הבלוג של אורי הייטנר

סקר שנערך בידי "מרכז שטינמץ למחקרי שלום" (שאני מכיר אותו אישית כמרכז אמין ומקצועי) ובדק את עמדות הציבור בשאלות הדמוקרטיה, העלה ממצאים מדאיגים, מהם משתמעות עמדות בעייתיות, שאינן עולות בקנה אחד עם ערכים ליברליים ודמוקרטיים.

בין השאר הצביע הסקר על תמיכה בהענשה של חושפי פרשיות ביטחוניות, הגבלת ארגוני זכויות אדם והטלת עונשים כבדים על עיתונאים החושפים מידע על מעשים לא מוסריים של צה"ל.

התוצאות הללו מדאיגות בהחלט. זכויות האדם והאזרח הן יסוד מוסד בדמוקרטיה, הן ערך דמוקרטי מרכזי, וארגוני זכויות האדם נועדו להבטיח זכויות אלו, ובמקרים רבים הם אכן מגינים על האזרח מפני פגיעת הרשות בזכויותיו. מן הראוי שהציבור יאהד ארגונים אלה; שהאזרח יראה בהם גורם המגן עליו ועל זולתו. כאשר הציבור מתייחס לארגונים כאלה בשלילה, זה סימן מדאיג.

גם היחס העויין כלפי חיילים המעבירים מידע אודות מחדלים או חלילה פשעים המתבצעים בצה"ל, מדאיג. אם חייל יודע שמפקדו התעלל בעצור, למשל, הכה אישה במחסום, או שחבריו ירו על אזרחים – האם ראוי שיתקרנף וישתוק או שידווח על המקרה? איני חושב שהעיתונות צריכה להיות היעד לדיווח, אלא הגורמים המוסמכים בצבא (כך אני נהגתי), אך בכל מקרה, הפניה לתקשורת יותר מלגיטימית, ובוודאי עדיפה על שמירת הדבר בסוד. יתר על כן, חשיפה אינה בהכרח של פשעי מלחמה, אלא גם של שחיתויות, של התנהגות שאינה הולמת, של התעמרות ואף התעללות בחיילים. האם גם דיווח על מקרים כאלה אסור?

אכן, תוצאות מדאיגות. על מה הן מעידות? מה גורם להן? מה עושים אתן?

יש הקופצים עליהן כמוצאי שלל רב – שמחה גדולה! הנה, עוד הוכחה שישראל אינה מדינה דמוקרטית. כך, למשל, גדעון לוי, כל כך צפוי, ב"הארץ". תחת הכותרת הצינית "הדמוקרטיה היחידה", הוא לא החמיץ את ההזדמנות להשתלח בישראל כמדינה אנטי דמוקרטית.

האם הוא ושכמותו צודקים?

ישראל היא מדינה שאין דמוקרטית ממנה. ספק אם בעוד מדינה בעולם נשמרות בהקפדה חירויות הפרט כמו בישראל – חופש הביטוי, חופש ההתארגנות, חופש העיתונות וכו'. זאת, חרף העובדה שישראל מצויה מיום הקמתה במלחמה קשה על עצם זכותה להתקיים. באיזו עוד מדינה הייתה ניתנת אפשרות לחברי פרלמנט להזדהות בפומבי, לאורך עשרות שנים, עם אויביה ולהסית נגדה? אף לא במדינה אחת. במדינת ישראל מיעוט גדול, שהינו חלק מן העם שנמצא במלחמה נגדה, ובאופן טבעי הוא מזדהה עם עמו. ובכל זאת, מיום הקמתה של המדינה היא העניקה זכויות אזרח מלאות למיעוט הערבי, והקפידה על זכויות אלו חרף כל המלחמות, פיגועי הטרור והעימותים האלימים הרבים. נכון, יש עוולות (הרבה פחות מעבר), יש מקום לשיפורים (וכל הזמן יש שיפור), לעתים יש אף, לבושתנו, ביטויים של גזענות. יש להיאבק בהם. אך אין בכך כדי לסתור את התמונה הכללית, שהיא יוצאת דופן לחיוב. כל טענה, על פיה מדינת ישראל אינה דמוקרטית, היא טענה שקרית, וכל מי שטוען טענה זו – משקר ביודעין.

אז על מה מעיד הסקר? האם יש פער בין היות המדינה דמוקרטית, לבין עמדות הציבור?

אני משוכנע שהציבור ברובו דמוקרטי ומאמין בערכי הדמוקרטיה. את התשובות שנתנו המשיבים לסקר, איני מקבל כפשוטן, אלא כתגובת נגד למציאות קשה שעמה מתמודדת מדינת  ישראל – מסע הדה-לגיטימציה נגד עצם קיומה ונגד זכותה להגן על עצמה ועל אזרחיה. מתקפה זו, לה שותפים הפלשתינאים, האסלאם הרדיקלי, השמאל הרדיקלי באירופה, הימין הרדיקלי הניאו נאצי, זוכה להצלחה בלתי מבוטלת. מסע זה, פרי אסטרטגיית ועידת הגזענות והאנטישמיות בדרבן בשנת 2001, הגיע לשיאו מאז יצאה ישראל להגן על אזרחיה לאחר 8 שנות ירי טילים מכוון, במבצע "עופרת יצוקה". המסע הזה פורט על נימים אנטישמיות המוטמעות בקרב הציבור האירופי. רגשות האשם של האירופים בעקבות השואה, מקבלות מענה נפלא ממסע ההסתה המציג את הישראלים כ...נאצים. הנה, אומר האירופי בהקלה, הם עושים בדיוק מה שאנחנו עשינו, אז אנו פטורים. המסע הזה, המתבטא בהשמצות, בעלילות דם, בהצגת צה"ל כצבא המבצע פשעי מלחמה, אף שצה"ל פועל באופן מוסרי לאין ערוך מכל צבא אחר בעולם, ודי להתבונן באופן פעולתו לעומת אופן פעולות צבאות המערב בקוסובו, בעיראק ובפקיסטן כדי להיווכח בכך. המסע הזה מתבטא בהפרעה לנאומים והרצאות של ישראלים, בניסיונות להטיל חרם אקדמי ומקצועי על ישראל, באינתיפאדה משפטית נגד מדינאים ישראלים וקציני צה"ל המבקרים בחו"ל ועוד.

הציבור הישראלי רואה זאת ומתוסכל, וזועם. ובצדק הציבור זועם ומתוסכל. והוא מתוסכל שבעתיים, כאשר הוא רואה גורמים ישראלים שותפים לכך – שותפים לעלילות על צה"ל, שותפים לפעילות עם אותם גורמים אנטי ישראליים ואנטישמים כמו במאבק האלים נגד גדר הביטחון, שותפים פעילים ומובילים בניסיונות החרם, שותפים במסירת "מידע" לטריבונל האנטי ישראל של גולדסטון, שותפים ומובילים באינתיפאדה המשפטית. והציבור רואה שארגונים שנועדו להגן על זכויות האדם והאזרח, שותפים למסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל הדמוקרטי, מסע התמיכה בטרור ובטרוריסטים. וכי יש פגיעה חמורה יותר בזכויות האדם מן הטרור? אם אלו התנועות לזכויות האדם, מה הפלא שאין לציבור כל אמון בהן?

הציבור רואה את מסע התמיכה בענת קם, שכבר הגיע להצעה להעניק לה פרס ישראל. הציבור יודע שמדובר בחיילת שעשתה מעשה בגידה – גנבה כל חומר סודי שהצליחה לשים עליו את ידה, כולל פקודות מבצע סודיות ביותר, ומסרה אותן לעיתונאי. העיתונאי חיפש מצא קומץ מסמכים דרכן הוא ניסה להציג מצג שווא כאילו צה"ל מפר את הוראות בג"ץ בנוגע לסיכולים הממוקדים. היועץ המשפטי שבדק את הטענות, הפריך אותן מכל וכל ולא השאיר אבן על אבן מהכתבה. ואף על פי כן, עדיין מוצגים קם ובלאו כחושפי פשעי מלחמה של ישראל. הציבור שומע ורותח. אם זו "חשיפת פרשיות ביטחוניות" וזו "חשיפת מעשים בלתי מוסריים" – הציבור לא רוצה חשיפה כזו. אין זו חשיפה אמת המשרתת את טובת הציבור, ההיפך הוא הנכון.

הציבור הישראלי דמוקרטי, ולבטח לא "פשיסטי" כפי שגינה אותו בחוצפה אופיינית גדעון לוי. את התשובות המגושמות לשאלות הסקר אין לקבל כפשוטן, אלא להבין שהן מבטאות את האינסטינקט הבסיסי של אזרח פטריוט, החש שמדינתו נמצאת תחת מתקפה קשה ובלתי צודקת.

ראוי היה, שגדעון לוי ושכמותו – במקום לנצל עוד הזדמנות להשמיץ את מדינת ישראל, יבחנו את עצמם ואת אשמתם ביצירת הלך הרוח שבא לידי ביטוי בסקר.  

* BSH