הבלוג של אורי הייטנר

עשרות או מאות הורים בכלא, ו... ומה אז? האם נפתרה בעיה כלשהי?

יש צדק רב בהחלטתו של השופט אדמונד לוי. קשה שלא להזדהות עם ההחלטה, הרי נקעה נפשנו מההתנהגות החרדית; מהנפת היד על שלטון החוק, מההתרסה הבוטה נגד בית המשפט, מההתנהגות המחפירה בבית המשפט, מהגיבוי של הרבנים והפוליטיקאים החרדים למעשים הללו ויותר מכל – מהאפליה העדתית.

ובכל זאת, איננו יכולים לפטור עצמנו מן השאלה – ומה הלאה? מה תתן היד הקשה כלפי החרדים? האם היא תגרום לשינוי ביחסם למדינת ישראל? האם היא תועיל במשהו? האם היא תשרת ותקדם את החברה הישראלית?

אפליית הבנות המזרחיות בעמנואל אינה המעשה החרדי היחיד המקומם. בזיון בית המשפט בנושא זה אינו ההתרסה היחידה כלפי מדינת ישראל, מוסדותיה, החלטותיה וחוקיה, גם לא היחידה בנושאי חינוך. האם החינוך החרדי מלמד את מקצועות הליבה, כפי שהחוק מורה? האם התלמידים החרדים לומדים אזרחות? האם הם מתחנכים ברוח הציונות, ברוח הערכים של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית?

כולנו יודעים שהתשובה לכל השאלות הללו שלילית. ובכן, מה הפתרון? לכפות עליהם זאת באמצעות בתי המשפט, המשטרה ובתי הסוהר? לכלוא את כל ההורים החרדיים בבתי כלא? למלא את בתי הכלא בחרדים שרוצים לחנך את ילדיהם בדרכם?

יש כאן מלחמת תרבות, ואין ולא יכול להיות לה פתרון כוחני בלבד. כניסת הורים לכלא לא תפתור דבר, רק תחריף את השסע, את הקרע, את השנאה. יש לחפש פתרונות אחרים לבעיה.

עלינו להבין שאין מקום לכפות על החרדים בכוח לחנך את ילדיהם ברוחה של מדינת ישראל. לצערי, גם באמצעות דיאלוג סובלני, הדבר אינו אפשרי, כיוון שאין פרטנר לדיאלוג הזה – החרדים אינם מוכנים להתערבות בדרך חינוך ילדיהם.

לכן, יש לוותר על הניסיון לשנות את החרדים, ובמקום זאת יש להתמקד בשימת קץ לאנומליה – המצב בו הציבור החרדי מצפצף על המדינה, על דרכה ועל חוקיה והמדינה מממנת זאת. יש להפסיק זאת, באמצעות הפרדה מוחלטת בין חינוך ממלכתי לחינוך פרטי.

חינוך ממלכתי הוא חינוך של הממלכה, של המדינה, על פי ערכיה, על פי חוקיה, על פי תכניות הלימודים שלה – ובמימונה המלא. מערכת החינוך הממלכתית, היא בפיקוח מלא של משרד החינוך, ועל פי מדיניותו והנחיותיו. החינוך הממלכתי אינו אחיד. אפשר ואף רצוי להקים מערכת חינוך ממלכתית חרדית – שתשלב בין ערכי החינוך החרדי לבין חינוך לערכי המדינה והשכלה כללית לפחות בלימודי הליבה שהמדינה תקבע.

החרדים שאינם רוצים להיות חלק מהחינוך הממלכתי על כל המתחייב ממנו, בבקשה, שיקימו חינוך פרטי, ללא פיקוח משרד החינוך, ללא התערבות של המדינה בתכניו, וללא אגורה מהמדינה, וללא מו"מ על סיוע כלשהו של המדינה. לא עוד מוסדות החינוך העצמאי, הממומן בידי משלם המסים הישראלי ופועל ללא כל בקרה וללא כל התחשבות בצרכי המדינה. להפקרות הזאת יש לשים קץ.

רוצים חסידי סלונים בבית ספר משלהם, על פי דרכם, על פי ערכיהם, שהם יקבעו מי ילמד בו ומי לא ילמד בו, שלא יהיה כפוף למדינה ולמוסדותיה? שיקימו – על חשבונם. שהם יממנו אותו מימון מלא. שההורים ישלמו, שהחסידות תממן, שיגייסו משאבים כאוות נפשם. שלא ידרשו מהקופה הציבורית של המדינה, ממנה הם מתנערים, כל סיוע והשתתפות.

אני מאמין שרבים מהחרדים יבחרו במערכת הממלכתית. מי שלא – לפחות לא יעשה זאת במימון ממלכתי.

* "ישראל היום"