הבלוג של אורי הייטנר

תגובה לורדה חרש: "יצירת אוכלוסיה אינטגרטיבית דתית-לאומית-חילונית", "שישי בגולן" 15.7

שאלת הפלורליזם ביהדות, מעסיקה אותי לאורך שנים רבות, ובמיוחד כעת, כאשר אני מנהל את מרכז "יובלים" שבהגדרתו הוא "מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית". מהו פלורליזם יהודי? מיהו פלורליסט?

בהגדרה שלי, הפלורליזם ביהדות הוא ההכרה במגוון הזרמים והגישות ביהדות ובמגוון הקבוצות בחברה הישראלית היהודית, ובנכונות והרצון להכיל את כולם ולקיים חיים משותפים, מתוך כבוד הדדי ופתיחות. פלורליסט, הוא מי שחי ופועל על פי גישה זו.

אני מכיר גם הגדרה אחרת לפלורליזם ביהדות. יש מי שבעיניהם "יהדות פלורליסטית", פירושה "יהדות חילונית הומניסטית". על פי הגדרה זו, יש מי שמגדירים עצמם כפלורליסטים הפתוחים לקבל כל מי שפלורליסטים כמוהם ורק מי שפלורליסטים כמוהם, כלומר חילונים כמוהם. אכן, פלורליזם לתפארת.

ורדה חרש מקצרין מגדירה את עצמה פלורליסטית. וכך היא כותבת: "כולנו נהנים, עד היום, מאופייה החילוני-פלורליסטי של קצרין". וכיצד היא מביאה לידי ביטוי את הפלורליזם שלה? בהתנגדות נחרצת לקליטה דתית בקצרין, שתשנה, חלילה, את אופיה. אם במילים לועזיות עסקינן, אני מציע הגדרה אחרת לגישתה של ורדה. לא בפלורליזם מדובר, אלא בקסנופוביה. איך נתרגם את המושג? שנאת האחר? פחד מן האחר?

פחד. הרבה פחד אני מוצא במאמר. פחד מיהודי שונה ממנה, אחר. פחד המביא לשנאה. פחד מדתיים. דתופוביה.

מה יהיה? עוד תקום חלילה "ישיבה במרכז קצרין, בלב אזור המגורים". נורא ואיום! עצמות תושבי קצרין העתיקה מתהפכות בקברן. ישיבה?! בעיר יהודית בישראל?! נורא! ואם ישיבה, הרי ברור שהדבר "יגרור אולי סגירת הרחוב הראשי בשבת". רק הרחוב הראשי? הרי ברור שזאת רק ההתחלה. בשלב השני העיר כולה תחסם. הרי היא עומדת להיות תחת כיבוש. "כדוגמת היישובים שלאט לאט 'נכבשו' על ידי גורמים דתיים, ותמיד, כמובן, 'בדרכי נועם', כשבסופו של דבר הרוב החילוני נדחק מהיישוב ומפנה את המקום למשפחות הדתיות שמגיעות טיפין טיפין".

כדי למנוע זאת, צריך להרוג אותם כשהם עוד קטנים. כיוון שהמזימה היא לכבוש את העיר "טיפין טיפין" ולהרדים את הכיבוש ("המשחית", כמעט שכחנו – הרי אי אפשר לומר "כיבוש" בלי מילת ההמשך האוטומטית) ב"דרכי נועם", חשוב לעצור את הזרם כבר בטיפה הראשונה ולחשוף את הקונספירציה: חברים! היזהרו מדרכי נועם. אנחנו הרי אוהבים רק דתיים שזורקים אבנים ומבעירים פחי אשפה. הם בסדר. הם מתאימים לסטריאוטיפ שלנו. אבל "בדרכי נועם"?! אלה הכי מסוכנים!

למה לא לקלוט דתיים? כדי "לחיות כאן בשלווה וללא כפיה דתית או תרבותית". הרי ידוע שדתיים וכפיה הם תאומים סיאמיים ואין דרך להפריד ביניהם. שהרי כבר במקורותינו נכתב, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך חפץ שאין לו מקום ואין לך דוס שאין עמו איזו כפיה דתית בכיס. אם יהיו דתיים בקצרין, מובן מאליו שתהיה כפיה דתית. ואז "ייסגרו גם חנויות המזון הלא כשרות". גם כאן, חוששני שורדה ממעיטה בתיאור הסכנה. רק החנויות הלא כשרות יסגרו? הרי הפקחים של הכיבוש הדתי כבר בדרך למטבח הפרטי של ורדה...

****

לפסקה אחת במאמר של ורדה, ברצוני להתייחס כתושב המועצה האזורית: "כידוע, רמת הגולן, בניגוד לאזורים אחרים בארץ, מתאפיינת באיזון מאוד הוגן ונכון בין האוכלוסיות השונות, והתחושה היא שכל אוכלוסייה מוצאת את מקומה ומכבדת את השונה והאחר ממנה".

הגולן מורכב מיישובים כפריים קהילתיים רבים ומיישוב עירוני אחד. לכל סוג התיישבות אופי משלו. מי שבחר בחיים עירוניים, בחר בחיים בסביבה פתוחה, מגוונת ומעורבת, ולא בקהילה אינטימית של אנשים שבחרו לחיות יחד על בסיס רעיוני משותף. אין מצב שעיר כמו קצרין, תהיה עיר דתית כמו נוב או חספין או חילונית כמו רמות או מרום גולן.

אולם אני סבור שהאופי הנפרד של ההתיישבות הכפרית בגולן, אותו מתארת ורדה, הוא שגיאה היסטורית. לכאורה, מה רע? כל קבוצה חיה את חייה, איש לא מפריע לרעהו, הדתיים יכולים לחיות חיים דתיים באין מפריע, החילונים יכולים לחיות חיים חילוניים בשובה ונחת. "חיה ותן לחיות". "גדר גבוהה – שכנים טובים". "שלום עושים עם אויבים" – אה, לא. הקלישאה הזאת היא מסיפור אחר...

לכאורה, החיים הנפרדים מאפשרים שיתוף פעולה חברי, בלי חיכוך מעיק ומזיק. אך מה שנוצר בהדרגה, הוא יותר מציאות של שני עמים. אילו בתוך המועצה האזורית היו 2-3 יישובים דתיים, 2-3 יישובים חילונים והשאר – יישובים מעורבים, לא הייתה כל בעיה בהפרדה. אבל מה שנוצר בגולן, הוא הסתגרות של כל מגזר ביישוביו, כל יישוב בגוש הנפרד שלו, כל מערכות החינוך והתרבות נפרדות. ואפילו על קיום מפגשים ספוראדיים בין בני נוער חילונים ודתיים מערימים קשיים עצומים, כי המפגש עלול לחולל איזה דבר מה נורא לנפשות עוללינו, שחלילה יחשפו ליהודי גלוי ראש (כן,  אין לורדה מונופול על הקסנופוביה, החוגגת גם במגזר הדתי).

בתקופת המאבק על הגולן, השכלנו לקיים שיתוף פעולה מוצלח מאוד בין חילונים ודתיים, כולל בין בני הנוער בשני המגזרים. באותם ימים גם אני הסתנוורתי מהפתרון המצוין שמצאנו, המשלב בהצלחה יחד ולחוד. אבל ברוך השם (מותר לומר את צירוף המילים הזה, ורדה?) המאבק כבר עשר שנים מאחורינו, ואם ירצה השם (אני שוב מסתכן) אין הוא לפתחנו. בינתיים גם ההגמ"ר נגמר וגם במפעלים המשותפים אין כמעט תושבים מן היישובים. והשילוב בין ה"ביחד" וה"לחוד" הופך ונעשה יותר ויותר "לחוד".

הייתי שמח אילו הצמיחה הדמוגרפית ביישובים תביא להפיכת חלקם, לפחות, למעורבים. ככל שיהיו יותר יישובים מעורבים, כך הם ישפיעו על כלל החברה הגולנית, להתקרבות וחיבור טובים יותר.

עלינו, כאזור, לטפח את נטור, היישוב הכפרי היחיד המשותף לחילונים ודתיים, כיהלום שבכתר ההתיישבות בגולן. אף שבדרך כלל אני מתנגד לפיצולים ופיצולי הפיצולים של מערכת החינוך, מתוך תפיסה הרואה בבית הספר ובמתנ"ס את לב הקהילה והמסד לבניינה – אני מתייחס אחרת לבית הספר המשותף ההולך וקורם עור וגידים בנטור, בתקווה שהוא יהיה מודל החינוך הגולני, ומופת לחברה הישראלית כולה.

ובאשר לקצרין – כתושב הגולן, אני מקווה מאוד שאכן, עיר הגולן תהיה ל"אוכלוסיה אינטגרטיבית דתית לאומית חילונית". איני שותף כלל לחרדתה של ורדה מהתחרדות. אני מאמין ביכולת לקיים חיים משותפים, בלי לסגור כבישים, בלי לסגור חנויות, בשיתוף פעולה אמיתי, בחיים משותפים אמיתיים, חיי אהבה, אחווה, שלום ורעות, שיקרינו מקצרין על הגולן כולו.

                                                                                                                                                                                                      * "שישי בגולן"