הבלוג של אורי הייטנר

השתתפתי אתמול בהרצאה של רון פונדק, מאדריכלי אוסלו. היה מרתק אבל בעיקר מפחיד. מפחיד לדעת שאיש זה אמור היה, לכאורה, לייצג את... ישראל בשיחות. המסר העיקרי שלו היה שהפלשתינאים מוותרים ויתור ענק בכך שהם מוכנים לנסיגה ישראלית מלאה לקווי 4.6.67, כלומר לחלוקת הארץ באופן של 78%:22% לרעתם (על פי פרשנותם / פרשנותו הא-היסטורית). לדעתו, זו אינה חלוקה הוגנת, אף אדם בעולם לא יראה בה חלוקה הוגנת, והנכונות שלהם לוותר היא אות לרצונם האדיר בשלום, ולמנהיגותו ה"בן גוריונית" של ערפאת. החלוקה באחוזים הללו, כולל חלוקת ירושלים + פתרון מוסכם לבעיית הפליטים (שאינו זכות שיבה בלתי מוגבלת, לטענתו), היא תנאי בל יעבור לשלום. ולמה נכשל אוסלו? שמא בגלל הטרור, תחשבו? חלילה. בגלל ישראל. כיוון שהתובנה הבסיסית והמובנת מאליה הזאת, נענתה בידי ראשי הממשלות הישראליים באצבע משולשת.

הוא תקף את ראשי הממשלות של ישראל – רבין, פרס, נתניהו, ברק ושרון, שלכאורה היו מחוייבים לתהליך השלום, אך למעשה השתמטו מלשלם את המחיר המובן מאליו: חלוקת ה-78:22. כתוצאה מכך, ישראל הופכת ל"ספרטהייד" – שילוב של ספרטה ואפרטהייד.

מאחר והוא אינו מאמין שנתניהו ישלם את המחיר, יש בעיניו פתרון אחד ויחיד – פתרון כפוי בידי האו"ם והקהיליה הבינלאומית. איך יובטח שהפלשתינאים לא יפעילו טרור אחרי ה"שלום" הזה? באמצעות כוח בינלאומי שיגן על הגבול הזה, ויעשה זאת בהצלחה כמו בקוסובו.

את כולם תקף פונדק, למעט אחד. יוצא מן הכלל בין ראשי הממשלות היה אהוד אולמרט. הנ"ל הוא היחיד שלא הגיב לדרישה האלמנטארית המתונה של הפלשתינאים באצבע משולשת. הוא היחיד שקיבל את העקרונות הללו ומיוזמתו העמיד אותן על השולחן כהצעה ישראלית נדיבה בראשית המו"מ. פונדק אמר בוודאות, שהיו לאולמרט בכיס ויתורים נוספים.

למה אבו מאזן דחה את הצעות אולמרט? שאלתי. פונדק השיב שאבו מאזן לא דחה את ההצעות, אלא עצר את המו"מ כאשר היה תאריך תפוגה לכהונתו של אולמרט כראש הממשלה.

אני חושב שעל כולנו לברך ברכת הגומל, על כך שבנוסף לכל אולמרט היה גם מושחת, ובזכות שחיתותו מדינת ישראל ניצלה ממדיניותו במו"מ עם הפלשתינאים והסורים.

(הכותב אינו בוגר הרווארד).

* "חדשות בן עזר"