הבלוג של אורי הייטנר

מתנ"ס הוא מרכז הקהילתי השייך לכל הקהילה ומייצג את כל הקהילה. החברה למתנ"סים היא חברה ממשלתית. משתי הסיבות הללו, אין בסמכותו של מתנ"ס ואין זה מתפקידו, לבטא עמדות פוליטיות.

עם זאת, מתנ"ס יכול גם יכול לבטא סולידריות וחברות עם אוכלוסיות במצוקה בחברה הישראלית. מתנ"ס הגולן הצטיין בכך במלחמת לבנון השניה, ובמידה פחותה (בשל המרחק) גם בפעולות הזדהות עם תושבי שדרות ועוטף עזה. ההתנתקות – עקירת יישובי גוש קטיף, שהשבוע מלאו לה חמש שנים, העמידה אותנו בפני דילמה. בניגוד לסוגיית הגולן, שכתושבי הגולן וכמרכז הקהילתי של הגולן - היא קיומית לנו, פשוטו כמשמעו, בנושא ההתנתקות לא יכולנו לבטא עמדה. בקהילת הגולן היה מגוון עמדות בנושא ואף שמעולם לא בדקתי זאת, אני מניח שגם בצוות המתנ"ס היו עמדות שונות. עמדה לא יכולנו לבטא, אבל האם ניתן לבטא חברות וסולידריות, עם מתיישבים כמונו, שחרב העקירה מונחת על צווארם, בלי לנקוט עמדה? אנו החלטנו לעשות כן.

למעשה, מתנ"ס הגולן אימץ את מתנ"ס גוש קטיף בחודשים שלפני העקירה. אירחנו את צוות מתנ"ס גוש קטיף ליומיים בגולן. בערב קיימנו ערב משותף של שני הצוותים, שהחל במעגל מתופפים משותף ונמשך בשיחה מלב אל לב אל תוך הלילה, בה פרשו אורחינו את מצוקתם הנוראית. למחרת ערכנו טיול משותף של שני הצוותים בגולן. לאחר הביקור, יצא צוות מתנ"ס הגולן לביקור גומלין מרגש בגוש קטיף, שהסתיים במתנ"ס גוש קטיף, במפגש נוסף עם הצוות.

הפעולה הבאה – מופע של חבורת הזמר "פרחי הגולן" במתנ"ס גוש קטיף. צוות מחלקת הנוער שלנו עמד בקשר רצוף של עצה ועזרה עם צוות מחלקת הנוער של גוש קטיף. ערכנו ביקור של בני נוער מהגולן בגוש קטיף ופגישה עם בני נוער מקומיים. ובאופן אישי, עמדתי לאורך כל התקופה בקשר רצוף ותומך עם נעמי אלדר, מנהלת מתנ"ס גוש קטיף.

מבחינתי, הקשר הזה היה מובן מאליו. מדובר בסולידריות חברית, התיישבותית ומקצועית עם עמיתים, בשעתם הקשה ביותר. אבל מסתבר שהוא כלל לא היה מובן מאליו. מתנ"ס הגולן, הנמצא 3.5 שעות נסיעה מגוש קטיף, היה היחיד (!) בכל החברה למתנ"סים, שגילה אכפתיות וסולידריות כזו. המתנ"סים השכנים, של אזורי הנגב המערבי, עמיתיהם למחוז של מתנ"ס גוש קטיף, הפנו כתף קרה.

עם הגעתם של עקורי נצר חזני לגולן, לפנות בוקר שלמחרת העקירה, המתנ"ס התגייס ללוות אותם (עוד בטרם ידענו שחלק מתושבי גוש קטיף יתיישבו בגולן ויהיו חלק מן הקהילה). בת שבע רייס לקחה על עצמה את המשימה, ובמסירות אין קץ הייתה לאמא של העקורים. הליווי הקהילתי של המתנ"ס נמשך לאורך כל חמש השנים, כולל במיזם של מרכז מורשת גוש קטיף, שנחנך בערב מרגש מאוד לפני כשבועיים. הליווי הקהילתי של עקורי גוש קטיף בגולן הוא חלק מהעשייה הקהילתית שהנה המשימה הטבעית של המתנ"ס. אולם אני בספק, אם החיבור היה   מוצלח כל כך אלמלא הקשר שקדם לו – הזיקה בינינו לבין גוש קטיף ערב העקירה.

היום, חמש שנים לאחר מכן, אני חש שעמדנו במבחן החברות והסולידריות. עשינו זאת בראש ובראשונה למענם, למען חברינו בגוש קטיף. אבל מבחינה

מסוימת עשינו זאת גם למעננו. הרי בסופו של יום אנו צריכים להביט במראה.

                                                                                                                                                                                                         * "שישי בגולן"