הבלוג של אורי הייטנר

אני דוגל, זה שנים רבות, ברעיון הפשרה הטריטוריאלית. רעיון זה שולל את ההתייחסות לשטחי יהודה ושומרון כאל מקשה אחת, ומבחין בין אזורים עתירי אוכלוסיה פלשתינאית מהם על ישראל לסגת, לאזורים שאינם כאלה ושעליהם על ישראל לממש את זכותה על הארץ ואת זכויותיה כמדינה שהותקפה, באמצעות ריבונות והתיישבות. גישה זו מנוגדת לשתי גישות אף שעל – זו השוללת נסיגה מאף שעל וזו השוללת השארת אף שעל בידי ישראל.

אבי רעיון הפשרה הטריטוריאלית היה יגאל אלון. זו הייתה גישתו של יצחק רבין עד יומו האחרון והוא ביטא אותה בנאומו הפרוגרמטי האחרון בכנסת, ערב הירצחו, בו הציג את מתווה הסדר הקבע אליו התכוון להוביל. את גישת ה"אף שעל" הובילו הליכוד והציונות הדתית, ששללו כל ויתור, מזה, והשמאל הקיצוני, שדרש נסיגה מלאה, מזה.

אחרי מלחמת ששת הימים, פרופ' ישעיהו לייבוביץ' ואורי אבנרי היו היחידים שדגלו ברעיון הנסיגה מכל שעל. מי שהכניס את הגישה הזאת ללב ההנהגה הישראלית היה יוסי ביילין בשנות ה-90. הוא התאים אותה למציאות שנוצרה בשל מפעל ההתנחלות, ברעיון "חילופי השטחים", המבוסס על הכרה בקווי ה-4.6 כגבול הראוי בין מדינת ישראל למדינה הפלשתינאית. שני ראשי ממשלה אימצו את הגישה הזאת – אהוד ברק ואהוד אולמרט, וניסו ליישם אותה.

הרעיון העומד מאחורי גישה זו, הוא שהמטרה העליונה של ישראל היא השלום, ומחיר השלום הוא נסיגה מכל השטחים. לכן, עם כל הבעייתיות שבנסיגה כזו וחרף הסכנות שהיא טומנת בחובה, אין לישראל ברירה, כי כל החלופות האחרות גרועות יותר. שני ראשי הממשלה שניסו ליישם את הדרך הזאת, נכשלו במאמציהם להשיג שלום, בשל התנגדות הפלשתינאים לוותר על תביעת "זכות" השיבה.

היכן עומד בנימין נתניהו? תמיכתו בהקמת מדינה פלשתינאית, עליה הצהיר בנאום בר-אילן, היא הבהרה חד משמעית שהוא נסוג מרעיון ארץ ישראל השלמה. האם הוא מצדד בפשרה טריטוריאלית או בנסיגה מלאה? נתניהו שומר את הקלפים צמוד לחזה ואיני יכול לאושש את הערכתי בעובדות, אך אין לי כמעט ספק שנתניהו החליט להמשיך את דרכם של ברק ואולמרט.

על אף שאני שולל את הדרך הזאת, אנסה להתוות בשורות הבאות את האופן המזיק פחות ליישם דרך זו. אם אכן נתניהו אימץ את השקפת "אף שעל לישראל", יש לקוות שינסה לממש אותה על פי מתווה זה.

מן הראוי שנתניהו יציג בחשאי לאובמה את נכונותו לנסיגה מלאה מכל השטחים תוך חילופי שטחים (רצוי על פי מתווה ליברמן – נסיגה מאזורים עתירי פלשתינאים כמו אזור ואדי ערה, כדי לחזק את צביונה היהודי של ישראל), תמורת הסכם שלום כולל, הסכם על סיומן המוחלט של התביעות ההדדיות, הכרה בפלשתין כמדינת הלאום של העם הפלשתינאי ובישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, וויתור מוחלט, ללא כל התחכמות, התמקחות והתחמקות, על טענת "זכות" השיבה.

על נתניהו להציע לאובמה להגיש תכנית כזו כתוכנית אובמה לשני הצדדים, תוך התחייבות שהוא יקבל אותה.

התנאי לכך, מצדו של נתניהו, הוא שיובהר באופן שאינו משתמע לשני פנים, שאין זו רק הצעה סופית, אלא גם בלתי חוזרת. שמקובל על האמריקאים, שאם הפלשתינאים ידחו אותה, ההצעה בטלה ומבוטלת, לא שרירה ולא קיימת, וכל מו"מ עתידי יפתח ללא תנאים מוקדמים מנקודת ההתחלה, שבה כל ממשלה ישראלית עתידית תוכל להציע כל הצעה הנראית לה.

נראה את אבו מאזן...

* "חדשות בן עזר"