מי שכותב מאמר לעיתון, לוקח בחשבון שבין מקלדתו לעין הקורא עובר המאמר טיפול של עורך. כמי שערך עיתונים, איני רשאי להלין על כך. לעתים יש צורך בקיצורים, בעריכה לשונית, במילת הבהרה. לפעמים הקיצור נובע מהצורך להתאים את המאמר למקום שניתן לו בדף העיתון. לעתים המאמר קצר מידי ועל העורך למצוא דרך לרווח, להוסיף כוכביות הפרדה או כותרת משנה ארוכה יותר, כדי להתאימו.
בצניעות אופיינית אעיר שלעניות דעתי הקובעת (כפי שנוהג לומר אהוד יערי) אין כל צורך לערוך את מאמריי – כל שינוי של עורך גורע במקור. הבעיה היא שלא תמיד זו דעתם של העורכים.
מאמרי "חקירוקרטיה מסרסת" פורסם ב"ישראל היום" תחת הכותרת "על כל שאלה תשובה" (תודו שהכותרת המקורית הרבה יותר מוצלחת). מאחר והמאמר היה קצר יותר מהמקום שניתן לו בעימוד דף הדעות, השתמש העורך בכמה טריקים, ובין השאר שתל כמה מילים נוספות. הבעיה היא, שהשתל סירס את רוח המאמר.
את מאמרי פתחתי בסיפור מסיבת העיתונאים של רוה"מ ושר הביטחון יצחק רבין והרמטכ"ל אהוד ברק לאחר הכישלון הטראגי בחילוץ נחשון וקסמן. וכך כתבתי: "הוא לא אמר שהוא כדרג מדיני אחראי על המה, ואילו הרמטכ"ל הניצב לצדו אחראי על האיך. רבין פתח ונטל אחריות מלאה על ההחלטה ועל תוצאותיה. הוא שב וחזר על כך באופן שאינו משתמע לשני פנים".
כשקראתי את המאמר בעיתון, מצאתי את המשפט הבא: "הוא לא אמר שהוא כדרג מדיני אחראי על המה, ואילו הרמטכ"ל הניצב לצדו אחראי על האיך. הרי זה ברור".
שלוש המילים הנוספות הללו שינו את המסר שלי. מה שמשתמע מן המאמר כפי שפורסם, הוא שלדעתי צודק ברק בהבחנתו, אך מדובר במובן מאליו ואין כל צורך להכביר על כך מילים, ואני תוקף את משטר ועדות החקירה, הגורמות למנהיגים הנחקרים להדגיש את סוגיית האחריות, ולא את הפקת הלקחים, כיוון שהוועדות הן הליך כמו שיפוטי ולא תחקיר מבצעי. אכן, זו ביקורתי על משטר ועדות החקירה, אך בשום אופן איני מסכים עם המסר של ברק לפיו הממשלה אחראית על המה והצבא על האיך.
הממשלה הינה הרשות המבצעת. ככזאת, היא אחראית על הביצוע של מדיניותה. תפקיד הממשלה הוא לקבוע את ה"מה" ואת ה"איך", והיא נשפטת על מהות החלטותיה ועל איכות ביצוען. לא בכדי, נדרש הדרג המדיני לאשר את תכניות צה"ל. מרגע שאישר את התכנית, הוא אחראי לה לחלוטין. אין אחריות זו מורידה במאומה מאחריות הדרגים הביצועיים שמתחתיה על תחום אחריותם. אך הדרג המדיני נבחן על פי תוצאת הביצוע – לא רק בענייני ביטחון, אלא גם בסוגיות חברה וכלכלה, חינוך ובריאות, איכות הסביבה ותחבורה; בכל אותם הנושאים שבאחריות הממשלה.
הממשלה היא האחראית להצלחות ולכשלונות. קשה לי לראות את ברק בורח מאחריותו להצלחה, ומגלגל אותה כלפי מטה. על כל הצלחה הוא ידרוש, בצדק רב, קרדיט על אחריותו ל"מה" ול"איך". כך עליו לנהוג גם במקרים של כישלון. תיאוריית ה"מה" וה"איך" שהציג בוועדת טירקל היא תיאוריה של ראש קטן ושל כסת"ח. אני שב וחוזר על טענתי במאמר, שהחקירוקרטיה, שהינה חלק מן המשפטיזציה, מעודדת כסת"ח וראש קטן. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק, חלילה, את תרבות הכסת"ח שהפגינו רוה"מ ושר הביטחון. הרמטכ"ל הוכיח בהופעתו שאפשר גם אחרת. שגם בוועדת חקירה ניתן לנהוג כבתחקיר.
"הרי זה ברור", נכתב בשמי על תיאוריית ה"מה" וה"איך". לא, זה לגמרי לא ברור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
