הבלוג של אורי הייטנר

בתחילת 1993, אחת מתקופות השיא של המאבק על הגולן, השתתפתי בפגישה של ועד יישובי הגולן במשרדי חברת פרסום בת"א. מארחינו הציגו לנו הצעת קמפיין. אז עוד טרם היו מצגות, והם הציגו את הצעתם על בריסטולים. הצעתם היצירתית הייתה לתלות על שלטי חוצות ענק את תמונתו של רבין לצד המשפט: "מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן יפקיר, יפקיר את ביטחון ישראל", יצחק רבין, 10.6.92. כעבור יומיים תוחלף התמונה בתמונה של רבין עם אף ארוך. כעבור יומיים – אף יותר ארוך. וכך יתארך אפו כאפו של פינוקיו, והמסר יהיה ברור – רבין שקרן.

באיזו הנאה הם הציגו את הרעיון הקריאטיבי שלהם, ממש מאוהבים בו. לתדהמתם, אנו דחינו על הסף את ההצעה. "זאת לא דרכנו", הסברנו. אנו מנהלים מערכה על נושא ולא נגד אדם. אנו מנהלים מערכה מכובדת והגונה ולא מסע השמצות מכוער. הם לא האמינו למשמע אוזניהם. הם לא נתקלו עוד בלקוח מוזר כל כך.

נזכרתי בכך, לנוכח הקמפיין של תנועת "אם תרצו" נגד הקרן החדשה לישראל, שבו הציגו על שלטי חוצות ענקיים את תמונתה של נשיאת הקרן נעמי חזן עם קרן על מצחה. לא יכולתי שלא לראות בעיני רוחי את הקריאטיביים והקופירייטרים והיועצים האסטרטגיים וה... יש לזה עוד כל מיני שמות פלצניים, של משרד הפרסום, מזילים ריר ומתמוגגים לנוכח ההברקה שלהם – קרן / קרן, חי חי חי. וכל כך הצטערתי שאנשי "אם תרצו" לא גייסו את האיפוק, התבונה והבגרות שאיפיינו אותנו לאורך כל שנות מאבקינו. לצערי, זאת לא הייתה הפעם האחרונה ששיטותיהם ואמצעיהם של אנשי "אם תרצו" גרמו לי לצער ואכזבה.

לא קל לי לכתוב את הדברים. תנועת "אם תרצו" נתונה היום למתקפת רצח אופי מקארתיסטית, מאחר והעזו לפתוח שיח ביקורתי על ההשתלטות העוינת של גורמים אנטי ציונים על חוגים מסוימים באקדמיה הישראלית. הם העזו לנגוע בפרה קדושה, ש"חופש הביטוי" אינו חל עליה. התלבטתי, האם נכון בשיאה של מתקפה כזו, לתת פומבי לביקורתי על התנועה, לצד הביקורת הלא פומבית שראשיה שמעו ממני ישירות. האם נכון, בעיצומו של מסע ציד המכשפות המתנהל נגדם, להוסיף עוד קיסם למדורה?

בכל זאת אני עושה זאת, דווקא מאחר ואני חושב שמטרותיהם צודקות ורצונותיהם רצויים, אך אמצעיהם הפסולים פוגעים ביכולת להשיג את המטרות ונותנים תחמושת ליריביהם, ומתוך רצוני להביא לתיקון דרכם.

תנועת "אם תרצו" קמה כדי להחזיר את הציונות לראש סדר היום הציבורי בישראל ולהיאבק במגמות הפוסט ציונות והאנטי ציונות. פעולתם לא הייתה ציונית-ימנית, אלא ציונית מרכזית המכילה את הזרמים הציוניים כולם – שמאל וימין כאחד. ראשי התנועה ביטאו בפעולותיהם, בכתיבתם, באתר שלהם, במגזין שלהם ובעיקר במניפסט הציוני שכתב יו"ר התנועה רונן שובל, עומק רעיוני ומחויבות אידיאולוגית. למען הגילוי הנאות, אספר שלבקשתם כתבתי מסות לכתב העת שלהם, ונתתי להם יד חופשית להוריד מהבלוג שלי כל מאמר שירצו ויפרסמו באתר שלהם, והם עושים זאת לרוב. הם הובילו מהלכים יפים וחשובים כמו מסעות הקניות בשדרות בתקופת הקסאמים (שמתנ"ס הגולן וועד יישובי הגולן נטלו בהם חלק), הפגנות תמיכה בחיילי צה"ל המותקפים מידי יום ו' בבילעין ועוד.

משהו השתבש לאחרונה בפעולתם והזיק לה מאוד. הם העלו על סדר היום הציבורי נושאים חשובים מאוד, אך הדרך בה העלו אותם, דרך של פרובוקציות וגימיקים, הועילה לטווח קצר בכך שהגיעה לכותרות הראשיות, אך חזרה אליהם כבומרנג. זה התחיל בקמפיין נגד הקרן החדשה. היה חשוב מאוד לחשוף את תמיכתה של הקרן בגורמים אנטי ישראליים, ובגורמים שסייעו לטריבונל גולדסטון האנטי ישראלי, שנועד לפגוע במדינה ולשלול ממנה את זכות ההגנה העצמית, כחלק ממסע הדה-לגיטימציה נגד המדינה. ראוי היה להתמקד בפעילותה זאת של הקרן, ולא לשלול באופן כללי את הקרן, שתורמת תרומה חשובה לחברה הישראלית בפעולותיה האחרות. בוודאי שלא היה מקום לפרסונליזציה ולמאבק אישי בנעמי חזן. ובוודאי לא במאבק בוטה כל כך, ובגימיקים מכוערים כמו התמונה עם הקרן על המצח, וכמו "הפגנת התמיכה" המבוימת בחזן, מחופשים ל"חמאסניקים" ועוד.

השיבוש נמשך בחלוקת תפילות "יזכור" בבתי הכנסת ביום הזיכרון בתוספת המשפט "יזכור עם ישראל את אלו מתוכו, בשר מבשרו, אשר השתתפו בתביעות נגד קציניו וחייליו. את אלו אשר בשעת הקרב להגנת עם ישראל עמדו בהפגנות וקראו לחייליו פושעי מלחמה. יזכור את אלה אשר במחשכים חברו לגרועים שבאויבי ישראל כדי לפגוע בקדושים אשר מסרו את נפשם למען העם". פטריוטיזם אמיתי ממצב את יום הזיכרון כיום של אחדות לאומית, ולבטח לא משתמש בו ובטח לא בתפילת "יזכור" לחשבונאות פוליטית. מי שקורא את מאמריי, לא יחשוד בי בהשתמטות מהמאבק נגד אותם גורמים, נגדם כתבו אנשי "אם תרצו" את הפסוק ב"יזכור". אבל הדרך הזאת פגעה ברגשות הציבור וחיללה את קדושת היום.

"אם תרצו" פרסמו דו"ח חשוב מאוד על ההגמוניה של קבוצת שמאל רדיקאלי אנטי ציוני על חוגים מסוימים באקדמיה הישראלית ועל תופעות של עריצות אקדמית מצד אותה קבוצה. מאבק זה חשוב מאוד - הוא מאבק על נפשה של האקדמיה, על החופש האקדמי האמיתי ועל דמותה של החברה הישראלית. וכמו פרה הממלאת דלי בחלב ולבסוף בועטת בו, הם עשו שגיאה נוראית, במכתב איום אולטימטיבי, כמעט בסגנון של מאפיה, ששלחו לנשיאת אוניברסיטת ב"ג, ובו איום שאם לא תעשה כך וכך עד מועד זה וזה יפעלו לחרם תרומות על האוניברסיטה – בשיאו של מאבק מוצדק נגד גורמי שמאל רדיקאליים השותפים למסע חרם נגד האקדמיה הישראלית כחלק ממסע הדה-לגיטימציה. לא הייתה פגיעה חמורה יותר למאבק נגד המגמות השליליות באקדמיה, מהמכתב הזה. מה הפלא, שהמכתב היה מיד לנשק של אותם גורמי שמאל רדיקאלי, שהשתמשו בו כהוכחה לכך שהם, דווקא הם, הקורבנות של מסע נגד החופש האקדמי, כביכול. הם לא יכלו להתפלל למתנה טובה יותר מהמכתב הזה.

דווקא כיוון שאני תומך במטרותיה של תנועת "אם תרצו", חורה לי כל כך שהם בוחרים בשיטות פסולות כאלו. וכמי שהיה שותף להובלת המאבק הציבורי המוצלח ביותר בתולדות המדינה, יש תוקף מיוחד לאמירתי, שאפשר גם אחרת, ודווקא בדרך אחרת ניתן להצליח.

המאבק על הגולן הצליח במידה רבה כי היה דמוקרטי, מכובד והגון, לאורך כל הדרך. אופיו ככזה נבע מסיבות טקטיות, אך לא פחות מכך - מסיבות מהותיות.

הסיבה הטקטית, הייתה אמונתנו שכדי לנצח במאבק עלינו לגייס את אהדת העם. אם נחסום כבישים, למשל, נשניא את עצמנו ואת מאבקנו על נהגים שיעמדו בפקקים. אופן המאבק שלנו דרש הרבה מאוד איפוק, לעתים איפוק כמעט בלתי אנושי, אך תמיד הזכרנו לעצמנו שהמטרה אינה לריב עם השומר, אלא לאכול את הענבים. ואכן, לא היו מתוקים מענבי הניצחון במאבק.

אך לא רק טקטיקת המאבק שימשה נר לרגלנו. פשוט, האמנו שכך ראוי לנהוג בחברה דמוקרטית. "צדק צדק תרדוף", נכתב בדברים ט"ז כ'. למה פעמיים צדק? הרי הסגנון המקראי חסכני מאוד במילים, ואין בתורה מילה מיותרת? אחד הפירושים לסוגיה, היא שהכפילות נועדה להבהיר שאין די בכך שהמטרה תהיה צודקת – גם האמצעים צריכים להיות כשרים, צודקים וטהורים. 

"ואני לא אובה בשורת גאולה, אם מפי מצורע היא תבוא", כתבה רחל המשוררת בשירה. מי שהופך את עצמו למצורע מבחינה ציבורית, יאבד את הציבור. אי אפשר לנצח במאבק ציבורי ללא הציבור. אין לי ספק שמטרות תנועת "אם תרצו" מבטאות את רצונו של רוב הציבור הישראלי. אבל בדרך הקיצונית, בדרך הגימיקים הפרובוקטיביים הללו, היא תאבד את הציבור ותפסיד במערכה.

למרות הנזק הרב שנגרם כתוצאה מהשגיאות הקריטיות של "אם תרצו", עדיין לא מאוחר לתקן ולחזור לדרך הישר.

                                                                                                                                                                                                          * "שישי בגולן"