בערב שבת המר והנמהר, עלת הגיעה בשורת האיוב על כישלון הניסיון לחלץ את נחשון וקסמן ועל נפילתם של וקסמן ושל סרן ניר פורז בקרב, התייצב ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מול פני האומה, כשלצדו – הרמטכ"ל אהוד ברק, הישיר פניו למצלמות ו...
הוא לא אמר שהוא כדרג מדיני אחראי על המה, ואילו הרמטכ"ל הניצב לצדו אחראי על האיך. רבין פתח ונטל אחריות מלאה על ההחלטה ועל תוצאותיה. הוא שב וחזר על כך באופן שאינו משתמע לשני פנים.
המשמעות המנהיגותית של דבריו, לא הייתה בשום אופן הסרת האחריות ממישהו מהדרגים הנמוכים יותר. נהפוך הוא, הייתה זו דוגמה אישית לכך שכל דרג נושא במלוא האחריות על חלקו במשימה, ועל כל הדרגים הכפופים לו.
האם כך היה נוהג רבין, אילו נדרש להופיע בפני ועדת חקירה משפטית בעקבות האירוע? אין לי ספק, שאילו היום היה קורה הדבר, מיד היה מופעל לחץ כבד מנשוא להקמת ועדת חקירה משפטית, רצוי – ממלכתית, וסביר להניח שבסופו של דבר היא הייתה קמה.
האם גם בוועדת החקירה היה ראש הממשלה ושר הביטחון אומר אותם דברים? אין זה מן הנמנע, שבוועדת חקירה כזאת הוא היה נוהג כבוועדת חקירה. ועדות החקירה המשפטיות, מנהלות הליך מעין שיפוטי. לכן, המעידים בפניהן מצטיידים בסוללות עורכי דין. תפקידו של סנגור הוא להוציא את מרשו זכאי. גם סנגוריהם של המופיעים בו' החקירה מקבלים שכר גבוה מאוד כדי להוציא את מרשיהם זכאים.
זה ההבדל בין תרבות התחקיר לבין תרבות ועדות החקירה המשפטיות. התחקיר נועד להפיק לקחים מטעויות כדי להשתפר. לכן, התרבות המקובלת בתחקירים, היא תרומה מקסימלית של כל משתתף, כולל הצגת טעויותיו, כדי להביא להצלחת התחקיר. לכאורה, זו גם מטרתה של חקירה משפטית, אולם בפועל זהו הליך של חיפוש אשמים. הליך כזה מעודד את תרבות הכסת"ח והראש הקטן, של ה"נאשמים" המנסים להוכיח את "חפותם". עדויותיהם של ראש הממשלה ושר הביטחון בפני ועדת טירקל, הן עדות לכך.
הקמתה של ו' טירקל הייתה שגויה מלכתחילה. החלטת הממשלה לעצור את המשט היא החלטה מדינית לגיטימית שבסמכותה של הממשלה הנבחרת. ככל החלטה כזו, היא עומדת למשפט הציבור; לביקורת פוליטית ותקשורתית. החלטות מדיניות אינן עניין משפטי, והעמדתן לחקירה משפטית פוגעת בדמוקרטיה.
משטר ועדות החקירה המשפטיות – החקירוקרטיה, הוא חלק מתרבות המשפטיזציה המסרסת את נורמות האחריות והמנהיגות. החקירוקרטיה הורסת את הדמוקרטיה.
* "ישראל היום", "חדשות בן עזר"