הבלוג של אורי הייטנר

כל המדינה דרוכה – האם בית המשפט "יטיל קלון" על צחי הנגבי? אם לא יטיל, הרי ברור שלמחרת הנגבי יהיה כשיר מבחינה ציבורית לכל תפקיד, כולל התפקיד אליו נשואות עיניו, ראשות הממשלה.

כל נושא "הטלת הקלון" בידי בית המשפט בעייתי מאוד, בעיניי. בית המשפט קובע את אשמתו של נאשם וגוזר את עונשו. מה לקלון ולבית המשפט? הקלון הוא החרפה, הביזיון, הגנאי שדבק באדם בגין מעשה שעשה. הקלון הוא עניין נורמטיבי, חברתי. הקלון נובע מעצם העבירה, בוודאי של איש ציבור האמור להוות מופת לציבור, ואין הוא אמור להיות תלוי בפסק דין זה או אחר.

בחברה מתוקנת, בית המשפט כלל אינו משמש פרמטר בקלונו של אדם. בחברה מתוקנת, קלון הוא דבר שאין להכריז עליו – הוא קיים מאליו. בחברה מתוקנת, ראש ממשלה לשעבר העומד לדין על עבירות חמורות ויתכן שיעמוד אפילו על שוחד, לא היה מראה את פניו ברבים, ואילו אצלנו הוא אורח הכבוד המרכזי בכנס של יוזמת ז'נבה, מופיע בה כגיבור לאומי ומרשה לעצמו להטיל רפש בכל מי שזז לידו בעשור האחרון.

בחברה מתוקנת – קלונו של צחי הנגבי בגין המינויים המושחתים היה פוסל אותו לשנים רבות מכל תפקיד ציבורי, ללא כל קשר לבית המשפט. בית המשפט פסק אמנם שאין עבירה פלילית במינויים אלה, אך הסיבה לכך היא שהם נעשו בטרם חוקק חוק שהפך אותם לפליליים. אולם המינויים הללו, שלא היו מינויים מקצועיים של אנשים ראויים שהם גם חברי מפלגה – בעיניי אין כל פסול במינויים פוליטיים מן הסוג הזה - אלא מינויים של אנשים לא מקצועיים ולא ראויים; של קבלני קולות ומקורביהם, כשוחד פוליטי בפריימריס של הליכוד, הם התגלמות השחיתות גם אם החוק טרם אסר אותם. לא לכל דבר נדרש חוק. אין צורך בחוק נגד שקר, למשל. החברה יכולה לקבוע נורמות של טוב ורע ללא חקיקה בנדון. המינויים של צחי הנגבי היו מושחתים לחלוטין ולכן ראויים לכל גנאי, אף שלא היה אז חוק בנדון. הנגבי יצא זכאי, כיוון שהעבירה טרם נקבעה בחוק. אבל מעשהו המיט עליו קלון.

די היה בדו"ח מבקר המדינה בנושא המינויים כדי לשחרר את הציבוריות הישראלית מנוכחותו של הנגבי. אולם במשפטיזציה של החברה הישראלית, איש אינו מתעניין בדו"ח המבקר, והשיניים היחידות של הדו"ח הוא היותו תשתית לחקירת משטרה. לכן, אחרי כל דו"ח חריף נגד איש ציבור, העיניים נשואות ליועץ המשפטי לממשלה ולהחלטתו האם לפתוח בחקירה נגד איש הציבור.

וכך, במקום לדרוש רף מוסרי גבוה מאנשי הציבור, אנו מסתפקים ברף פלילי. אם הוא לא עבר עבירה פלילית, כאחרון העבריינים, יכירנו מקומו כאיש ציבור. ומכאן צמח האבסורד – במקום שהרף המוסרי יהיה גם מסננת הקלון, שמי שפועל בניגוד לקוד המוסרי לא יעבור בה ללא כל קשר לפלילים, היום גם אשמה פלילית אינה מטילה קלון על העבריין, אלא אם כן בית המשפט פסק זאת במפורש.

צחי הנגבי זוכה מהאישום בנוגע למינויים, אך הורשע בעבירה חמורה של עדות שקר. האם יש כלל ספק בקלון שבעדות שקר? מסתבר, שבעיני המערכת הפוליטית בישראל, אין כל קלון בעבירה. לכן, המערכת התגייסה לשכנע את בית המשפט לא להטיל על השקרן קלון.

בטיעונים לעונש יש מקום לעדות אופי ויש יופי בהתגייסות של חברים להציג את הצד החיובי בדמותו של העבריין, בתקווה שבית המשפט יתחשב בכך. לא בכך מדובר במקרה הנגבי – אין המדובר בעדות אופי כדי להקל על עונשו, אלא בניסיון למנוע הטלת הקלון במעשה שעשה.

זאת התארגנות של פוליטיקאים בגילדה מקצועית שנועדה לאפשר גם לעבריינים מורשעים להמשיך בתפקידם ואף להתקדם. חיים רמון הורשע במעשה מגונה, אך משלא הוטל בו קלון קודם לתפקיד מס' 2 בממשלת השחיתות של אולמרט – המשנה לראש הממשלה. גילדת הפוליטיקאים מתגייסת בניסיון לחלץ גם את העבריין המורשע הנגבי מהקלון. לא למען הנגבי הם פועלים... לכל אחד מהם חשבון משל עצמו. מי אמר שהפוליטיקאים הישראלים אינם צופים קדימה?

* BSH