הבלוג של אורי הייטנר

עופר גביש ואני עורכים, מטעם מרכז "יובלים" בפסטיבל "הקהל", שיתקיים בחוהמ"ס 26.9 במכללת ספיר בשדרות, ערב על המקורות היהודיים של שירת מאיר אריאל: "דרך הדמעה של הליצן המשתומם". אנו עדיין בשלבי ההכנה של הערב. להלן – הדלפה מסדנת היצירה (כמובן שרק חלק קטן מן האוצרות יוכל להכנס לערב, שאינו לימוד בית מדרשי, אלא בעיקר מופע).

אומרים שבלי חושך אין אור

רעיון יהודי מובהק. המהר"ל: "כי כל דבר מתברר בהפכו". מיכה: "ח אַל-תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי  כִּי-אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהוָה אוֹר לִי".  חז"ל דורשים: "אלמלא שנפלתי, לא קמתי. אלמלא ישבתי בחושך לא היה ה' אור לי. מתוך נפילה – קימה. מתוך חשיכה – אורה". קהלת – "כיתרון האור מן החושך". חז"ל: "מן החושך" – לא רק מ"ם היתרון, אלא האור נולד מן החושך.

בחורות בעיתון

בחורות בעיתון מחפשות אותי / להביא לי רפיון חת ושתיים / בחורות עם רצון לפנק אותי /
עם הרבה נסיון בידיים / שמחתי באומרים לי / שמחתי באומרים – תהילים קכב: "א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי   בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ. ב   עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ   בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם. ג   יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה   כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו. ד   שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי-יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל    לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה. ה   כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט    כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד. ו   שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם    יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. ז   יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ    שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. ח   לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי   אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. ט   לְמַעַן בֵּית-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ   אֲבַקְשָׁה טוֹב לך".

בס בבלון

השיר עוסק בביצה בגד"ש של משמרות. האסוציאציה של מאיר אריאל – ביצת בבל.

בס בבלון ביצת בבל זו אגדה נשכחת – בארמית: ביצת בבל. שיר שיוצאי בבל היו שרים בערגה על ימיה האדירים של מממלכת בבל, בעוד הם יושבים על ביצת בבל, מה שנשאר מהממלכה שנחרבה.

אומרים שכל הנחלים הולכים אל הים הפתוח – קהלת א': ז כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל-מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת. 

אולי יש לו גמ"ח לארבעה ימים לקנות זרעים – גמ"ח – גמילות חסדים. קופות גמ"ח – קופות צדקה בקהילה היהודית, לרוב ייעודיים למטרה מסוימת.

אולי אם תתפלל אם תצטרך מטפחת – תפילה לגשם.

דרך ארץ (גידי גוב)

דרך ארץ – ביטוי תלמודי לנימוסים והליכות, לאורח חיים נורמלי – עבודה וכו'. דרך ארץ קדמה לתורה – חז"ל. "רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן." (משנה אבות ב ב) תורה עם דרך ארץ – זרם אידיאולוגי, הרש"ר הירש. ניאו-אורתודוכסיה, גרמניה המאה ה-19. "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה." (משנה אבות ג יז)

דרך גבר בעלמה עלמתי – משלי ל': יח   שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי    וארבע (וְאַרְבָּעָה) לֹא יְדַעְתִּים. יט   דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם   דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי-צוּר דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם   וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה.

דרך ארץ אדמה אדמתי – "אדמה אדמתי" – אלכסנדר פן.

ארץ אשר אבניה ברזל – דברים ח': ט אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם לֹא-תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. 

 הבן אדם אינו אלא

מסר השיר – מבוסר על המסר היהודי המשווה את האדם לעפר. מעפר אתה ואל עפר תשוב.

"הבן אדם אינו אלא / חתיכת בוץ מתוחכם. / כיצד, מהו בוץ? / - עפר ספוג רטיבות. / כך גם הבן-אדם: / עפר הארץ, / שנאמר, כי עפר אתה ומעפר לוקחת - / ספוג כל מיני נוזלים למיניהם. / רק מה, מתוחכם..."

הבן אדם אינו אלא – טשרניחובסקי: "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו".

כי עפר אתה ומעפר לוקחת -  בראשית ג': וּלְאָדָם אָמַר כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.  יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.  יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ  כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב. 

הולך איתך הלילה (דיוויד ברוזה)

"הולך איתך הלילה / לדודך בין הגנים / שלמה תהיי לי / כעוטיה על העדרים // הולך איתך הלילה / לדודך הולך וטוב / רבים ראו עינייך / מצאוך השומרים ברחוב // ביער כתפוח / כן דודך בין הבנים / מעיין חתום / אחותי מעיין גנים" וכו' וכו' – הכל מבוסס על שיר השירים. בשירים רבים, המתארים אהבה ויופי, מתכתב מאיר אריאל עם שיר השירים. מציע להקדיש פרק מיוחד לשירים המתכתבים עם שה"ש.

החל רש (דיוויד ברוזה)

"ויאמר יי אלי ראה החלתי תת לפניך / את סיחן ואת ארצו החל רש לרשת / את ארצו" (ספר דברים פרק ב' פסוק ל"א)

משהו נגמר ילד / משהו מתחיל נער והכל נמשך / נסגרת דלת ילד / נפתח שער נער ואתה נמתח // מה בכלל רוצים ממך / שרק תשכיל / לרשת את שעל שמך / אתה בגיל / על שמך רשומה ירושה עתיקה / בבשרך חתומה עדות ותיקה // החל רש החל רש // וזאת הירושה שלך אלה אבותיך / ואלה אימהות שלך אלה תולדותיך / אתה ממשיך שרשרת מרובת שנים / כתובה לך ארץ נגד סימנים / זאת הנעימה שלך אלה התווים / זאת הפעימה שלך אלה הקצבים / החל רש החל רש // אלה הפסוקים אלה התיבות / אלה החוקים אלה המצוות / שלוש עשרה ושש מאות / שלושה עשר עיקריים / שלוש עשרה מידות / שלוש עשרה שנים / אלה התנועות שלך / אלה הטעמים / אלה הקבועות / אלה הפעמים / שרק תדע ללמוד / שרק תדע לדעת / שרק תדע ללמוד / שרק תדע לדעת // החל רש / איך שמחו שאמרת א / איך בכו כשאמרת ב / צהלו כשאמרת ר / נענעו כשאמרת בראשית // שמור על הילד נער / שלא יברח ויצרח / לאן שאתה הולך נער / קח קח אותו קח.

השיר הוא מדרש לפסוק מספר דברים, המצווה את בני ישראל לרשת את א"י. במדרש של מאיר אריאל, הציווי הוא לילד היהודי ההופך לנער (בר מצווה) לרשת את היהדות. היא חתומה בבשרו (ברית המילה) ועליו לרשת את מורשת האבות והאמהות, שרשרת הדורות, זה הטקסט של היהודי, זאת המוסיקה של היהודי, , זה הקצב של היהודי – החוקים והמצוות, תרי"ג מצוות, שלושה עשר עיקרי האמונה, שלוש עשרה מידות הקב"ה. הילד היהודי שדיבורו מתחיל בא...ב...ר... ממשיך ל"בראשית", לתורה. על הנער היהודי ללמוד את המורשת הזאת ואין הוא יכול לברוח מייעודו.

זרעי קיץ

דק מן הדק – בפיוטי הימים הנוראים. "דק עד דק עד אין מבדק" – עבודה כל כך דקה עד שעין אדם אינה יכולה להבחין. מבוסס על "דקה מן הדקה" – פיטום הקטורת ביום הכיפורים.

חיית הברזל

השיר הוא מדרש לפרק ז' בספר דניאל. הפרק הוא בארמית. תרגום לעברית: "בשנת אחת לבלשאצר מלך בבל, ראה דניאל חלום ומראות ראשו על משכבו, אז כתב את החלום. ראש דברים אמר: עונה דניאל ואומר: ראיתי בחזיוני עם לילה, והנה ארבע רוחות השמים מגיחות לים הגדול. וארבע חיות גדולות עולות מן הים, שונות זו מזו. הראשונה – כאריה וכנפי נשר לה. רואה הייתי עד אשר נמרטו כנפיה ונשאה מן הארץ, ועל רגלים הוקמה כאדם, ולב אדם ניתן לה. והנה חיה אחרת, שניה, דומה לדוב, ולצד אחד הוקמה ושלוש צלעות בפיה בין שיניה, וכן אמרו לה: קומי אכלי בשר הרבה. אחרי כן רואה הייתי, והנה אחרת – כנמר, ולה ארבע כנפיים של עוף על גבה, וארבעה ראשים לחיה, ושלטון ניתן לה. אחרי כן רואה הייתי במראות הלילה, והנה חיה רביעית, נוראה ואיומה וחזקה מאוד, ולה שיני ברזל גדולות. אוכלת ומדיקה, והשאר רומסת ברגליה, והיא משונה מכל החיות שלפניה, ועשר קרניים לה. מסתכל הייתי בקרנים, והנה קרן אחרת זעירה עלתה ביניהן, ושלוש מן הקרנים הקודמות נעקרו מלפניה, והנה עיניים כעיני אדם בקרן זו, ופה מדבר גדולות. רואה הייתי עד אשר הופלו כסאות, ועתיק ימים ישב. לבושו כשלג צח ושער ראשו כצמר נקי, כסאו – שביבי אש, גלגליו – אש בוערת. נהר אש מושך ויוצא מלפניו, אלף אלפים ישרתוהו, וריבוא רבבות יעמדו לפניו. המשפט ישב וספרים נפתחו. אז רואה הייתי, בגלל קול המילים הגדולות שהקרן דיברה, רואה הייתי – עד אשר הומתה החיה וגופה האבד, ונתנה למאכולת האש. ושאר החיות הוסר שלטונן, וארכה בחיים נתנה להן, עד מועד ועת. רואה הייתי במראות הלילה, והנה עם ענני השמים כבן אדם היה בא, ועם עתיק הימים הגיע ולפניו קרבוהו. ולו ניתן שלטון וכבוד ומלכות, וכל העמים, האומות והלשונות יעבדו אותו. שלטונו – שלטון עולם, אשר לא יעבור, ומלכותו – מלכות אשר לא תשחת".

ארבע החיות מסמלות ארבע מלכויות ששלטו בעולם ופגעו בעם ישראל – מצרים, אשור, בבל ורומי. רומי – חיית הברזל. מאיר הולך על הפשט – החיה של הברזל. נגד שלטון המחשב והאלקטרוניקה, הגלובליזציה, המרדף אחרי פטיש הכסף, השלטון המרכזי השולט בכל פרט, טירוף הצרכנות הרומס את האינדבדואל, התקשורת חסרת המוסר והאחריות. אבדן צלם האנוש של בני האדם הנרמסים בידי הגלובליזציה. האדם הוא שמן בגלגלי התהליך הזה ("לשמש ולשמן את חיית הברזל"). בסוף חוזר לארמית, קורא פסוקים מתוך החזון, ועוצר פסוק אחד לפני פסוקי הנחמה. הוא לא רוצה לנחם אלא להתריע ולעורר.

אני חושב שזה השיר היחיד במוסיקה העברית החדשה שיש בו בית שלם בארמית.

טרמינל לומינלט

אור שקיעה גדול בסנוורים אותי מכה – מלכים ב' פרק ו', המלחמה עם מלך ארם: יח וַיֵּרְדוּ אֵלָיו וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר הַךְ-נָא אֶת-הַגּוֹי-הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים, וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע.

כתונת פסים

לפני כמה וכמה שנות אלף / נפרדנו אני ואחי / הוא לכיוון של הקרירים האלה / אני לדרום מזרחי / יובלות על יובלות לא התראינו / ופתאום נפגשנו כאן / לא הכרנו כל כך השתנינו / טוב שהשארנו סימן // מה הם עשו לך אתה בכלל לא דומה לי / בבכי צחק לי אחי / אתה לא נראה כל כך ישראלי / בטח שלא תנכי // כן, כל הצבעים עוד יזהירו / לכל הצדדים בעולם / לראות כולם את כולם / וכל הצדדים עוד יכירו / בגוונים השונים את עצמם / ויותר הצבעים לא יסתירו / אדם מאדם דם מדם // מי שמדבר צחקתי בכיתי למראה החיוור של אחי / למבטא המוזר שלו ביטא ביטא זה יותר תנכי? / הו כתונת פסים שלי כל פס בי נוגע / כל פס רוצה לקלף לי את העור /
הו פסים פסים פסים שלי אני לא אשתגע  / רק אתן לגוונים מעט אור // פולנים התנפלו על מרוקו / רוסים נכנסו בתימן / מצרים חטפה מטורקיה / שבדרך תקעה את יוון / איך שביניהם הסתבכנו / כבר סופר אף כי לא יאומן / אבל למה את המלחמות הזרות שלהם משכנו / אחרי שהם שכחו אותנו מזמן מזמן / הו כתונת פסים שלי / כל פס בי נוגע / כל פס רוצה לקלף לי את העור / הו פסים פסים פסים שלי / אני לא אשתגע לא אשתגע / רק אתן לגוונים מעט אור.

כתונת הפסים – כתונת הפסים של יוסף. השיר עוסק ביהודים מכל העולם ששבו ונפגשו בא"י בעקבות המפעל הציוני. ריבוי סמלים ומשמעויות לשימוש בכתונת הפסים: א. השוואת קיבוץ הגלויות להתוודעות המרגשת של יוסף לאחיו. ב. הכותונת של יוסף כתג זיהוי – על פיו יעקב זיהה את יוסף. ג. הפסים – מגוון הצבעים של עם ישראל – העדות השונות.

"טוב שהשארנו סימן" – ברית המילה.

השיר קורא לאחדות לאומית – לא למשוך את המלחמות והאיבה בין העמים שבתוכם ישבנו.

תיאור היהודים בגלות – זרות. גם יוסף, עם כל הצלחתו, היה זר.

לא יכול להוריד ממך את העיניים

שאלי גנך הסודי אותי יוביל – שיר השירים.

מדרש יונתי

מאיר אריאל מרבה לשוחח בשיריו עם שיר השירים. שיר השירים הוא שיר אהבה בין גבר לאישה, ואלגוריה למערכת היחסים המורכבת בין אלוהים לכנסת ישראל. ברבים משיריו הוא משחק בזיקה בין אהבת הארץ לאהבת אישה. בשיר השירים נאמר: "יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה" (שה"ש ב', י"ד). מאיר דרש את הפסוק הזה ב"מדרש יונתי".

"יונתי שוב בחגווי הסלע" הוא כותב, כרומז לכך שאנחנו שוב באותו מצב היסטורי עליו מדבר המשל. הוא דורש תיקון לעם ישראל בזמן שהמציאות של רשע, שחיתות וריקבון עלולה להמיט עליו חורבן וגלות. במצב החברתי והמוסרי, לא יהיו לא ארץ ישראל ולא שלום. אהבת הארץ ואהבת השלום הן מילים ריקות במציאות הזאת. לא ארץ ישראל: "ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות / שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות? / בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה / בחסינות מושל? הזו גאולה? הזה כבודה? / כגנב במחתרת יהודה? / ולמי תמכור את 'שדך' בשנת שמיטה / או אולי תתאסלם או תתנצר לשנה? / ולפני מי תיתמם שביעית אחר שביעית / בעוד האדמה אשר תחתיך כשפחה נשבית? / בעיני מי זה מוצא חן? אדמה אתה לוקח - גאולה אתה לא נותן"?

לא שלום – [ירושלים] "... עירנו עירומה / שלא רודפת צדק צדק / לא רוצה שלום / כי אין שלום בלי צדק".

השיר מתכתב לכל אורכו עם "שיר השירים": "עוטה על עדרים", "אל תעוררו ואל תעירו שנאה שלא תחפץ" (במקור – "את האהבה עד שתחפץ"), "הראיני את מראיך", השמיעיני קולך", "ערב קולך", "דודך". אך גם עם "ירושלים של זהב" ("כיכר השוק הומה"), אלכסנדר פן ("מאמא מאמה אדמתי ... עד מותי"), עם ספר דברים ("צדק צדק תרדוף").

השיר חריג בבוטות שלו (במילים ובמנגינה) ובפנייתו בגוף שני (למי? למישהו מסויים? למאזין? או שמא ה"אתה" הוא בעצם "אנחנו")?

לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ

"אז עוד מעט הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו" – בראשית כ"א: ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק.  י וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת-בְּנָהּ  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. הפרשנות – מצחק – שלוש העבירות של יהרג ובל יעבור: עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.  על כל אחת מהעבירות – פסוק. לגילוי עריות – פסוק של יחסי מין תקניים בין בני זוג חוקיים, ומכאן ש"מצחק" הוא ביטוי לקיום יחסי מין.

ו וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר.  ז וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא  כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא.  ח וַיְהִי כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ.  י וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת-אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם.

מה חדש במדע

שיר אמוני. השיר מדבר על מוגבלות המדע לפרש את העולם, מה שמחייב את האדם לא להסתפק במדע, אלא להרחיב את הפרספקטיבה שלו גם אל האמונה הדתית. אמונה שהמדע יכול לתת מענה לשאלות על משמעות החיים, היא חוסר ענווה, היבריס אנושי.

השיר ארוך מאוד, אך להלן קטעים נבחרים מתוכו: על פי מדעי הטבע / האדם כלול בטבע / אם כלול האדם בטבע - / כלולים כל מעשיו. / יוצא שעל פי המדע / טבעי הוא מעשה האדם / אף פרי מעשה האדם / טבעי הוא לכל פרטיו. // שני התולעת, קור העכביש, / ליחת השבלול, יערת הדבש -  / כפרחים מפלסטיק, כדשא סינטטי / הנמשכים ברצף ממח ברנש - // הכל טבעי! הכל אותו דבר! / הכל חוקים וחומר, תהליך ומוצר / האדם זה רק חי שפולט קו ישר / קולט רעיון וכופל מספר. // אם כן מה הוא "מלאכותי"? "מלאכותי" להלכה / זה כל דבר שנעשתה בו מלאכה / אך אינו בניגוד ל"טבעי", כמקובל / במילון, בתשבץ, או בדרך כלל... // אמנם לפעמים שומעים דיבור / על חזרה אל הטבע ועל ניכור / אך הטבע זה אנחנו, זאת יש לזכור, / על פי המדע אין לאן לחזור... / אבל אם בכל זאת מרגישים הבדל / בין צחוק מעושה וצחוק מתגלגל / אז ברוך השם תודה לאל. /// ועוד על פי המדעים / נוצרו העולם והחיים / בשל נסיבות ותנאים / שנתהוו מן הסתם. / מן הסתם, מה זאת אומרת? / שהתרחשו בשרשרת / שלא מתחילה או נגמרת / אקראית, מאז ומעולם... // סתם שוטטו להם כמה חוקים, / כמה חוקי טבע חצי זרוקים, / - איך הם הגיעו לכאן בכלל? - / סתם שוטטו להם בחלל. // והנה עולה ממש לקראתם / עוד קבוצת חוקי טבע, גם כן סתם, / ואם כבר אז כבר התחברו הקבוצות / והיו פיצוצים ושלל ניצוצות. // ... כך סתם פגש חלבון את חלבון / בחום היפה, באור הנכון / ומהם יצא חלבון עם כשרון... / והתכשיט כבר יודע לעשות חשבון! / (סתם) // ואני מסתובב לי מלא תכניות, / מלא כוונות, עתיר תרבויות, / מלא חשיבות, שואף משמעות - / ואומרים לי שכל זה מן הסתמיות... //
קצת מעליב, מאוד מעציב, / על סתם אני לא הייתי שם כל כך הרבה תקציב! / ועוד עם סרח העודף, זוהמת השארית, / נידופת קרינה עם אימת האחרית... // כן יש בעולם הזה סתם וסתם / וסתם וסתם שהראש נסתם / ונתקע במרקע של איזה מדען, אפס, ממלמל / "אם ירצה השם" - ועוד סתם מתנצל... // אך כל עוד בעולם יש עיקר וטפל / ויש עוד כוח להבחין בהבדל - / אז ברוך השם תודה לאל. /// - אומרים גם שהמדעים / עוד מעט קט והם מגיעים / לפענוח סוד החיים / וכל סודות היקום. / אבל על קו האינסוף / הם יעמלו לקלוף ולקלוף, / בלי הרף לחצוב ולחשוף, / והנקודה, היכן היא תקום? // כמה ספרות אחרי הפסיק, / כמה שנות אור שופך עוד חלקיק, / קרן תשלח, תפתח עדשה, / ליד הניגלה - סתומה חדשה... // תאיץ במחשב, עודך מגשש / וכל דבר ביד ממשש. / אז עד איפה אתה יודע, עד היכן אתה מבין, / עד לאן אתה רואה - ומשם אתה מאמין... // גם אם לא תודה, חסר ענווה / תראה לאן תקעת את האהבה: / מצמיד אלקטרודות, אפילו מזמין / שתגלניות להרצות בוועידות למין! // האדם חץ שלוח אל לב החידה... // אשר משתוקקת להיוודע. / ריבואות נקבים מנסים, מנסים, / אבל רק דרך נקב אחד נכנסים... //
והמדע הוא רק נקב אחד מרבים / חותר וחופר ניצוצות ושבבים. / אך כשלהוכיח איננו יכול - / אז בכח הוא הולך את הרוח לכבול... // האמנם יצא האדם מן הקוף? / מתי כבר ואיזה יצור הוא מעצמו ישלוף? / דרך אגב, לא רואים כאן אדם שיתן / כבוד כלשהו לאיזה קוף מזדקן... / אבל אם אתה עדיין מתפעל / איך הולך על חבל איננו נופל - / אז ברוך השם, תודה לאל, / ברוך השם, תודה לאל.  

מודה אני

מדרש אישי של מאיר אריאל לתפילת "מודה אני" - תפילת הודיה קצרה הנאמרת מיד עם השכמת הבוקר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". על פי המסורת, כשאנו ישנים אנו מפקידים בידי אלוהים את הנשמה, ובבוקר, כשאנו מתעוררים, היא חוזרת אלינו, ועל כך אנו מודים בתפילה. מאיר אריאל קם בבוקר בבוקר, מביט בפניה של אשתו המחייכת אליו מתוך השינה, ומודה לאלוהים על החסד והאמת והטובה והרעה והטובה וגו'.

"בבוקר בבוקר" – ביטוי מקראי. עם עלות השחר. זו השעה של תפילת "מודה אני". ה יְהוָה צַדִּיק בְּקִרְבָּהּ לֹא יַעֲשֶׂה עַוְלָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מִשְׁפָּטוֹ יִתֵּן לָאוֹר לֹא נֶעְדָּר וְלֹא-יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת. 

שיר אמוני, המתכתב עם אחד משיריו הראשונים – נוגה. גם שאם הוא מביט בפניה של נוגה הצוחקת אליו מתוך השנה. שם הוא רוצה "לראות לך את החלום / לראות את זה אשר משכין בך שלום / לומר לו תודה". מי זה? התשובה – בשיר המאוחר הזה "מודה אני לפניך ולך" וגו'.

נשל הנחש

תעזבנו יום יעזבך יומיים – תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות דף ס"ח ע"א: "יום תעזבני, יומיים אעזבך". כאשר אנו הולכים בדרכים מנוגדות, כאשר אתה מתרחק ממני מרחק יום אחד, המרחק שנפער הוא למעשה יומיים, כי גם אני הולך בדרך ההפוכה.

סוף שבוע בכפר (דורי בן זאב)

ומעייך המו – ירמיהו לא: יט הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל-כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם-יְהוָה. 

עברנו את פרעה

האסוציאציה ליכולת להתגבר על בעיות, קשיים משברים – "עברנו את פרעה".

 על ארץ מוותרים רק בלב

יש אולי מצב פוליטי שבו קיים הכרח לוותר על חלקים מא"י, אבל אסור לוותר על הזיקה לארץ, על החלום ועל הערגה. כי אם נוותר על הזיקה אליה, לא ישאר מאיתנו כלום. יש כאן ביקורת הן לימין והן לשמאל. לשמאל – על מי שמתנערים מארץ ישראל ומהקשר אליה, הזיקה אליה. לימין – אלה הטוענים שוויתור פוליטי על שטח הוא ויתור על הארץ. על ארץ מוותרים רק בלב.

מסר נוסף – בדומה למסר של הנביאים: מוותר על הארץ בפועל, מי שלא נוהג בצדק וביושר. היא נשמטת מידיו.

"בליבי אחזתיה, שלא תשכח ימיני" – תהילים קלז: ה   אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם   תִּשְׁכַּח יְמִינִי. ו   תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי   אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם   עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.

בספר "עצמאי בשטח" – מופיע כתב יד של מאיר אריאל של השיר הזה, ובשני צדדיו פירוש שכתב לו, כמו דף גמרא. בכל צד רמה אחרת של פירוש: בצד שמאל – פירוש. בצד ימין – פירוש הפירוש. ציטוט מתוך "פירוש הפירוש": "אין דור בישראל שיכול לוותר על א"י. מי שקורא למסירת חלקי ארץ לריבונות פלשתינאית או סורית ויתור על הארץ ... [מילה שלא פיענחתי א.ה.] כל מה שבריבונות ישראל וגם מצחיק אלפיים שנות ביהירותו וגם מעליב את כלל היחסים של העם והארץ, ובעצם זה הוא המוותר הגדול על ארץ ישראל. הוא עובד 'ריבונות' לשמה. הוא עובד 'שלטון' לשמו. ואין לארץ שום טובה ממנו". ("דף הגמרא" הזה יוקרן בערב).

 עלית לי בזיכרון (ריטה)

אשריך אביאך אל גני – מתכתב עם שיר השירים.

ערב כחול עמוק (ריטה)

ליפול על חרב – כביטוי להתאבדות. מות שאול, שמואל א' לא: ד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן-יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ-בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת-הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ.  ה וַיַּרְא נֹשֵׂא-כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל וַיִּפֹּל גַּם-הוּא עַל-חַרְבּוֹ וַיָּמָת עִמּוֹ. 

פלוגה בקו

לא משנה מקום, גם זמן לא משנה – "משנה מקום משנה מזל" בבלי, מסכת ראש השנה.

פרקים מיומנו של חוזר בתשובה

עד שהאחות התורנית באשמורת הבוקר ריחמה עלי / ונרגעתי / הכניסיני אחותי כלה. / שעשועים - אני לפנייך / געגועים - אני אלייך / תעתועים - אני עדייך – בהשראת שיר השירים.

צדק צדק תרדוף

"צדק צדק תרדוף בקש שלום ורודפהו" - דברים טז, כ'. פסוק חביב על מאיר אריאל – התכתב עמו גם ב"מדרש יונתי" וגם ב"צועק את שחסר לו".

מדרש של מאיר אריאל על הפסוק: הוא מספר על רודף צדק ג'ימי ודין רודף שלום שנפגשים בבאר, ומרוב קנאות אלימה לצדק ולשלום שלהם: "זורק דין שלום לג'ימי צדק / 'אתה מודע לזה שצדק זה חרוז להדק?' / יורק ג'ימי צדק לדין שלום / 'ממש כמו ששלום זה חרוז לחלום' / שורק דין לג'ימי 'בשבילך צדק זה חדק / שיש לו רישיון לחטט לי בארון' / חורק ג'ימי לדין 'בשבילך שלום זה שלוש / עיוור, חירש, אילם וששולמן ישלם' / ושוב שרים איש את שלו // צדק צדק תרדוף בקש שלום ורודפהו... // והנה הם קמים רודף מול רודף / לגחך קלות ולהתנדף / בשלולית אפלולית בבאר האדום / לא פלא שצדק בורח לא פלא שבורח שלום".

השם "דין" ל"רודף שלום" – רמז ל"דין רודף". רמז לרצח רבין.

בשיר, כמו בשירים אחרים, יש כמיהה להפסקת הפלגנות והריב הפנימי, ולאחדות לאומית. מאיר אריאל טוען שהפלגנות מלווה אותנו לאורך כל השנים, והגיע הזמן לשלום בין הפלגים: "זה מגדל שלום על צומת הרצל אחד העם / (שאגב היו מתנגדים מאוד גדולים בשעתם)".

צועק את שחסר לו

אדם רודף את שחסר לו / חסר לו צדק רודף צדק / חסר לו שלום רודף שלום – "צדק צדק תרדוף, בקש שלום ורודפהו".

שדות גולדברג

לבו אוון – אוון = ההיפך מצדק ומשפט. רשע. משלי כא טו: "שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן".

אל שלחייך פרדס רימונים / כפרים עם נרדים – מתכתב עם שיר השירים.

שואף לאפס

בחיי תולעת יעקב – ישעיהו מא: יד אַל-תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם-יְהוָה וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. ביטוי המתאר את היכולת של עם ישראל להגיע לשיאים גם מתוך המצבים העלובים והשפלים ביותר, שבהם הוא כתולעת. מתאים לתיאור ב"שואף לאפס" – גם כאשר הוא נשבע, הוא נשבע בחיי תולעת יעקב, אך השאיפה לאפס היא ירידה לצורך עליה.

שחר עולה

עורי צפון ובואי תימן / הפיחי גני יזלו בשמיו / יבוא דודי לגנו / ויאכל פרי מגדיו – מתכתב עם שיר השירים.

שיר גנוב

א שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ מַה-תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם.  ב מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת-נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן.  ג שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  ד שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה.  ה צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל-שַׁעַר בַּת-רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק.  ו רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן  מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים.  ז מַה-יָּפִית וּמַה-נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים.  ח זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת.  ט אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ-נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים.  י וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.  יא אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ.  {ס} יב לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים.  יג נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת-דֹּדַי לָךְ.  יד הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ וְעַל-פְּתָחֵינוּ כָּל-מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם-יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ.

מאיר אריאל הלחין את פרק ז' (כמעט עד סופו) בשיר השירים, ונתן לו את הכותרת "שיר גנוב". האם הכוונה שהשיר גנוב משיר השירים. אולי רמז למשלי: "מים גנובים ימתקו". ואולי משחק עם ביטוי הסלנג "גנוב" ("מגניב").

שיר התעסוקה

קחני אל מחנה בני ישראל, אצל ההר / לראות את התעסוקה הזו, שבמדבר - / במעברת העולים, שוכני האוהלים / קצת אשוטט, אשאף, אנשום לי ריח פועלים / במעברת העולים - ריח פועלים. // רוצה להיות בלב הנדבה של בני עמי / לראות וגם לשמוע, כי מרבים הם להביא / בבוקר בבוקר, ברצון הכי חפשי - / איש, אישה, נדבת לבם בפרץ הנפשי, / בבוקר בבוקר - החפץ הרגשי. // אבוא לנפחים, המתיכים את ערמות / התכשיטים וכלי הבית המהבהבות / ואחר כך יוצקים את הנוזל המשולהב / לבלוקים של נחושת וכסף וזהב. / אבוא לנפחים, היוצקים את המשולהב. // אבוא לנגרים, המקלפים עצי שיטים / קירות-משכן, לוחות-מזבח והרהיטים / מריח-דבק ונסורת, ספירט וטרפנטין / חולמים לתפוס מקום טוב באמצע פלורנטין. / הראני את הנגרים, המקלפים עצי שיטים. // אקרב לאצבעות של הטוות והשוזרות / אורגות ומרקמות מעשה-חושב את היריעות / בארגמן ותכלת ושני ושש-מושזר / עם כל מני צורות שלא מהעולם הזה כן, מעשה-חושב - בעולם הזה // וכאן תוקף אותי ספק משטח-הבידור: / האם לכל המקצועות יקציאו זמן-שידור? / אז רק עוד את האמנים, חושבי המחשבות / המציירים צורות הנרקמות, הנגלפות. / הראני את האמנים, המציירים את המחשבות. // לראות את בצלאל ואת אהליאב שוקלים / איך להוציא את המנורה - מקשה, והכלים / מבלוק זהב התכשיטים... שוקלים כל אונקיה / ואחר כך עושים מלאכה שלימה ונקיה / מבלוק זהב התכשיטים - שלימה ונקיה. // אשהה עוד רגע ואחוש זרימות, בהתנקז / מכל המלאכות - האהבה, בהתרכז / מכל העברים כל הדברים, בהתחבר - / אני גואה, דואה, רואה לי מחנה זוהר. / כל מרכז המעברה - מחנה זוהר. // ושוב אני בתור לקבלת דמי אבטלה. / אולי אמכור גם את כיס המרה להשתלה? / אולי לא אשלם קנסות, אשב במאסר? / קחני אל מחנה בני ישראל, אצל ההר / לראות את התעסוקה הזו שבמדבר... // הרפתנים, הדירניקים והשוחטים / הברסקאים, הרצענים והחייטים / היינאים והרוקחים, הטוחנים והאופים / והתכשיטנים המצטרפים אל הצורפים / המשוררים, הזמרים, הפורטים והנושפים...

מאיר אריאל מתכתב עם הפרקים בספר שמות המתארים את בניית המשכן. בניית המשכן היא האמנות הטהורה והאומנות הטהורה. הוא מבקש להגיע במעין מנהרת זמן אל אותם אנשים "אצל ההר", לקבל מהם השראה. אבל הוא מבין שאין הוא חייב להגיע לשם, הוא יכול לפגוש את המסירות הזאת אצל אנשי העמל בני ימינו, העובדים והיוצרים בצניעות ובאמת – במעברת העולים, בשכונת פלורנטין. הוא משווה אותם אל בוני המשכן (מזכיר לי את הגות החלוצים, שראו את מלאכתם כמלאכת הקודש).

שיר מים רבים

השיר עוסק בכמיהה של המים למצבם הבראשיתי, טרם בריאת העולם, שההגמוניה הייתה שלהם. השיר מסתיים: "זהו עצב של מים רבים, / שרוצים להציף לי את העולם / כמו בימים הטובים שלהם, / כשהכל פשוט הכל היה מים".

מים רבים – שיר השירים ח': ז מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.