חברים שואלים אותי על תפקידי החדש, וברצוני לשתף בכך את כלל הציבור.
אני מנהל את מרכז "יובלים" במכללת תל-חי – מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית בגליל. חלק קטן מפעילות המרכז הוא אקדמי – מעט הקורסים ליהדות במכללה. עיקר פעילות המרכז היא בקהילה – בתי מדרש קהילתיים, קבלות שבת, פעילות לבניית והעצמת מנהיגות תרבותית באזור, מפגשי שיח בין צעירים חילונים ודתיים ועוד.
****
על פי המושגים המקובלים היום בחברה הישראלית, בתפקיד זה "הלכתי אחורה" לעומת התפקיד הקודם – אני מנהל ארגון קטן יותר, עם תקציב קטן יותר, צוות עובדים קטן יותר, ובאופן אישי גם שכר נמוך יותר ותנאי עבודה טובים פחות. מדוע, אם כן, בחרתי דווקא בתפקיד הזה (וכשעזבתי את המתנ"ס היו לי הצעות רבות)?
אני רואה את ייעודי בהשפעה על החברה הסובבת אותי (החל בקיבוץ וכלה במדינה) בכיוונים שאני מאמין בחשיבותם. ההתחדשות היהודית, החינוך היהודי, התרבות היהודית, העצמת הזהות היהודית של החברה הישראלית וחיזוק הצביון היהודי של המדינה, הם בעיניי נושא בעל חשיבות עליונה. הציונות נתנה מענה מצוין לעם היהודי, אך המענה הזה אינו שלם ללא תחיה אמיתית של היהדות. את התחיה הזו ניתן לעשות בצורה המשמעותית ביותר מלמטה, דרך הקהילה. לאורך שנים אני פועל לכך באורטל, קידמתי מאוד את הנושא בגולן, וכעת ניתנה לי הזדמנות להשפיע בכיוון בכל אזור הגליל המזרחי, כולל הגולן. אני רואה בכך שליחות גדולה ומאמין בכוחי להצליח בה.
****
מהו פלורליזם יהודי? יש אנשים המדברים בשם הפלורליזם, אך למעשה הם מתכוונים לומר: "אני פלורליסט רק כלפי פלורליסטים כמוני". וכך, נוצר דימוי לפיו פלורליזם יהודי הוא מילה מקבילה ל"יהדות-חילונית-הומניסטית", שלעתים היא לעומתית כלפי היהדות הדתית והמסורתית.
זה לא פלורליזם. הפלורליזם שבו אני מאמין, הוא יחס של כבוד ושל שותפות עם כל מי שפועל לחיזוק הזהות היהודית בישראל. לעתים, מדובר באנשים שבאופן אישי אני חולק על דרכם והם שוללים את דרכי. אבל זה מבחן הפלורליזם.
אני רואה בתרבות היהודית, במקורות ישראל, במורשת המשותפת לנו, את הבסיס לשפה משותפת ולשותפות אמת בין הזרמים השונים בחברה הישראלית וביהדות. איני חושש ממחלוקות. בפעילותי בנושא זה בגולן, היו לא מעט מחלוקות בין חילונים ודתיים ולי אישית היו מחלוקות הן עם אלה והן עם אלה. לא אחת, אכלתי חצץ. אבל "אם יהיה זה שנית, אל יהיה זה אחרת". אסור לוותר על האתגר הזה, על כל הקשיים הכרוכים בו.
מה שחסר לי בקהילה הגולנית, הוא רצף תרבותי וזהותי בין הציבור בקיבוצים ובמושבים לבין הציבור הדתי. חסר לי ציבור המגדיר עצמו מסורתי, בסגנון המסורתיות המזרחית, למשל, או בסגנון הזרם הקונסרבטיבי. חסר לי גם ציבור דתי מתון יותר, כמו הקיבוץ הדתי. כעת, כאשר אני פועל באזור רחב הרבה יותר אני רואה את משימתי העליונה, בחיבור בין כל המגזרים האלה.
נכון להיום, מרכז "יובלים" מזוהה בעיקר עם קיבוצי המועצה האזורית גליל עליון. אני רואה כמשימתי המרכזית, חיבור לקריית שמונה וחצור ולמושבי המועצה האזורית מבואות חרמון, המאופיינים בציבור מסורתי. אני מאמין, שמרכז "יובלים" יוכל, באמצעות התרבות היהודית, ליצור חיבורים בין אוכלוסיות אלו; בין דתיים, מסורתיים וחילונים, בין מזרחים ואשכנזים, בין ותיקים ועולים חדשים, בין ותיקי ההתיישבות לתושבי ההרחבות.
****
המהפכה הציונית ביצעה את המהלך החשוב ביותר והחיובי ביותר בתולדות העם היהודי, אך במהלך המהפכה נעשו גם טעויות. ההתרחקות מהיהדות ומהמסורת, נעשתה בתום לב, ואולי היא גם הייתה מוצדקת בחלקה (כיוון שהמסורת היהודית זוהתה עם הישיבה בגולה והציפיה הפאסיבית לביאת המשיח), וכעת הגיעה השעה לתקן זאת.
החברה הישראלית חווה בשנים האחרונות תהליך מרשים של התעוררות יהודית, שלה ביטויים רבים. הפעילות של "יובלים" אינה בחלל ריק, היא חלק מאותו רנסאנס. לצערי, אני שומע לעתים ביטויים, בקרב שותפיי לדרך ההתחדשות היהודית, המציגים את המהלך כמהפכת נגד למהפכה הציונית. כך, למשל, הציג את הדברים מרצה בכנס "יובלים" שנערך בשבוע שעבר בתל-חי. הוא המחיש זאת בדוגמאות רבות, כמו למשל בכך שבשיח הציוני "שורשיות" התקשרה לקשר לאדמת א"י, ואילו היום אנו מדברים על השורשים שלנו בהקשר של "טיולי שורשים" לארצות מהן באו הורינו וסבינו.
אני שולל את הגישה הזאת. בעיניי, ההתחדשות היהודית אינה נסיגה מהציונות, אלא התפתחות והתקדמות של הציונות. כמנהל מרכז "יובלים", הזהות היהודית אותה אקדם, היא זהות יהודית ציונית. ומבחינתי, ההגות הציונית הינה מרכיב חשוב ומרכזי במקורות ישראל. הרצל, אחד העם, ביאליק, גורדון, ז'בוטינסקי, אלתרמן הם מקורות ישראל לא פחות מהמקורות הקלאסיים.
****
לצד שליחותי כמנהל "יובלים", אני ממלא שליחות נוספת – ראש תכנית למנהיגות צעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית.
ייעודו של המכון הוא חיזוק צביונה הציוני של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, מול הגישות הפוסט ציוניות והניסיון להפוך את ישראל למדינת "כל אזרחיה" קוסמופוליטית.
תכנית המנהיגות נועדה לעצב מנהיגות צעירה, ערכית, מחויבת לרעיונות הציונות, הלוקחת אחריות ציבורית בתחומים שונים, מתוך כוונה שהיא זו שתוביל את מדינת ישראל בעשורים הקרובים.
אני מלא התפעלות מאיכותם הנדירה של חברי התכנית, מערכיותם וממחויבותם האישית. כשאני פוגש את הצעירים האלה, אני מתמלא באופטימיות אודות עתיד המדינה.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
