אילו היה "פרס אורטל למפעל חיים", מעטים החברים הראויים לו כמו רונית. לאורך כשלושה עשורים, ללא הפסקה של יום אחד, השקיעה רונית את כל מאודה וכל מרצה, במסירות, באחריות ובכישרון רב, למען אורטל. אין תחום שבו לא הטביעה חותם עמוק ומשמעותי – בחברה ובעסקים, בתרבות ובפיננסים, בחינוך, בבניה ובענייני הפרט. אין כמעט תפקיד שלא מילאה באורטל – מזכירה, גזברית, רכזת חברה, תמחירנית ועוד ועוד, והכל בהצטיינות. לאורך כל השנים הייתה חברה מרכזית ותורמת בכל הוועדות המרכזיות באורטל, בצוותי החלטה ועשייה בתחומים השונים, וייצגה בכבוד את אורטל בפורומים אזוריים ותנועתיים, בעיקר בתחום החינוך (בין השאר כיו"ר הנהלת ביה"ס "אביטל" וכחברת הנהלת ביה"ס "הר וגיא") ובגופים הכלכליים האזוריים. לאורך כל השנים הייתה רונית מעמודי התווך של אורטל, ממעצבי דרכה בתחומים השונים. אין כמעט דבר באורטל, שאין לרונית חלק בעיצובו ועשייתו. אין כמעט חבר באורטל, שבתחנה כלשהי בחייו באורטל, לא נעזר ברונית, אם בתחומי הפנסיה בהם טיפלה ואם בתפקידיה הציבוריים. וגם בשנים האחרונות, לצד התפקיד התובעני כל כך של ניהול יקב הגליל, המשיכה רונית לפעול באורטל, כחברה מרכזית ופעילה בוועדות ובפורומים באורטל, כמו המזכירות, ההנהלה הכלכלית, צוות כספי, צוות פנסיה, צוות מו"מ של התעשיה, הפורום המוביל של תהליך ההסכמות ועוד. יציאתה של רונית, יציאת משפחת בדלר, לשנת חופשה - והרי אין זו יציאה לשנת התאווררות כדי לחזור בסופה לאורטל - היא אבידה כבדה לאורטל. הרבה מעבר לכך ש"משפחה עזבה".
גם בעבורי באופן אישי זו אבידה כבדה, כבדה מאוד. לאורך שנים רבות, ראיתי ברונית שותפה לדרך ולעשייה, ויחד עמה הלכתי שכם אל שכם בעשייה למען הקיבוץ. פעלנו יחד כבעלי תפקידים מרכזיים – כשאני הייתי המזכיר והיא מילאה תפקידים מרכזיים וכשהיא הייתה מזכירה ואני מילאתי תפקידים מרכזיים. לאורך השנים ישבנו באינספור ועדות משותפות ופורומים משותפים. יחד הובלנו תהליכים חברתיים משמעותיים. יחד התחבטנו בסוגיות קשות. יחד קיבלנו החלטות. תמיד ראיתי ברונית שותפה לחשיבה, להתלבטות, לעצה טובה וחכמה ובעיקר – לעשיה משותפת. וכשלקחתי על עצמי משימות כמו ארגון חגי משק או יום העצמאות, עריכת חוברת זיכרון למאיר ש' ועוד, ראיתי בה את השותפה האולטימטיבית. לצערי הרב, בשנים האחרונות חל מהפך בדעותיה של רונית אודות אורחות החיים הקיבוציים. אני מודה שהשינוי הזה היה לי קשה. אולם גם בתקופה הזו, לא חדלתי להעריך את רונית, לא רק כאדם, אלא כחברת קיבוץ שהמשיכה לתרום, לעשות ולהשפיע. צר לי, צר לי מאוד על הליכתה מאורטל.
****
משפחת בדלר לא יצאה לשנת חופשה כדי להתאוורר בחוץ ולחזור בעוד שנה, וגם לא לשנת ניסיון – נראה מה יהיה ונחליט. ובכל זאת, אני מנסה לשכנע את עצמי להאמין, שלא בכדי המשפחה לא הודיעה על עזיבה אלא ביקשה לצאת לחופשה. בעצם ההחלטה לא לנתק את החבל אני רואה פתח לתקווה, שאולי דרכה של המשפחה אינה חד סטרית, ולאחר שנה או שנתיים היא תשוב אלינו.
כך או כך, לאחר כל כך הרבה שנות עשיה ותרומה, אני מודה לרונית מכל הלב, ואני משוכנע שאני משמש בכך פה למרבית חברי אורטל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
