תגובה לאלדד יניב, "מוחקי מורשתו", "הארץ" 20.10.10
מאמרו של אלדד יניב "מוחקי מורשתו", הוא המשך טבעי למניפסט "השמאל הלאומי" פרי עטו. כמו המניפסט, גם המאמר הוא בליל של בורות ורשעות, התלהמות ובריונות מילולית, שטחיות ולשון הרע, חצאי ורבעי אמיתות, הגרועים משקר, עם חלוקה דיכוטומית ל"טובים ורעים" "צדיקים ורשעים".
ומי הרעים? דבוקה הכוללת את יגאל עמיר ושמעון פרס, בנימין נתניהו ועינת וילף, שחברו יחדיו כדי לגרום למציאות שבה "מה הפלא שיגאל עמיר מחייך". כאשר ממשלת הליכוד מציעה לחלק את הארץ ולהקים מדינה פלשתינאית, כותב יניב ש"דרכו של עמיר ניצחה".
מול הרשעים יש שני צדיקים: צדיק גדול – יצחק רבין ובצלו צדיק קטן – דוד בן גוריון. פסקה שלמה הקדיש הכותב להוכחה כיצד מאפיל רבין על ב"ג. ובמסגרת זאת הציג את השקר הגס מכולם, כנראה מתוך הנחה מקצועית שככל שיחזרו על השקר הזה פעמים רבות יותר הוא יהפוך לאמת. וכך כותב יניב: "האב המייסד שלח את רבין הצעיר לרודוס לחתום על הפסקת האש, ורבין ראש הממשלה החליט להפוך את קווי שביתת הנשק ששירטט בעיפרון ירוק לגבולות הקבע".
עד נשמת אפו האחרונה שלל רבין מכל וכל את הרעיון של הפיכת קווי 4 ביוני 1967 לגבול הקבע של ישראל. בנאומו האחרון בכנסת, ערב הירצחו (5.10.95), בדיון על אוסלו ב', הציג רבין לראשונה את גבול הקבע של ישראל על פי משנתו. נאום פרוגרמטי זה, הוא מורשתו המדינית של רבין: "גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967. ואלה הם עיקרי השינויים - לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב כבירת ישראל, בריבונות ישראל... גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים מזרחית למה שהיה 'הקו הירוק' לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש קטיף, גם ביהודה ושומרון".
האם טענתו של יניב היא שרבין היה שקרן, שהוליך שולל את עמו ובשעה שהצהיר את הצהרתו זו, הוא התכוון לבצע את ההיפך הגמור של דבריו? או שמא יניב משקר?
* "הארץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
