הבלוג של אורי הייטנר

תש"ע הייתה שנה קשה, השנה הקשה בתולדות אורטל.

שנה, שבה ירינו בעצמנו – ופגענו.

שנה, שבה קלענו את עצמנו למשבר קשה.

אין קהילה חסינה מפני משברים. העובדה שהצלחנו לעבור את שלושים השנים הראשונות של אורטל ללא משבר חברתי או כלכלי היא הישג גדול. המבחן הוא איך מתמודדים עם המשבר, איך יוצאים ממנו ולא שוקעים בתוכו.

אנו מתמודדים – בתהליך הקהילתי שאנו בראשיתו. בתהליך ההסמכות - בניסיון לגבש הסכמה בנושא אורחות החיים חרף המחלוקות העמוקות ועוד. אחת מדרכי ההתמודדות החשובות ביותר היא הפעילות התרבותית.

לא אחת, משבר בקיבוץ הביא לדעיכה, אם לא הפסקה מלאה, של חיי התרבות. האנשים אינם רוצים לראות זה את זה, לדבר זה עם זה, אבד הכיף שביחד. כך נוצרת סירקולציה של נבואות המגשימות את עצמן ומדרדות את הקהילה אל עברי פי פחת. גם אנו יכולנו להתדרדר למצב כזה.

למרבה השמחה, לא זו בלבד שזה לא קרה – עשינו השנה מאמצים גדולים כדי שחיי התרבות לא יפגעו כהוא זה. חגגנו יחד את כל החגים – ובגדול, חגים מוצלחים מאוד, ובראשם יום העצמאות המוצלח והמשמעותי ביותר שחגגנו מזה שנים רבות. וכן, פעילות רבה בין החגים, כמו ערב חורף, הערב על הטיולים של משפחת מוסנזון, אירועי "חודש טוב", אירועי שנת הבר מצווה, הפסטיטל, הקייאקים בכפר בלום, הקונצרט של קבוצת הכנרים ממגדל, חגיגות הגיוס של גרעין "צבר" ושל בוגרי י"ב ועוד. ולפנינו עוד פעולות נוספות כמו חגי תשרי, יום האישה ויום הגבר ועוד. המשכנו לקיים את קבלות השבת מידי שבוע, גם בימים הקשים ביותר מבחינה חברתית.

כיוון שאת המשבר יצרנו בתוך מציאות של חיי תרבות מוצלחים, אל לנו להשלות את עצמנו שדי בחיי תרבות פעילים כדי לצאת מהמשבר. יש עוד הרבה דברים חשובים לעשות. אולם אלמלא אותה פעילות ענפה, לא היה ביכולתנו להתמודד, ועצם ההירתמות לפעילות זו, אינה רק תנאי הכרחי להיחלצות, אלא היא עדות לחוסן ולרצון להתגבר.

בתום תש"ע, כשאנו מברכים "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", אנו יכולים להביט לאחור ולראות את הדברים היפים שנעשו, בין ולצד קללות השנה היוצאת. אנשים רבים היו שותפים, ברמות השתתפות שונות, בפעילות הזו וכולם ראויים לתודה ולברכה. ומעל כולם – איילת ת', רכזת התרבות, שניצחה ביד רמה ובנחישות על הפעילות הזאת, והיא בעיניי הגיבורה של אורטל בשנת תש"ע.

****

בצנחנים, נהוג להעלות צנחן שנקלע לתאונת צניחה - מיד לצניחה חוזרת, כדי ליצור חוויה מתקנת, בטרם ישקע בטראומה וייכנע לה.

קבלתה לחברות של משפחת לוגאסי היא מעין חוויה מתקנת בעבורנו. זו בשורה גדולה למשפחה, אך לא פחות מכך, לאורטל. אני מקווה מאוד, שהחוויה המתקנת הזו תסמל את חזרתנו לעצמנו.

                                                                                                                                            * מידף - עלון קיבוץ אורטל