החקיקה המסתמנת בבריטניה, לפיה לא יוכלו תובעים פרטיים להוציא צוות מעצר כלפי אישים ממדינות אחרות בחשד לפשעי מלחמה, אלא באישור התובע הכללי, היא צעד חשוב, שיקשה על קמפיין הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל להשתולל ללא מפריע.
אולם אין בכך פתרון מהותי לבעיה. זהו שינוי טכני חשוב, אך אין בו כדי להזים את עלילות השווא נגד ישראל, כאילו בצעה פשעי מלחמה נגד הפלשתינאים, ומה שחשוב יותר, הוא שאין בכך כדי להצביע על המניע האמיתי של קמפיין "פשעי המלחמה" – דה-לגיטימציה לזכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה ועל אזרחיה. זכות ההגנה העצמית היא הביטוי המהותי ביותר של ריבונות, והניסיון לשלול זכות זו מישראל, הוא ניסיון לשלול את עצם ריבונותה של ישראל. קמפיין "פשעי המלחמה" הוא קמפיין אנטישמי, השולל את זכות קיומה של מדינה יהודית, כלומר את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. משמעות שלילה זו, היא אמירה שמכל העמים בעולם, העם היחיד שאין לו זכות להגדרה עצמית במולדתו הוא העם היהודי, או אמירה שהיהודים כלל אינם אומה (יכול להיות שהאנטישמים הללו קראו בעברית את ספרו של הפוסט היסטוריון האנטי ציוני שלמה זנד?).
היוזמה של ממשלת בריטניה, נובעת מהבנה שהעולם אינו יכול להתנהל תחת איום של כל זב ומצורע, בכל מקום בעולם, להביא למאסרם של מנהיגי עולם באשר הם. היוזמה לא באה להתמודד עם המתקפה האנטישמית החמורה ביותר מאז מלחמת העולם השניה. ומה שחמור יותר – תגובתה העיקרית של ממשלת ישראל לאינתיפאדה המשפטית במסגרת קמפיין "פשעי המלחמה", הייתה לנסות לשכנע את בריטניה שהאינטרס שלה הוא שינוי חקיקה בשל הבעייתיות המשפטית – פוליטית, ולא יציאה למתקפת נגד על מתקפת הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל.
התמודדותה של ישראל עם המתקפה בעייתית מאוד. תחת שיטת הלוחמה הישראלית המוצלחת כל כך, של חתירה למגע והעברת המלחמה לשטח האויב, אנו עוסקים כל הזמן בבריחה ממגע, בהתנצלויות וגמגומים.
כך, למשל, אנו נוהגים בעקבות המשט. במקום להתנות את החזרת אוניות המשט לתורכיה בהתנצלות של תורכיה על המשט והתחייבות שלא יהיו עוד משטים פרובוקטיביים, ויתרנו אפילו על התביעה שהאוניות שיוחזרו לא ישמשו למשטים דומים בעתיד, וזאת בשעה שממשלת תורכיה ממשיכה בהסתה נגד ישראל ודבקה בדרישה האבסורדית להתנצלות ישראלית ולפיצויים. וכך גם בתגובות המתנצלות, המבישות, על דו"ח גולדסטון, כמו התחייבויות לא להשתמש בנשק זה או אחר בעתיד, במקום לתקוף את מהות הדו"ח – עלילת דם נגד ישראל ושלילת זכותה להגנה עצמית.
באותה דרך שגויה אנו מתמודדים גם עם האינתיפאדה המשפטית. הביטוי הבולט ביותר לכך הוא בריחתם של אהוד ברק, ציפי לבני ומשה יעלון מביקורים בבריטניה, מחשש שמא יעצרו. בכך הם – לא אנשים פרטיים אלא שרים בכירים בעבר ובהווה – מודים, למעשה, באשמת פשעי מלחמה ובורחים מהתמודדות. היה עליהם להתריס בביקורים פומביים מופגנים בבריטניה. סביר להניח שלא היה מאונה להם כל רע, וכך היו מוציאים את האוויר ממפרשי האינתיפאדה המשפטית. את העניין התקשורתי שביקורם המתריס היה מעורר, יכלו לנצל למתקפת נגד על המתקפה האנטישמית; מתקפת הדה-לגיטימציה למדינת ישראל.
ואם, נניח, היו נעצרים? מה היה קורה? המבוכה שהייתה נגרמת לבריטניה הייתה גורמת לה לשנות את דרכה וישראל הייתה יכולה להשתמש במעצר האבסורדי כדי לצאת סוף סוף במתקפת הנגד בכל כוחה. מנהיגים השולחים חיילים אל מותם בקרב, יכולים להרשות לעצמם את הסיכון שיעצרו. ובינינו לבין עצמנו – פוליטית הם רק היו מרוויחים מכך נקודות.
בימים האחרונים הוגשה בספרד תביעה נגד שרי השביעיה בעוון "פשעים נגד האנושות" בעקבות המשט. טוב יעשה נתניהו, אם לא יירתע וייסע בהקדם האפשרי לביקור מופגן ומתוקשר בספרד, שייוחד למתקפת הסברה נגד הקמפיין האנטישמי. ביקור כזה עשוי להיות הנקודה המכרעת במעבר ממגנה למתקפה.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
