הבלוג של אורי הייטנר

מרכז "יובלים" – קורס מובילי קבלות שבת

מפגש ראשון – 6.10.10, כח בתשרי תשעא

השמעה: אריק איינשטיין "שבת המלכה".

סבב: שם יישוב. האם יש ביישוב קבלת שבת? האם היה בעבר? באיזו מתכונת? חוויה אישית של מעבר לשבת.

מטרת הקורס. רנסנס של קבלות שבת. תכנית הקורס. חשיבות המחוייבות האישית של המשתתפים. פורום מובלי קבלות שבת.

שמור וזכור

דיון - מהי השבת בעבורנו? למה צריך לקבל את השבת?

חלוקת הטקטסים

א. אין צורך להיות מדקדק מצוות... בשביל להכיר ערך השבת – מי שמרגיש בלבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, לא יוכל בשום אופן לצייר לו מציאות עם ישראל בלי "שבת מלכתא". אפשר לומר בלי שום הפרזה, כי יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם. ולולא היא שהחזירה להם את "נשמתם" וחידשה את חיי רוחם בכל שבוע, היו התלאות של "ימי המעשה" מושכות אותם יותר ויותר כלפי מטה, עד שהיו יורדים לבסוף לדיוטא התחתונה של חומריות ושפלות מוסרית ושכלית.

אחד העם, "על פרשת דרכים", חלק ג' פרק ל'.

דיון - מה המשמעות של השבת על פי דברי אחד העם? מה הם החיים ללא השבת? מה השבת לעומת ימי המעשה? איך השבת משליכה על חיי המעשה? האם יש משמעות לשבת בחיי מעשה טובים, נעימים, מספקים? פירוש המושג "קדושה".

ב. א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם.  ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.  ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.  {פ}

בראשית ב, א-ג.

ג. ז זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.  ח שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  ט וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ  לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.  י כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. 

שמות כ, ז-י.

ד. יא שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  יג וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ  לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ.  יד וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת. 

דברים ה, יא-יד.

ה. יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ וְהַגֵּר.

שמות כג, יב.

ו. יד וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.  טו שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָה כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת.  טז וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם.  יז בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם  כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. 

שמות לא, יד-יז.

דיון – לעבור על כל טקסט (ב-ו). מה הטעם של השבת בכל טקסט. מה ההבדל המהותי בין שני הטקסטים של עשרת הדברות. 1. הזיכרון של מעשה בראשית. 2. זכר לעבדות. 3. כדי לאפשר מנוחה לעבד, לבהמה וכו'.

מה המשמעות של הגרסאות הללו? קוסמית (מנוחת האל) וחברתית. אחדות בין השנים – השבת היא יומו של האל ויומה של החברה האנושית כאחד. "וינפש" – הן אלוהים (טקסט ו) והן העבד והגר (טקסט ה).

מסר של אנטי עבדות, מסר סוציאלי של זכויות העובד. כל המסר של יציאת מצרים. היסטוריה הנפתחת בעבדות, שתוכננה מראש (בין הבתרים). המשמעות החינוכית – שנאת העבדות. הבסיס לחקיקה הסוציאלית בתנ"ך ובאנושות כולה.

החיבור בין שבת האל ושבת החברה, היא מסר אודות החשיבות העליונה של השבת, מן הבחינה החברתית.

ז. המחוקק הקדום מכריז על עמידתו לצדם של המשועבדים והמקופחים: שלטון אלוהים בעולם ומשטר של צדק בקרב חברת בני אדם – אחד הם בעיניו.

מרטין בובר.

הקשר בין תביעת הצדק לשמירת השבת:

ח. א כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה  כִּי-קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת.  ב אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה-זֹּאת וּבֶן-אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל-רָע.

ישעיהו נו א-ב.

ט. יש לי שתי משאיות יפות / אחת כתומה והשניה ורודה / בלילה מובילים בהן פרות / בבוקר פועלים לעבודה // פעם הנהג עשה טעות / הטעין פועל פשוט במקום פרה / לקחו אותו לבית המטבחיים / שם שחטו אותו שחיטה כשרה // השופט פסק לי פיצויים / משפחתו של הפועל שילמה / את ההפרש אשר הפסדתי / בין הפועל לבין הבהמה.

חנוך לוין.

העבדות – דה הומניזציה של האדם. השבת – הומניזציה. העבד הוא אדם, זכאי לחרות, לצדק, למנוחה. חוקי העבדות – בהינתן מצב שיש בו עבדות. משמעות לימינו – מאבק למען צדק חברתי. האדם נברא בצלם – גם העבד. לכן, השבת של האל היא השבת שלו.

י. יג אִם-תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. 

ישעיהו נח, יג.

"תאום כוונות" (חיים סבתו) – על מלחמת יום הכיפורים. תיאור של חגורת שבת מיוחדת, אותה לבש בשבת כדי לחוש את ייחודו של היום.

השבת נועדה גם לענג את האדם. מהו העונג?

יא. "במה מענגו? אמר רב: בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין. רב חיא אמר: אפילו דבר מעט, ולכבוד שבת עשאו – הרי זה עונג".

תלמוד בבלי, שבת קיח ע"ב.

אלו מלאכות אסורות בשבת? למה אסור לעלות במעלית ומותר לעלות ברגל? איפה העונג, הנופש, המנוחה?

אסורה יצירה חדשה. מגע חשמלי היוצר חשמל – יצירה חדשה. כתיבה – יצירה חדשה. הפתרונות המדעיים – נועדו להקל מתוך שמירה על ההלכה. ל"ט מלאכות אסורות. המלאכות שהיו במשכן. אלו אבות טיפוס לאיסורים.

יב. אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: החורש, והזורע, והקוצר, והמעמר, והדש, והזורה, והבורר, והטוחן, והמרקד, והלש, והאופה, הגוזז את הצמר, והמלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווהו, והמסך, העושה שני בתי נירין, והאורג שני חוטין, והפוצע שני חוטין, הקושר, והמתיר, והתופר שתי פירות, והקורע על מנת לתפור שתי תפירות, הצד צבי, והשוחטו, והמפשיטו, והמולחו, והמעבדו, והמוחקו, והמחתכו, הכותב שתי אותות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותות, הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר, והמכה בפטיש, והמוציא מרשות לרשות. הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.

משנה, שבת, ז, ב.

אז למה קבלת שבת?

יג. מתוך – ארמון בתוך הזמן

כולנו שבויים בקסם הדרו של המרחב, שבויים תחת עוצמתם ותפארתם של ה"דברים" שבמרחב זה. בקטגוריות החשיבה הקיימות בכולנו, תופסת ה"דבריות" מקום מרכזי. דמיוננו נוטה לעצב את כל המושגים בצלמה ובדמותה של ה"דבריות" – מה שהעיניים רואות ומה שבכוח היד למשש.

היהדות היא דת הזמן והיא שואפת לקדש את הזמן. בעוד שלאדם שעיקר מעייניו נתונים למרחב נראה הזמן כרציפות בלתי משתנה וחוזרת על עצמה, הרי המקרא חש ומדגיש את ייחוד כל רגעי הזמן. אין שעה זהה לזולתה. כל שעה היא יחידה, מיוחדת, אין כמוה, והיא יקרה עד אין שיעור. על כן ניתן לאפיין את הפולחן היהודי כאמנות הצורות המשמעותיות שבמזמן – כאדריכלות הזמן.

משמעות השבת היא – לחוג את הזמן ולא את המרחב. ששת ימים אנו חיים תחת יד הרודנות של הדברים אשר במרחב; ביום השבת אנו משתדלים לקשר עצמנו לקדושה שבזמן. ביום הזה אנו נקראים להיות חלק מנצחיות הזמן, לפנות עצמנו מן התוצאות של היצירה ולפנות אל סוד היצירה; להיפנות מעולם הבריאה ולפנות אל בריאת העולם...

העמל הוא בבחינת אומנות ואילו המנוחה השלמה היא בבחינת אמנות, ואין היא באה אלא בשעה שיש אחדות בין הגוף, המחשבה והדמיון. היום השביעי הוא בבחינת ארמון שאנו בונים בזמן – כל הבא לתוכו – מלך. לא יום מסוים הוא בלוח, אלא ברוח. קירותיו העשויים מנשמה, משמחה וממידת ההתאפקות. אנו חשים כאילו אנו שורים בתוך השבת ולא כאילו השבת שרויה בתוכנו.

הרב אברהם יהושע השל.

יד. "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. " (ישעיהו נח). וכבדתו - שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. וכי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי. מעשות דרכיך - שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול. ממצוא חפצך - חפציך אסורין, חפצי שמים מותרין. ודבר דבר - שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. דבור - אסור, הרהור - מותר. 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיג עמוד א 

שמור וזכור – הלכה ואגדה: הסיפור והמצווה.