הבלוג של אורי הייטנר

"נפרוש מן הוועדה אם יחקרו חיילים", הצהירה ישראל בעקבות דבריו של מזכ"ל האו"ם באן-קי-מון שוועדת פלמר תחקור גם חיילים. מישהו מאמין להצהרה זקופת הקומה הזאת? אני לא. איני יכול להאמין לכך, על סמך דינמיקת הכירסום בעמדתה של ישראל בנוגע לחקירת המשט.

מלכתחילה, לא היה כל צורך בוועדת חקירה על המשט ולא היה כל מקום להקים ועדה כזאת.

ההחלטה על עצירת המשט הייתה החלטה פוליטית, מדינית, שבסמכותה המלאה של הממשלה. כמו כל החלטה פוליטית, ההחלטה הזו שנויה במחלוקת וראויה לביקורת ציבורית, פוליטית ותקשורתית. ניתן לחלוק על החלטת הממשלה, אך זו החלטה לגיטימית לחלוטין שאינה שפיטה ולכן אין מקום להעמידה לו' חקירה משפטית.

הטעויות והמחדלים של צה"ל, לצד הצל"ש לו ראויים הלוחמים שנקלעו לקרב ותפקדו בו היטב, הם נושאים לתחקיר מבצעי, שנועד לבחון את הלקויות על מנת להפיק לקחים לעתיד. זאת עשתה ו' איילנד, הוועדה היחידה שנכון היה להקימה.

הקמת ו' טירקל נועדה להקל על הלחץ הבינלאומי – להיות ועדה הבודקת את הסוגיות המשפטיות כדי להזים את הביקורת כאילו ישראל הפרה את החוק הבינלאומי. והנה, הוועדה הפכה עצמה לו' חקירה לכל דבר, ואנסה את ממשלת ישראל לאשר זאת. וכעת, ראשי המדינה עולים לרגל, נחקרים כנאשמים על החלטה מדינית ונושאים הצהרות מדיניות, כאילו הם נואמים בפורום פוליטי. שר הביטחון מסביר שאילו היה תהליך מדיני, העולם היה יורד לנו מהגב. ראש האופוזיציה מנסה לתפוס כותרת בעדות פוליטית בוועדה, שבה תתקוף את מדיניות הממשלה ותגן על מדיניות קודמתה. התקשורת מלבה מחלוקות מדומות בשאלת האחריות בעת העדרו של רוה"מ מן הארץ.

עצם הקמתה של הוועדה הייתה משגה, אך המשגה החמור יותר היה צירוף משקיפים זרים. אמנם מטרת צירופם הייתה להקנות יתר אמינות לוועדה שתוכיח את צדקת הפעולה, אולם יש כאן תקדים מסוכן, של הסכמה ישראלית לבדיקה בינלאומית של מימוש זכותה להגנה עצמית. והנה, תוצאת הכרסום בהחלטה, היא נוכחות של משקיפים זרים בוועדה החוקרת פעולה של צה"ל.

ההצדקה האפשרית היחידה להסכמה הישראלית לצרף משקיפים זרים, הייתה למנוע הקמת ו' חקירה בינלאומית של האו"ם. ואכן, כך הוצגה ההחלטה, שהתקבלה בתום מגעים ממושכים עם האמריקאים.

והנה, חלפו שבועות מעטים, וממשלת ישראל נכנעה לדרישת האו"ם, למעשה לדרישת תורכיה, והסכימה על הקמת ו' חקירה בינלאומית של האו"ם. ועדה כזו הייתה סבירה, אילו באה לבדוק את תלונות תורכיה נגד ישראל, לצד תלונות ישראל נגד תורכיה. הרי בסופו של דבר, תורכיה הובילה פרובוקציה אנטי ישראלית קיצונית, אזרחיה תקפו באלימות קשה את חיילי צה"ל שמימשו את ריבונות ישראל, תורכיה מובילה מהלך של דה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל ונגד זכותה להגנה עצמית. אך ממשלת ישראל כלל לא הגישה תלונה נגד תורכיה, ומאז המשט היא מסתפקת במגננה. כתוצאה מכך, קמה ועדת חקירה נגד ישראל, כתביעת תורכיה.

ניתן היה לקבל זאת, אולי, אילו מזכ"ל האו"ם היה מודיע שהקמת הוועדה תמנע את הקמת הוועדה מטעם הוועדה לזכויות האדם. ועדה זו - כמעט כל עיסוקה הוא במאבק נגד ישראל ודה-לגיטימציה לישראל. הוועדה הזו מורכבת, ברובה, ממדינות שאין בהן זכויות אדם, והמכנה המשותף שלהן הוא עוינות לישראל. ועדה זו הקימה את ו' גולדסטון העוינת, שגרמה נזק כבד לישראל, ואף היא עומדת לפתוח ב"חקירה" של המשט, בוודאי ברוח גולדסטון. כמובן, שהוועדה בראשות פלמר מאוזנת הרבה יותר ועדיפה על גולדסטון 2. אבל ישראל הסכימה לו' הזאת, לחקירה בינלאומית של האו"ם על פעולת מגן ישראלית, ללא ערובה שלא תקום גולדסטון 2, ולי אין ספק שוועדה כזו קום תקום.

אז מה היה לנו שם? גם ו' איילנד – הראויה והמוצדקת. גם ועדת חקירה משפטית עם משקיפים זרים, החוקרת החלטה מדינית של ממשלת ישראל הריבונית ואת פעולת צה"ל ודנה בסוגיות פוליטיות מובהקות. גם ו' חקירה בינלאומית של האו"ם החוקרת רק את הצד הישראלי. ועל כל אלה תתווסף גם גולדסטון 2.

וכאילו לא די בכל אלה, גם מבקר המדינה קופץ בראש, כדי שעדשות הטלוויזיה תתפוסנה אותו צועק: "גם אני, גם אני". מבקר המדינה אמור לבדוק את המנהל התקין וטוהר המידות. מי שמו לחקור החלטות מדיניות של ממשלה נבחרת? וכאשר האירוע נחקר מכל כיוון, לשם מה גם הוא צריך להוסיף עוד קיסם למדורה?

איך נגררנו לתסבוכת הזאת? האשם הוא בדינמיקה של כרסום, האופיינית כל כך לממשלת נתניהו. על הממשלה היה לומר מראש שהיא פעלה כמדינה ריבונית מול פרובוקציה עוינת ואין מקום לכל חקירה (זולת התחקיר הצבאי). לחלופין, יכלה הממשלה לומר שהיא שלמה עם פעולותיה, אין לה מה להסתיר והיא פותחת את הדלת בפני כל בדיקה. אבל הממשלה בחרה ברע מכל העולמות – הצהרה זקופת קומה ובעקבותיה התקפלות שגררה עוד הצהרה זקופת קומה ואחריה עוד התקפלות וחוזר חלילה. אז למה שנאמין  לעוד הצהרה זקופת קומה, על פרישה מהוועדה אם יחקרו חיילי צה"ל? הרי כמעט ברור שחיילי צה"ל כבר בדרכם לחקירה.

                                                                                                                                                                                                         * "מקור ראשון"