הבלוג של אורי הייטנר

הפרשה העגומה של אי קבלתו לחברות בשדה נחמיה של בן הקיבוץ אייל שוהם, בשל היותו דתי, מחייבת אותנו – לא רק את שדה נחמיה, לחשבון נפש מהותי בנוגע ליחסנו למי ששונה מאיתנו (אנו אלופים בגימיקים מבית מדרשו של יואל מרש"ק, כמו הבלוף של הסתרת ילדי עובדים זרים מפני משטרת וולגריה המנסה לחטוף אותם, בנוסח הסרט "צ'יטי צ'יטי בנג בנג" – אבל לא ממש פתוחים כשמדובר בכך שיחיה בינינו חבר חובש כיפה, חס ושלום) וביחסנו לדת ולדתיים.

במאמר זה אני רוצה לנגוע בסוגיה מאספקט אחד – הרוב הדרוש כדי לקבל חברים חדשים לקיבוץ. בשתי ההצבעות בשדה נחמיה, רוב החברים – למעלה מ-60%, הצביעו בעד קבלתה של משפחת שוהם לחברות, אך מיעוט של טיפה יותר משליש מנע את רצון הרוב להתממש. בכל הקיבוצים, או לפחות ברובם המכריע, נדרש רוב כזה לצורך קבלה לחברות. מפעם לפעם אנו קוראים בעיתונות הקיבוצית על עיוותים בהצבעות על קבלה לחברות (ולבושתי, גם קיבוצי, אורטל, חווה חוויה קשה כזאת), והגיעה השעה לבחון את הפרה הקדושה הזאת.

בדמוקרטיה – גם רוב של קול אחד הוא רוב, כיוון שהאלטרנטיבה היא שמיעוט של קול אחד יכריע. מאחר ודמוקרטיה אינה רק הכרעת רוב, אלא גם מערך של זכויות, כולל זכויות המיעוט, ויש צורך ביציבות בחברה, מקובל שיש נושאים ששינוים דורש רוב מיוחד. למשל – שינוי חוקה של מדינה, דורש רוב מיוחד.

גם שינוי בתקנון הקיבוץ מחייב רוב מיוחד - בחלק מן הקיבוצים רוב של ¾ (מוגזם מאוד, לטעמי) ובאחרים – 2/3. הרעיון העומד מאחורי דרישה זו, הוא מניעת מצב שאורחות חיים שעוצבו בחכמה הקולקטיבית של הקהילה במשך עשרות שנים יבוטלו בהינף יד, ברוב מקרי בהצבעה מסוימת, וכן להגן על חברים שזכויותיהם עלולות להיפגע בשינויים נמהרים. מובן מאליו שהוצאת חבר מן הקיבוץ מחייבת רוב מיוחד – מדובר בפגיעה קשה מאוד בזכויות הפרט, ויש להקשות עליה באמצעות דרישה לרוב מיוחד.

האם מוצדק הרוב המיוחד הנדרש לקבלת חבר חדש לקיבוץ? ההיגיון העומד מאחורי הרוב הדרוש, הוא שבחברה קולקטיבית, שהכל בה משותף, שהערבות ההדדית בתוכה מוחלטת, שחיה כמשפחה מורחבת, אדם שלמעלה משליש מהחברים אינם רוצים בו כשותף – כנראה שאינו מתאים להיות שותף. היום, כאשר רוב הקיבוצים הופרטו, ההיגיון הזה כבר אינו תקף, ואין כל סיבה שתצדיק מתן זכות וטו לשליש מן החברים, למנוע מהרוב לקבל חבר חדש.

אולם גם בקיבוצים השיתופיים, אין עוד מקום לדרישה לרוב מיוחד. ההנחה העומדת מאחורי הדרישה הזאת, היא שכל החברים מבינים את חשיבות הצמיחה הדמוגרפית ונקודת המוצא שלהם היא לראות בחיוב קבלה לחברות של מי שהומלץ בידי ועדת קליטה. ההנחה היא שהצבעה על קבלה לחברות היא תמיד עניינית – שהעובדה שהמועמד אינו חבר שלי או שאיני מסמפט אותו, היא שיקול שולי ביותר והשאלה העיקרית היא האם טוב לקיבוץ שהוא יתקבל. בכל קיבוץ, כבכל חברה, יש קבוצות חברתיות. בקיבוצים רבים יש חמולות. בקבלה לחברות, ההנחה היא שאדם לא יצביע נגד קבלה לחברות של מועמד, רק כיוון שהוא משויך חברתית לקבוצה אחרת. ההיפך הוא הנכון – ההנחה היא שאדם יתמוך גם במי שבאופן אישי אינו חפץ בו במיוחד, כדי להיטיב עם חברי קיבוץ אחרים, המשתייכים לקבוצה חברתית אחרת, שקבלת המועמד לחברות יתרום להם. על בסיס כל ההנחות הללו, נקבע שבמצב שבו למרות הכל למעלה משליש מהחברים מתנגדים לקבלת מועמד לחברות, הוא לא יתקבל.

אולם בתוך עמנו אנו יושבים, ואנו יודעים שלא כך מתנהלים הדברים, ולא אחת חברים מצביעים נגד חבר חדש מסיבות בלתי ענייניות; לעתים כיוון שאותו מועמד אינו חבר שלי, או כיוון שאני רוצה לפגוע בקבוצה אליה הוא משתייך, או בגלל שלפני 30 שנה אבא שלו דפק את אבא שלי בסידור רכב, או כיוון שאולי בעוד עשר שנים יהיה שיוך נכסים ואיני רוצה להתחלק עם עוד שותפים, או ... כיוון שהמועמד חובש כיפה, חלילה. אני משער שברוב המקרים לא אלה השיקולים המנחים את רוב החברים, אבל דרישת רוב של 2/3 נותן בידי מיעוט מבין החברים, שזו צורת חשיבתם, כוח להשחית. 

בתוך כל השינויים הדרסטיים שעוברים על הקיבוצים, משום מה דווקא הרוב המיוחד בקבלה לחברות נשאר יציב, הן בקיבוצים השיתופיים והן בקיבוצים המעמדיים. הגיעה השעה לשנות זאת – לקבוע שדי ברוב רגיל בקלפי כדי לקבל מועמד לחברות בקיבוץ.

השינוי הזה דרוש לגבי קליטה של כל מועמד, לא כל שכן – בקליטה של בן הקיבוץ. כאשר מדובר בבן הקיבוץ, אי קבלה לחברות היא פגיעה איומה ונוראה במשפחה ותיקה, לעתים משפחה שנתנה כל חייה את הכל למען הקיבוץ. מתן כוח למיעוט לגרום עוול כזה, הוא מציאות בלתי נסבלת, בעיניי.

עוד יותר חמורה דרישת רוב של 2/3 כאשר מדובר בקבלת בן / בת זוג לחברות. אי קבלת בן זוג, כמוה כהוצאת מן הקיבוץ של החבר שבת/בן זוגו לא התקבל. כך נוצר מצב מעוות, שבו במקום שיידרשו 2/3 כדי להוציא חבר מהקיבוץ – ניתן להוציא אותו בהצבעת מיעוט של 1/3.

יש לחולל את השינוי הזה ולהסתפק ברוב רגיל לקבלת חברים חדשים לקיבוץ. 

                                                                                                                                                                                                     * "ידיעות הקיבוץ"