטב הכלים. הוא יכיר את הצד שלנו, הוא גם יכיר את הצד השני, הוא יחשף למורכבות של הסכסוך. מה רע?

מה רע?! הנה, נרטיב הציונות כקולוניאליזם, לדוגמה. אחד הטיעונים המרכזיים של השיח האנטי ציוני, הוא שהציונות היא קולוניאליסטית. אלא שהטענה הזאת הינה שקר וכזב. הקולוניאליזם, הוא התפשטותן של מעצמות אירופה, שיצאו ממדינת האם למושבות באסיה ואפריקה מתוך רצון לנצל את הילידים ואת משאבי הטבע לטובת האימפריה. מהי מדינת האם האירופית של הציונים, הנבנית מניצול אוצרות הטבע והילידים בפלשתין? ולמה מכל אסיה ואפריקה הציונים באו אך ורק לא"י? בגלל שדות הנפט שלה, שפע המים שבה, מחצבי הזהב והיהלומים הנפוצים בה לרוב? הרי אין כל שחר לפרכה הזו, שכל כולה הסתה פוליטית. הרי בחצי דקה ניתן להפריך את התיאוריה הזאת.

על התלמידים להכיר את העמדה הערבית ולדעת שזו הטענה שלהם. אולם עליהם לדעת שטענה זו היא שקר, ולדעת את האמת – שהציונות היא התנועה הלאומית של העם היהודי, שהחזירה אותו למולדתו, לאחר אלפיים שנים שנאלץ לחיות בגלות, ללא עצמאות, ללא ריבונות, תוך רדיפות וייסורים קשים. נכון, הספר הזה מציג את עמדת שני הצדדים, הבעיה היא שהוא מציג את האמת ואת השקר, בלי לומר שמדובר באמת ושקר. הספר הזה מבטא את הרלטיביזם הפוסט-מודרני, לפיו אין אמת, יש רק נרטיבים, סיפורים; הסיפור ההגמוני של השליט החזק והסיפור האלטרנטיבי המושתק של החלשים. לכאורה, אין הייררכיה בין הנרטיבים. אבל המסר המבצבץ, הוא שהסיפור ההגמוני הוא הסיפור של הרעים, של החזקים שהשליטו בכוח את הנרטיב שלהם, והוא מלא אמפתיה לסיפור של המושתקים, שסוף סוף מקבלים ביטוי.

אם במקום לחנך לציונות וללמד את ההיסטוריה האמיתית של הסכסוך, מספרים לתלמידים שני נרטיבים, אפשר ללכת עם זה הלאה. למשל – הנרטיב של הפרוטוקולים של זקני ציון. נלמד את התלמידים שני סיפורים – את הפרוטוקולים, ואת הנרטיב היהודי שמדובר בזיוף אנטישמי. איך נלמד על רצח רבין? הנרטיב של רצח רבין (שיוצג כנרטיב של "ההגמוניה האשכנזית חילונית שמאלנית" או בלה בלה מסוג זה) ולצדו נרטיב הקונספירציה, לפיו השב"כ רצח את רבין או אולי פרס או שמא רבין בכלל התאבד כדי להשחיר את הימין. ואיך נלמד על השואה? שני נרטיבים – אחד שהייתה שואה, ואחד של מכחישי השואה, על פיו השואה היא המצאה ציונית שנועדה לתת צידוק לנישול הפלשתינאים. הייתה או לא הייתה שואה? כל תלמיד יבחר את הנרטיב "המגניב" יותר בעיניו. וביום השואה, התלמידים יערכו שני טקסים – טקס המציין את זכר השואה, וטקס המגנה את ההמצאה הזאת. וביום העצמאות יציינו התלמידים גם את "יום הנכבה".

הפוסט מודרניזם משחית את השפה, את השיח, את התרבות, את החינוך, את החברה, את המוסר. המוסר מבוסס על הבחנה בין טוב ורע ובחירה בטוב, הבחנה בין אמת ושקר ובחירה באמת. המיקס שבו אין טוב ורע, אין אמת ושקר, הכל יחסי והכל תלוי בנקודת המבט וכו', הוא השחתת התרבות האנושית.

****

אין לי צל של ספק, שלעולם לא יהיה בית ספר פלשתינאי שילמד את הספר הזה, שבו מוצג גם "הנרטיב" הציוני (כלומר האמת).

ואצלנו? משרד החינוך לא אישר את הספר הזה. אני משוכנע, שהצמרת הנוכחית של המשרד ובראשה השר גדעון סער, לא יתנו ידם להכנסת ספר הפיגולים הזה לבית ספר.

אבל מי יודע מה יהיה בעתיד? לא אתפלא אם באופן "ניסיוני", כלומר פרטיזני, כבר בעוד שנה שנתיים ימצאו איזה בית ספר או שניים שיכניסו את התועבה הזאת לבין כותליהם. באקדמיה, הכחשת הציונות היא חזון נפרץ, יש אוניברסיטאות שהיא כבר כמעט הנרטיב ההגמוני. אם לא נעמוד על המשמר, אנו עוד עלולים להיווכח שמישהו דואג להלעיט את ילדינו בזבל הזה.

* "שישי בגולן"