הבלוג של אורי הייטנר

המשפט האחרון במאמרו של סלמאן מצאלחה "מסעדה יהודית ודמוקרטית" ("הארץ" 9.8.10), הוא תמצית מהות הגישה האנטי ציונית: "אין מדינה יהודית ודמוקרטית כפי שאין מוסלמית ודמוקרטית, דת ודמוקרטיה מעולם לא דרו בדירה אחת".

לא בכדי, השווה מצאלחה את המושג "מדינה יהודית ודמוקרטית" למושג "מדינה מוסלמית ודמוקרטית". הרי כל טענתו הייתה מאבדת כל ערך אילו מוקד ההשוואה היה "מדינה צרפתית ודמוקרטית" או "מדינה בריטית ודמוקרטית". איש אינו טוען שיש סתירה בין צרפתיות ודמוקרטיה. הוא הדין ב"מדינה ערבית ודמוקרטית". אמנם אין מדינה כזאת ומעולם לא הייתה, אך אי אפשר לומר שיש סתירה מהותית בין ערביות ודמוקרטיה, ואני בין האופטימיסטים המאמינים שיום יבוא, גם אם הוא רחוק, ותהיינה גם דמוקרטיות ערביות.

מהות טענתו של מצאלחה, היא שלילת קיומו של העם היהודי, והצגת היהדות כדת בלבד, כפי שטוענים גם האמנה הפלשתינאית ואברהם בורג. מתנגדי מדינת הלאום של העם היהודי מתקשים להסביר את הגישה הגזענית והאנטישמית, לפיה מכל העמים, העם היהודי הוא היחיד שאינו זכאי להגדרה עצמית ולריבונות לאומית בארצו. לכן הם המציאו פתרון עוקף – הכחשת העם היהודי. פשוט, אין חיה כזאת. כל כך פשוט! אין עם יהודי, יש רק דת יהודית, וכיוון "שדת ודמוקרטיה מעולם לא דרו בדירה אחת", יש סתירה מהותית בין "יהודית ודמוקרטית" וכדי שישראל תהיה מדינה דמוקרטית, עליה לחדול להיות יהודית.

שלילת קיומו של העם היהודי, היא האנטישמיות בצורתה הבזויה ביותר.