הבלוג של אורי הייטנר

מלכתחילה – שינוי חוק האזרחות היה אקט מיותר לחלוטין, חסר משמעות, חסר חשיבות, שלא שינה דבר לעומת המצב הקיים. השינוי לא היה עושה את ישראל ליהודית יותר, כפי שהתיימרו להציג אותו יוזמיו, ולא דמוקרטית פחות, כטענת מקטרגיו.

מה נשתנה בהצעת החוק, לעומת המצב הקיים בישראל זה עשרות שנים? היום כל ילד ישראלי, ללא הבדל דת, גזע ומין, מתאזרח באופן אוטומטי, ללא כל צורך בהצהרה כלשהי. החוק החדש לא ישנה זאת. היום כל יהודי העולה על פי חוק השבות מקבל אזרחות באופן אוטומטי ואינו נדרש להצהרה כלשהי – כך גם בהצעת החוק המקורית. היום כל מתאזרח שאינו עולה על פי חוק השבות, מצהיר אמונים למדינת ישראל. כך גם בהצעת החוק החדשה. מדינת ישראל שלה הוא מצהיר אמונים היא מדינה יהודית ודמוקרטית. כך יהיה גם לאחר שהחוק יתקבל. כל ההבדל הוא שהמצהיר יידרש לומר במפורש את המילים "כמדינה  יהודית ודמוקרטית".

כפי שלא היה כל צורך בחוק, כך לא הייתה כל הצדקה למאבק הקיצוני נגדו.  דומה, שכמו החוק – כך גם המחאה, יותר משנגעו לעניין עצמו, נועדו לשרת צרכים פוליטיים של מציע החוק ושל מובילי המחאה. כמובן שאין שמץ של אמת בטענת ה"גזענות", שהוטחה בהצעת החוק. מי שטוען שהחוק גזעני – טוען זאת, בעצם, לגבי המציאות הקיימת בישראל, ובכך הוא מאמץ את טענת קמפיין הדה-לגיטימציה כלפי מדינת ישראל.

ראש הממשלה נבהל מהמחאה והחליט לסגת מההצעה המקורית. גם נסיגה צריכה להיעשות בחכמה. יכול היה ראש הממשלה להצהיר שלנוכח התגובות הקשות, הוא הגיע למסקנה שלמען אחדות החברה הישראלית וכדי למנוע עימותים מיותרים בתוכה הוא גונז את ההצעה. אך מתוך רצון לרצות את כל הצדדים, הוא לא עשה כן, אלא השאיר את הצעת החוק על מכונה, אך החליט להחיל את הצהרת הנאמנות גם על עולים על פי חוק השבות.

שינוי זה סותר את אחד מעקרונות היסוד של מדינת ישראל. במגילת העצמאות נאמר: "מדינת ישראל תהיה פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות". הצהרה זו אינה מותנית. משמעותה אחת: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. לפיכך, כל יהודי באשר הוא, הינו אזרח המדינה בפוטנציה. בעלייתו לישראל, הוא מממש בפועל את אזרחותו הפוטנציאלית. יהודי העולה לישראל, כמוהו כבן הארץ המגיע לגיל 18 – הוא מקבל אזרחות באופן אוטומטי. העיקרון הזה הוא אחד מאבני היסוד המהותיים ביותר של מדינת ישראל.

חוק השבות אינו חוק הגירה, אלא חוק המממש את זכותו הטבעית של כל יהודי להיות אזרח במדינת הלאום של העם היהודי. בנאומו בכנסת, בדיון על חקיקת חוק השבות, אמר ראש הממשלה דוד בן גוריון: "'חוק השבות' מכיל ייעוד מרכזי של מדינתנו, הייעוד של קיבוץ גלויות. חוק זה קובע, שלא המדינה מקנה ליהודי חו"ל זכות להתיישב במדינה, אלא זכות זו טבועה בו באשר הוא יהודי... זכות זו קדמה למדינת-ישראל והיא שבנתה את המדינה. זכות זו מקורה בקשר ההיסטורי שלא נפסק אף פעם בין העם היהודי ובין המולדת... ’חוק השבות אין לו דבר עם חוקי הגירה’".

הצעתו החדשה של נתניהו, לחייב יהודי העולה לישראל להצהיר נאמנות למדינה – הצהרה שילדיי לא ידרשו לה, בהפיכתם באופן אוטומטי לאזרחים, מקעקעת את היסוד המהותי הזה במהותה של המדינה, ומעבירה מסר שמדינת ישראל אינה מדינתו של כל יהודי בעולם.

וכך, החוק המיותר שהתיימר לבטא אובר-ציונות, היה לחוק מזיק החותר תחת עקרונות היסוד של הציונות. כך, מה שהתחיל כפארסה, מתגלה לנגד עינינו כגרוטסקה...

ומישהו מאמין שהשינוי הזה יקטין את ההתנגדות לחוק?

                                                                                                                                                                                                           * "ישראל היום"