הבלוג של אורי הייטנר

עבירה גוררת עבירה. את ההתדרדרות במדרון החלקלק של השנאה העצמית האוטו-אנטישמית החל יונתן שפירא בעריקה מהמלחמה, בשיאה של מתקפת הטרור בראשית העשור, כאשר היה ממארגני "מכתב הטייסים" שערקו מן המערכה.

הוא המשיך בהסתה למען החרמתה של מדינת ישראל.

במעשה הנבלה האחרון שלו,  קישקוש כתובות נאצה נגד מדינת ישראל על קירות גטו ורשה, התדרדר שפירא שלב נוסף – הוא היה למכחיש שואה אקטיבי. אין להיגרר לוויכוח המסביר את חוסר השחר של כל אותן ההשוואות לשואה, כיוון שעצם הכניסה לוויכוח כזה מעניקה לגיטימציה לטענת הכזב, שכל מי שמשמיע אותה יודע שמדובר בתעמולת זדון שקרית, נוסח גבלס.

ההשוואות הללו הן הכחשת שואה, ומשמיעי הטענות הללו הם מכחישי שואה. היחס לשפירא צריך להיות כאל עריק מלחמה ומכחיש שואה אקטיבי, ולא בכותרות "הטייס הסרבן" כמו הכותרת בעיתון "הארץ". טוב שלא כתבו עליו סרבן... "מצפון".