הבלוג של אורי הייטנר

חודש טוב לניסן תש"ע, חוג בקיבוץ אורטל

פתיחה: בהמשך ללימוד הקודם: נשים במגילת אסתר – המגמה הפמיניסטית. אין טעם לחפש שוויון – תקופה פטריאכלית, האישה חפץ וכו'. הרבה מקורות לשנאת נשים וכו'. בתוך אותה מציאות – לבור את המוץ מן התבן. מציאת המקומות והמשמעויות המכבדות את האישה. יש לא מעט בכל מקורות ישראל.

ש. אילו נשים / בנות מופיעות בסיפור יציאת מצרים? יוכבד, מרים, בת פרעה, המיילדות העבריות.

א. "דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן, וסכות אותן, ומאכילות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שפתים ובאות לבתיהן. וכיוון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר: "תחת התפוח עוררתיך, שמה חבלתך אימך שמה חיבלה ילדתך" (שה"ש מ, ה). והקב"ה שולח מלאך משמי מרום ומנקה את ילדיהן, ומשפר אותם כחיה זו, שמשפרת את הוולד, ומלקט להם שני עיגולים, אחד של דבש ואחד של שמן, שנאמר: "ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור". וכיוון שמכירים בהם המצרים באים להרגם ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע...(סוטה י"א:).

ב. "כל בן הילוד היאורה תשליכוהו" – אמר ר' חנן: מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות? היו נוטלות בניהן וטומנות אותם במחילות, והיו המצרים הרשעים נוטלים בניהם הקטנים ומכניסים אותם לבתיהם של ישראל ועוקצים אותם והם בוכים, והיה התינוק של ישראל שומע קול חברו שבוכה – ובוכה עמו, והיו המצרים נוטלים אותם ומשליכים אותם ליאור. באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת: רדו מלפני וראו בני חביביי אברהם יצחק ויעקב שמשליכין אותם בנהר; וירדו מלפניו מבוהלים ועמדו במים עד ארכובותיהם והיו מקבלים בניהם של ישראל ומניחים אותם על גבי הסלעים, והקב"ה מוציא להם דדים מן הסלעים ומיניקם (שהש"ר ב).

ג. "וילך איש מבית לוי" – להיכן הלך? אמר ר' יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיוון שראה שאמר פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" אמר: לשווא אנו עמלים. עמד וגרש את אשתו. עמדו כולם וגרשו נשותיהם. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזרתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות; פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא: פרעה הרשע  ספק מתקיימת גזרתו, ספק אין מתקיימת, ואתה צדיק – בוודאי שגזרתך מתקיימת. עמד והחזיר את אשתו; עמדו כולם והחזירו את נשותיהם. (סוטה י"ב).

****

        סרח / שרח בת אשר

ד. בראשית מו: ח וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו  בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן.  ט וּבְנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ וּפַלּוּא וְחֶצְרֹן וְכַרְמִי... יז וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל...  כו כָּל-הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי-יַעֲקֹב כָּל-נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ.  כז וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר-יֻלַּד-לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם  כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים.  {ס}

הנכדה היחידה של יעקב המוזכרת. מוזכרת בשמה... "אחותם". למה דווקא היא? רמז שיש בה משהו מיוחד.

ה. במדבר כו: מפקד של כל השבטים. מונים את כל הגברים מבן עשרים שנה ומעלה, על פי השבטים, בכל שבט לפי המשפחות (נכדי יעקב). בכל משפחה עשרות אלפי אנשים.  ולפתע מופיע הפסוק: מו וְשֵׁם בַּת-אָשֵׁר שָׂרַח. האישה היחידה שנזכרת. ותמיהה שניה – עברו אי אלו שנים. על פי המסורת (הממעיטה – על פי שושלת קהת עד משה) חלפו 210 שנים. המסורות המקסימליסטיות – 430. נלך עם הממעיטים: גם אם הייתה ילדה קטנה + 210 + אי אלו שנים במדבר. הייתה בערך בת 250.

* מה שהתורה מסתירה, מגלה האגדה. התורה נותנת שני נתונים: 1. שרח היא האישה היחידה המוזכרת, כלומר יש בה משהו מיוחד. זה לא מקרי. 2. היא הגיעה לגיל מופלג וחריג – היחידה שירדה למצרים ויצאה ממצרים. אוצרת את הזיכרון ההיסטורי. מה עושים עם זה?

ו. בראשית נ': כה וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר  פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה. 

שבועה מחייבת. אין דבר יותר חד משמעי מכך במסורת היהדות (בת יפתח). אי אפשר להיגאל בלי להביא את ארונו של יוסף. איך העבדים יכולים לדעת היכן הוא נקבר לפני 200 שנה? הפתרון – יש מי שזוכרת. היא האחראית על הזיכרון ההיסטורי. בלעדיה – לא הייתה הגאולה.

ז. תוספתא ד,ג: מנין היה משה יודע היכן יוסף קבור? אמרו סרח בת אשר היתה באותו הדור. הלכה ואמרה לו למשה בנילוס נהר יוסף קבור, שעשו לו מצרים שיפודין של מתכת וחברום בבעץ. והלך משה ועמד על נילוס נהר ואמר יוסף יוסף הגיעה [שעה] שהקב"ה גואל את ישראל הרי שכינה מעוכבת לך וישראל מתעכבין לך וענני כבוד מתעכבין לך אם אתה מגלה את עצמך מוטב ואם לאו נקיים אנו משבועה שהשבעת את אבותינו. מיד צף ארונו של יוסף לשפת ונטלו משה ובא לו.

ח. תלמוד בבלי סוטה דף יגע א: ומנין היה יודע משה רבנו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור. הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו: יוסף יוסף, הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל. אם אתה מראה עצמך, מוטב. אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך. מיד צף ארונו של יוסף.

ט. פרקי דרבי אליעזר מח: ר' אליעזר אומר: 5 אותיות שנכפלו בכל האותיות שבתורה, כולם לסוד גאולות... יש 5 צירופי קוד, שהשמעתם היא סימן לגאולה. כל צירוף, הוא הכפלת אותיות. נמסרו לאברהם ועברו הלאה. אחד הצירופים הוא פ"א פ"א – פקוד יפקוד. פ"א פ"א בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנ' פקוד פקדתי... וכולם לא נמסרו אלא לאברהם אבינו ואברהם מסרן ליצחק ויצחק מסרן ליעקב ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף, שנ' ואלוהים פקוד יפקוד אתכם. ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמר להם: פקוד יפקוד אלוהים אתכם. ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו. וכשבאו משה ואהרון אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם , הלכו אצל סרח בת אשר. אמרו לה: בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה להם: אין באותות ממש. אמרו לה: והרי אמר "פקוד יפקוד אלוהים אתכם". אמרה להם: הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד. מיד האמינו העם באלוהיהם ובשלוחו, שנאמר: ויאמן העם ושימעו כי פקוד ה' את עמו". משה ואהרון משתמשים באותו ביטוי שיוסף השמיע בנוגע לגאולה "פקוד יפקוד". חז"ל מסבירים שמדובר בקוד הפעלה לגאולה, שהיה ידוע ליוסף ולמשה. סרח חיה בתקופת יוסף ובתקופת משה. היא חשבה בעיני בנ"י כאוצרת הזיכרון, כבעלת המפתח לגאולה. כאשר משה ואהרון נפגשו עם זקני ישראל, לאחר ההתגלות למשה – זקני ישראל לא התקדמו בטרם הציגו את הדברים לסרח. היא תחקרה אותם, זלזלה באותות ובמופתים, וכאשר נאמר לה שהם השמיעו את הקוד – אישרה שמשה יביא את הגאולה, ונתנה את האור הירוק לקבלת מנהיגותם. מעמד על של אם האומה.

י. המרד של שבע בן בכרי. שבטי ישראל רודפים אחריו. מתבצר בעיר אבל בית מעכה (ליד כפר גלעדי – שבט נפתלי). יואב שר צבא דוד צר על העיר. בנורמות המלחמה בימים הללו, "בלי בג"ץ ובלי בצלם". העיר תחרב. שמואל ב', פ' כ: יד וַיַּעֲבֹר בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָבֵלָה וּבֵית מַעֲכָה וְכָל-הַבֵּרִים  {ס}  ויקלהו (וַיִּקָּהֲלוּ) וַיָּבֹאוּ אַף-אַחֲרָיו.  טו וַיָּבֹאוּ וַיָּצֻרוּ עָלָיו בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה אֶל-הָעִיר וַתַּעֲמֹד בַּחֵל וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אֶת-יוֹאָב מַשְׁחִיתִם לְהַפִּיל הַחוֹמָה.  טז וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן-הָעִיר שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ אִמְרוּ-נָא אֶל-יוֹאָב קְרַב עַד-הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ.  יז וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב וַיֹּאמֶר אָנִי וַתֹּאמֶר לוֹ שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ וַיֹּאמֶר שֹׁמֵעַ אָנֹכִי.  יח וַתֹּאמֶר לֵאמֹר  דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁנָה לֵאמֹר שָׁאוֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל וְכֵן הֵתַמּוּ.  יט אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל לָמָּה תְבַלַּע נַחֲלַת יְהוָה.  {פ} כ וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר  חָלִילָה חָלִילָה לִי אִם-אֲבַלַּע וְאִם-אַשְׁחִית.  כא לֹא-כֵן הַדָּבָר כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד תְּנוּ-אֹתוֹ לְבַדּוֹ וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-יוֹאָב הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה.  כב וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל-כָּל-הָעָם בְּחָכְמָתָהּ וַיִּכְרְתוּ אֶת-רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל-יוֹאָב וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיָּפֻצוּ מֵעַל-הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלִַם אֶל-הַמֶּלֶךְ.  {ס}

מי האישה החכמה? לחז"ל יש פתרון לחידה. הקוד לפתרון החידה: "אנוכי שלומי אמוני ישראל".

יא. פסיקתא דרב כהנא א,יג: רב יוחנן הוה יתיב דרש כל הנפש הבאה ליעקב מצרים יוצאי יריכו וגו' (בר 'מו, כו) ויוסף ושני בניו והא אינון חסירין חד. ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא זו יוכבד שנולדה על פילי מצרים ויש אומרים סרח בת אשר השלימה מניינן של ישראל, "אנוכי שלומי אמוני ישראל" אני השלמתי מניינן של ישראל.

יב. קהלת רבה ט, ב: "ותקרא אישה חכמה מן העיר" (שמ"ב כ, טז) ויקרב אליה ותאמר אליו לא אתה הוא יואב... לא אתה בן תורה ולא דוד בן תורה, לא כתיב בתורה (דברים כ, י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום? שמא למלחמה? ... אמר לה ואת מאן? אמרה לו מאן אנא? אני שלומי אמוני ישראל (שם, יט), אני הוא שהשלמתי מנינן של ישראל במצרים, אני הוא שהשלמתי נאמן יוסף לנאמן משה (הקוד פ"פ), ואתה מבקש להמית עיר ואם בישראל. עיר זו אבל בית מערה, ולי שאני אם בישראל?"

חלפו עוד כ-400 שנים, וכוחה של סרח בת אשר בת ה- 650 – עדיין במותניה. היא, בחכמתה ובמנהיגותה, משכנעת את יואב לא להחריב את העיר. יואב סר למרותה, כאשר מבין במי המדובר.

יג. מסכת כלה רבתי, ג, כג: שבעה נכנסו לגן עדן כלומר נכנסו חיים, לא מתו אלו הן, סרח בת אשר ובתיה בת פרעה, חירם מלך צר, עבד מלך הכושי (שחילץ את ירמיהו והציל את חייו), אליעזר עבד אברהם ובן בנו של ר' יהודה הנשיא, ויעץ ויש אומרים אף ר' יהושע בן לוי. סרח – דכתיב בה אנוכי שלומי אמוני ישראל, אני שהשלמתי מניין הנכנסים לגן עדן. כאן שלומי אמוני, משמעותו שיחד איתה הגיעו לשבעה נכנסים לגן עדן. במדרשים אחרים תשעה, עשרה, אחד עשר בהרכבים שונים, אבל בכל ההרכבים מצויה גם סרח בת אשר.

יד. אבות דרבי נתן נו"א לח: שבעה קפלו את העולם כולו שבעה אנשים, שהאריכו שנים וכל אחד נולד טרם מות קודמו, ויחד ראו את העולם מבריאתו ועד כתיבת הדברים ואלו הן: אדם ראה את מתושלח. מתושלח ראה את שם. שם ראה את יעקב. יעקב ראה את סרח. סרח ראתה את אחיה (השילוני) אחיה ראה את אליהו. ואליהו חי וקיים עד שיבוא משיח. במקום אחר בגמרא נאמר שאחיה ראה את משה והיה רבו של אליהו. כאן הוא לא ראה את משה, אלא את סרח.

טו. מדרש הגדול לבראשית מו כו: אמרו אם אנו אומרין לו תחילה יוסף קיים, שמא תפרח  נשמתו. מה עשו? אמרו לשרח בת אשר: לכי אמרי לאבינו יעקב שיוסף קיים והוא במצרים. מה עשתה? המתינה לו עד שהוא עומד בתפילה ואמרה בלשון תימה: יוסף במצרים יולדו לו על ברכים, מנשה ואפרים. פג לבו כשהוא עומד בתפילה כיוון שהשלים ראה את העגלות מיד: "ותחי רוח יעקב אביהם".

חז"ל צריכים להסביר מדוע שמה של סרח מופיע עם בני יעקב היורדים מצרימה. צריכה להיות סיבה. כנראה היא זאת שבישרה לסבא שלה שיוסף חי. בניו חששו לספר לו, שמא לבו לא יעמוד בהתרגשות.

טז. סיפורי בן סירא, נו"א: ... והיו מתביישים לומר ליעקב כי יוסף חי ... מיד יצאו ומצאו לסרח בת אחיהם ואמרו לה לכי אצל אבא... הלכה אצל יעקב ואמרה לו: אבא, יוסף חי וגם הוא מושל. מיד ויפג לבו ואמר: בתי כך את לעולם. ונתקיימה בה אותה קללה והיא הייתה חסידה ולפיכך בחייה היא בגן עדן.

סיום – מאיר אריאל "עברנו את פרעה".

תודה לפרופ' אביגדור שנאן.