הבלוג של אורי הייטנר

דברים במסיבת פרידה מרינה חבלין, המנהלת היוצאת של מרכז "יובלים", 19.9.10

לא אחת אני שומע את השאלה (המעצבנת, יש לציין) – מה לקיבוצניק כמוך וליהדות? אני מניח שכמוני, כל קיבוצניק העוסק ביהדות נתקל בשאלה זו לא פעם.

ולמרות שהשאלה הזאת באמת מעצבנת, ולמרות שברור שמבחינה מהותית – לא זו בלבד שאין כל סתירה בין יהדות וחיים בקיבוץ אלא ההיפך הוא הנכון, יש לומר את האמת שבפועל, זאת לא סתם סטיגמה. במשך שנים רבות, אכן חלה התרחקות של הקיבוץ מהמורשת היהודית – תחילה מתוך מרד, של אנשים שהיו נטועים ביהדות והיהדות הייתה נטועה בהם, אך ברצותם לחולל שינוי בחייהם ולהפנות עורף לחייהם בגולה, שפכו את התינוק עם המים והתרחקו מהמורשת. בדורות הבאים, ההתרחקות נבעה בעיקר מבורות וחוסר ידיעה. לא בכדי התייסר יעקב חזן: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי ארצות".

לאורך כל השנים, היו מי שסירבו להיסחף בזרם הזה, מי שלא הלכו בתלם, ששמרו על מחשבה עצמית והציבו אלטרנטיבה של חיבור בין יהדות וקיבוץ.

את, רינה, לאורך שנים, היית בין נושאי הלפיד הזה. כאן, בגליל המזרחי, פעלת ללא לאות ליצירת החיבור הזה, שאינו רק חיבור בין יהודים חילונים ליהדותם, אלא גם דיאלוג ושיח בין יהודים מזרמים שונים, בין חילונים ודתיים, על בסיס המכנה המשותף – התרבות היהודית ומורשת ישראל, השייכת לכולנו, ולכולנו הרשות נתונה לפרש אותה, לדרוש אותה ולקדם אותה, על פי ערכינו והבנתנו.

במשך שנים רבות יצרת מפעלי למידה ותרבות באצבע הגליל, בתי מדרש, תכניות למורים ומחנכים, עמותת "שיח באצבע הגליל" וגולת הכותרת – מרכז "יובלים", שאת האם המייסדת שלו.

במשך שנים שילבת לימוד וארגון – הרבצת תורה בתלמידיך, נערים ומבוגרים, וארגנת פעולות ומסגרות להרחבת המעגלים האלה. שילבת אקדמיה וקהילה – ככל שהתקדמת בחייך האקדמיים, כך העמקת את העשיה הקהילתית שלך. ובעשיה הקהילתית – השכלת לשלב את רוח האקדמיה, את העומק והיסודיות. במרכז "יובלים" שבמכללת תל-חי הגיע השילוב הזה לשיאו – מרכז לתרבות וזהות יהודית הפועל בעיקרו בתוך הקהילה, מתוך האקדמיה, כזרוע קהילתית של המכללה.

רינה, אני מודה לך בשם כולנו על שנים רבות של עשיה, יצירה, פעילות וארגון, במרץ בלתי נדלה, בכישרון, במסירות ובאהבה אין קץ.

אנו ממשיכים ונמשיך לגדל את הבייבי שילדת. ככל שנתפתח, נתקדם ונצליח, נקצור ברינה את מה שרינה זרעה ב... רינה.