הבלוג של אורי הייטנר

ב-23.6.92 נבחר יצחק רבין לראשות הממשלה. יום קודם לכן, יצא רבין לסיור מוסק דו-יומי לאורכה של הארץ, בתחנות משמעותיות לו, שהוא רצה להפגין בפני ציבור הבוחרים את משמעותן בעיניו. הוא בחר לפתוח את הסיור בקיבוץ בגולן. הוא פתח את ביקורו באורטל.

הכרזה המרכזית של מפלגת העבודה בראשות רבין באותן בחירות, הייתה תמונת שלט הכוונה ירוק של מע"צ, ועליו שלושה חצים. חץ דק הפונה ימינה ולידו כתוב: הליכוד. חץ דק הפונה שמאלה ולידו כתוב: מרצ. חץ עבה, במרכז, מצביע קדימה ולידו כתוב: העבודה בראשות רבין. המסר היה ברור – מפלגת העבודה שוללת את הדרך הימנית של הליכוד – א"י השלמה. היא שוללת את הדרך השמאלית של מרצ – נסיגה כמעט מלאה (אז מרצ התנגדה לחלוקת ירושלים). מפלגת העבודה מבטאת דרך מרכזית, אמצעית, שקולה ואחראית. בנאומי הבחירות נהג רבין להבחין בין "התנחלויות פוליטיות" ל"התיישבות ביטחונית". ההתיישבות הביטחונית, כהגדרתו, היא התיישבות קבע באזורים שמהם בכל מקרה אסור יהיה לסגת, כמו הגולן, בקעת הירדן וההתיישבות סביב ירושלים.

12 יום לפני ביקורו באורטל הופיע רבין בעצרת במלאת 25 שנים להתיישבות בגולן, ונשא דברים חדים וברורים בעד הגולן, נגד נסיגה, אותה הגדיר "הפקרת ביטחון ישראל", ובעד חיזוק משמעותי של ההתיישבות בגולן בבניה, בפיתוח, בהשקעה בתשתיות ובתקציבים ממשלתיים.

החלטתו לפתוח את סיור הסיכום של מערכת הבחירות באורטל, נועדה לחזק את המסר הזה. ב-22.6.92 אורטל לבשה חג. ידענו שהאיש שבא לבקר אותנו יבחר מחר, קרוב לוודאי, לראשות הממשלה. רובנו הגדול עמדנו לבחור בו. בחירתו לפתוח אצלנו את המסע, הייתה גאווה גדולה בעבורנו.

מלווה בראש המועצה יהודה וולמן פסע רבין בשביל לחדר האוכל. ילדי אורטל עמדו בשורה, אחזו בדגלונים ושרו לכבודו את שיר עצרת ה-25, שלא העלינו על דעתנו שיהיה מהר כל כך שיר של מאבק: "רמת הגולן היא הבית שלי".

השיחה התקיימה בחדר האוכל. רבין לא אכזב. דבריו היו ברורים ונחושים, בדיוק כמו דבריו בקצרין פחות משבועיים קודם לכן. הוא מבקש מנדט לראשות הממשלה כדי לשמור על הגולן ישראלי ולחזק את ההתיישבות בגולן. מסר זה הוא מרכיב מרכזי בדרכו.

משפט אחד בדבריו של רבין עורר את דאגתי וכעסי: "אין זה אומר שבכל מקרה נשאר בכל סנטימטר ברמת הגולן". ביקשתי ממנו להבהיר את דבריו, וזו הייתה תשובתו: "כאשר אני אומר שגם בשלום לא נרד מרמת הגולן, פירוש הדבר שגם אם בעקבות זאת תפרוץ מלחמה, אוכל להביט בעיני האמהות השכולות ולומר להן שלא הייתה ברירה. איני יכול לומר זאת על כל סנטימטר בגולן". דבריו לא הניחו את דעתי, אך בכל זאת בחרתי בו.

****

הביקור השני נערך קצת למעלה מארבעה חודשים מאוחר יותר, ב-4.11.92. הפעם היה זה ביקור מסוג אחר לגמרי. היה זה בעיצומו של מו"מ שניהל רבין עם סוריה, בתיווך אמריקאי, על נסיגה מהגולן. אנו היינו בעיצומו של מאבק נגד נסיגה מהגולן.

רבין יזם את הביקור. הוא רצה לשוחח עם תושבי הגולן. בוועד יישובי הגולן הוחלט שהמפגש יהיה בחדר האוכל של אורטל. למפגש הוזמנו מזכירי היישובים, חברי מליאת המועצה האזורית גולן, חברי מליאת המועצה המקומית קצרין, הנהגת ועד יישובי הגולן והפעילים המרכזיים של הוועד. מאות מתושבי הגולן הפגינו לאורך כל הדרך מהצומת למטה ועד שער הקיבוץ. כוחות משטרה רבים חצצו בין המפגינים לבין הכביש.

רבין הגיע חמור סבר והתיישב מולנו. לצדו – ראשי המועצות סמי בר לב ויהודה וולמן, יו"ר הוועד אלי מלכה ואנשיו שמעון שבס ואיתן הבר. האווירה הייתה מתוחה וטעונה עד מאוד. רבין הקשיב לנו בסבלנות ושמע מפינו דברים קשים מאוד. מטעם אורטל דיברנו רונן (שהיה אז מזכיר הקיבוץ) ואני. אני זוכר את הבעת פניו הקשה שעה שנאמתי ותקפתי אותו בחריפות. אי אפשר היה שלא להבחין בסערת הנפש שלו לשמע הדברים. כך היה גם בדברי שאר החברים. רובנו בחרנו בו בבחירות וחשנו נבגדים.

רבין האזין לדברינו שעה ארוכה. בתום דברינו הוא קם ואמר שאינו מתכחש לדברים שהבטיח ערב הבחירות, ואמר ששינה את דעתו. הוא הסביר שהוא סבור, שמן ההגינות שיאמר לנו זאת ישירות ולכן יזם את הביקור. הוא אמר שלמען הסכם שלום עם סוריה יסכים "לנסיגה בגולן, לא נסיגה מהגולן".

אנו הקפדנו לא להכניס גורמים קיצוניים למפגש. בכל זאת, אחד התושבים הקיצונים התקרב למבואת חד"א, קרא קריאות גנאי דרך החלון, והורחק. כאשר מכונית השרד עשתה דרכה אל מחוץ לקיבוץ, אחד התושבים זינק אל הכביש ונשכב עליו. מכוניתו של ראש הממשלה עצרה בחריקת בלמים.

****

ימים אחדים לאחר הרצח, נשאל איתן הבר בתכנית טלוויזיה מה היה הרגע הקשה ביותר בקדנציה של רבין. הבר השיב שהיה זה הביקור באורטל. הוא סיפר שרבין הלך לפגוש את הטובים שברעיו, שתמכו בו על סמך הבטחותיו, כדי להביט להם בעיניים, לומר להם שהוא שינה את דעתו, ולשמוע מהם ביקורת חריפה וקשה. הוא סיפר שרבין ישב כל הדרך חזרה מכונס בתוך עצמו ולא אמר מילה, אך סערת נפשו ניכרה בו.

****

רצח רבין הוא אחד האירועים הנוראים ביותר בתולדות העם היהודי ובתולדות מדינת ישראל. אולם העובדה שרבין נרצח אינה הופכת את דרכו לנכונה ואת דרכם של מתנגדיו למוטעית.

בשעתו, תמכתי – על אף חששותיי והיסוסיי, בהסכם אוסלו. המציאות הוכיחה שטעיתי, שההסכם היה משגה חמור. בנושא הגולן – אין לי ספק שמדיניותו של רבין הייתה שגויה. אין לי ספק שאנו צדקנו בהתנגדותנו. אני גאה באופי מאבקנו – מופת של מאבק דמוקרטי ומכובד.

רבין צדק לפני הבחירות, וטעה כששינה את דעתו. ומי יודע? אילו נשאר בחיים אולי היה משנה שנית את דעתו וחוזר לדרכו המקורית?

                                                                                                                                                * מידף - עלון קיבוץ אורטל