ברק אובמה אינו אנטישמי. הטענה הזו נפסדת ומגוחכת. הוא גם אינו עוין את ישראל. אני מאמין לו, כאשר הוא מצהיר על ידידותו לישראל ומחויבותו לביטחונה ולקיומה כמדינה יהודית.
מדוע, אם כן, ארה"ב יזמה את המשבר המלאכותי בעקבות התקלה בעת ביקור ביידן (שאינה יותר מבעיית נימוסין קטנה) עם תרגילי הזובור המכוערים שנלוו לו? הסיבה לכך היא מדיניות הפייסנות הצ'מברליינית של אובמה. אמנם מדיניות זו נחלה כישלון חרוץ בשנת כהונתו הראשונה של אובמה, פגעה באינטרסים של ארה"ב והעולם החופשי וחיזקה את אויבי הנאורות והדמוקרטיה (איראן, סוריה, צ' קוריאה). נאומו של אובמה בטקס קבלת פרס נובל לשלום עשה רושם של נאום התפכחות. אולם כנראה שהוא דבק במדיניותו. בכל מקום שבו יש צ'מברליין ויש פייסנות, יש גם צ'כוסלובקיה. ובתפקיד צ'כוסלובקיה – ישראל.
במשך שלושה ימים אובמה "עשה שריר" כלפי ישראל. אט אט החלו תגובות קשות בארה"ב – מאמרי ביקורת חריפים בעיתונות, כולל מאמר המערכת של וושינגטון פוסט; הסתייגות ממדיניות הנשיא מפי סנאטורים וחברי קונגרס, כולל חברים במפלגה הדמוקרטית. התשתית האיתנה של ידידות אמת, ערכים דמוקרטיים משותפים ושותפות אינטרסים בין ארה"ב וישראל חזקה יותר מקוניוקטורה זו או אחרת של נשיא זה או אחר, ולא בכדי אובמה החל לחזור בו, להצהיר הצהרות ידידות לישראל, להכחיש קיומו של משבר ולנסות לתקן את הנזק.
במצב זה, ראוי היה שנתניהו יגלה קור רוח, ידחה בנימוס אך בתקיפות את האולטימאטום האמריקאי. אך נתניהו הזיע, כדרכו, נלחץ לנוכח כותרות העיתונים בישראל, והחל מתקפל מול הלחץ. נתניהו לא קורץ מחומר בן גוריוני, וכנראה שגם לא מחומר בגיני או שמירי. אין בו החוסן הנפשי הנדרש ממנהיג.
חולשתו של נתניהו עד כה – אף היא אחד הגורמים למשבר. ארה"ב הגדולה רועדת מול תקיפותו של ארדואן ואינה מעלה על דעתה לפגוע במובראק, אבל נתניהו משדר שאיתו מותר. תחת לחץ הוא הסכים לוותר על עקרונות כמו המו"מ הישיר, כמו מו"מ ללא תנאים מוקדמים. הוא הקפיא כל בניה בהתנחלויות, כולל בגושי ההתיישבות, כדי שהפלשתינאים יואילו לנהל עמו מו"מ עקיף. כעת הוא נבהל מהמשבר המלאכותי והסכים שהמו"מ העקיף יכלול גם את סוגיות הליבה (כלומר שאובמה, הנוהג בישראל כפי שהוא נוהג, יהיה מעין שופט במו"מ) ועוד לא ברור האם ועד כמה הוא ויתר בנוגע לבניה בשכונות היהודיות בירושלים. כאשר ראש ממשלת ישראל מתנהג כאסקופה הנדרסת, מה הפלא שדורסים אותו – אותנו?
נתניהו אינו עומד במבחן כראש הממשלה וציפי לבני אינה עומדת במבחן כראש האופוזיציה. ראש אופוזיציה ממלכתי, אחראי ופטריוט, היה מתייצב לצד הממשלה באופן חד משמעי, כאשר מדובר בסוגיה לאומית בסיסית כמו השכונות היהודיות בירושלים. אבל ציפי לבני הריחה הזדמנות, ולא יכלה להתאפק.
תוצאת השילוב של נשיא אמריקאי המפייס את אויבי ארצו על חשבון ישראל, ראש ממשלה ישראלי חלש ואופוזיציה חסרת אחריות לאומית, היא הקשחה והקצנה בעמדות הפלשתינאים, וחידוש פשע המלחמה של ירי טילים על אוכלוסיה אזרחית ישראל, לאחר שקט יחסי מאז "עופרת יצוקה". השילוב הקטלני הזה עלול לגרום להסלמה ביטחונית חמורה, אלא אם כן ראש הממשלה יתעשת.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
